3,500 שנה מחפשים מזור למחלת הסרטן
למרות ניצחונות מהדהדים על מחלות רבות שפקדו את האנושות בעבר, מחלת הסרטן עדיין מציבה אתגר לא פתיר למדע הרפואה
את המונח "סרטן" (cancer) טבע בשנת 400 לפני הספירה, מי שנחשב עד ימינו לאבי הרפואה, היפוקרטס היווני, שגם חיבר את "שבועת הרופאים". כרופא , הוא הבחין בגידולים ממאירים אצל כמה מחוליו, והם הזכירו לו סרטן מחופר בחול ורגליו פשוטות. הוא קרא להם "קרקינוס". אבל היפוקרטס לא היה הרופא הראשון שגילה את המחלה. ההיסטוריה שלה מתחילה הרבה קודם לכן.
התיעוד הראשון למחלת הסרטן הוא משנת 1500 לפני הספירה, ממצרים הפרעונית. התיאור מופיע על גבי פפירוס ועוסק בשמונה חולים שנתגלו אצלם גידולים ממאירים בשד. החולים טופלו בצריבה לשם חיסול הרקמה, באמצעות כלי מתכת מחומם שכונה מקדח האש. בתיאור נאמר כי "אין טיפול אחר למחלה הזאת, למעט שיכוך כאבים". יש גם ראיות מתועדות מאותה תקופה שהמצרים הקדמונים ידעו להבחין בין "גידול ממאיר ומרושע" לבין גידול שפיר. לפי התיאורים, פני השטח של הגידול הורחקו בניתוח, באמצעות סכין - באופן הדומה במידה רבה לסילוק גידול סרטני בימינו.
המצרים הקדמונים חשבו שהגורמים למחלה הם האלים. כיום ניתן לומר, במידה גדולה של ביטחון, שהסיבות לסרטן הן ביולוגיות. היפוקרטס עצמו טען ש"מרה שחורה", אחד מארבעת הנוזלים שגוף האדם מורכב מהם, הוא שמחולל את הסרטן. רעיון זה החזיק מעמד, לא ייאמן, עד למאה ה-17.
במשך מאות שנים התרופות שניתנו לחולי סרטן היו שן חזיר בר כתושה, ריאות שועל, משחות וחומרים משלשלים. שלטה אז הדעה ששום סכין מנתחים לא תרפא סרטן. דבר קיומה של מערכת הלימפה בגוף האדם נתגלה במאה ה-17 - והתיאוריה של היפוקרטס על "מיץ המרה השחורה" כגורם לסרטן, סיימה את חייה. מכאן ואילך דבקו הרופאים בדעה שעיוותים וחריגות במערכת הלימפה הם שגורמים לסרטן. במאה ה-19, רופא בשם רודולף וירכהוף הכיר בתופעת חלוקת התאים, שבעקבותיה מופיעים גם תאי רקמה ממאירים.
בעקבות גילוי זה החלו לצוץ תיאוריות רבות על גורמי הסרטן - החל מטראומה ועד טפילים. אז גם חשבו שסרטן "מתפשט בגוף כמו נוזל", עד שרופא גרמני בשם קרל תירש גילה כי התפשטות תאי הסרטן היא דרך הממאירות.
ב-1775 הראה מנתח לונדוני בשם פרסול פוט, כי גברים רבים שעבדו בילדותם ובנעוריהם כמנקי ארובות סבלו מאוחר יותר מסרטן האשכים. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שבהן קישר רופא בין מגע עם פיח להופעת סרטן. התגלית סללה את הדרך לאבחון גורמי סרטן אחרים כמו אור אולטרה-סגול, קרינת רנטגן וחומרים רדיואקטיביים כאורניום ורדיום. בהמשך הבינו רופאים כי יש קשר בין נתרן (במלח) לסרטן הקיבה, כמו גם ליתר לחץ דם.
בהיסטוריה של מחלת הסרטן מככבת גם הדעה שהביעו רופאים לא מעטים כי יש לה קשר לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. וזה סיפור המעשה: ב-1887 נתגלה בבדיקה רפואית שגרתית כי על מיתר קול שמאלי בגרונו של יורש העצר הפרוסי פרדריק, גבר אינטליגנטי שהיה אהוד על רבים, הופיע גידול מסתורי. הטיפולים הרפואיים שניתנו לו כשלו.
פרדריק אובחן כחולה סרטן ורופאיו הציעו לו ניתוח לסילוק מיתרי הקול. אלא שרופא בריטי בשם מורל מקנזי שבדק את פרדריק פסק שאין מדובר בסרטן, והניתוח לא בוצע. 99 יום לאחר שפרדריק הוכתר למלך, ב-15 ביוני 1888, הוא מת. הסיבה: סרטן בגרון. בנו, לימים הקייזר וילהלם - שהיה מחרחר מלחמה וריב ורחוק מלהיחשב אינטליגנטי כאביו, החל את תקופת מלכותו הגורלית. "אילו הרופאים היו מצילים את חייו של פרדריק העולם היה חוסך מעצמו את מלחמת העולם הראשונה", סבורים עד היום לא מעט מומחי רפואה.
בספר שתורגם לאחרונה לעברית וזכה בפרס פוליצר, "מלכת כל המחלות - הביוגרפיה של מחלת הסרטן", מאת סידהרתא מוחרג'י (תרגם יוסי מילוא, הוצאת עם עובד), נאמר כי הרפואה רשמה, במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, ניצחונות סוחפים. גילוי הפניצילין הוביל לפיתוח תרופות אנטיביוטיות, ושינויים לטובה שחלו ברמת ההיגיינה חוללו תמורה דרמטית והורידו את שיעורי התחלואה, במיוחד בעולם המערבי המפותח. אפילו "המגיפה הלבנה" שנודעה לשמצה במאה ה-19, מחלת השחפת, כמעט שנעלמה. התפתחויות אלו תרמו לעלייה בתוחלת החיים. מנגד, דווקא בהתמודדות עם מחלת הסרטן לא היתה התקדמות רבה לאורך השנים.
על ההיסטוריה של הלוקמיה (סרטן הדם), אחד מזני הסרטן הנפוצים כיום במיוחד בקרב ילדים (ושניתן עתה במקרים רבים לרפאם), כותב מוחרג' י: "זה יותר מ-100 שנה שלוקמיה אצל ילדים מהלכת קסם על הרופאים ומשביעה אותם תהיות ומרורים. המחלה נחקרה וסווגה בקפדנות לסוגיה ולתת-סוגיה. בספרים עבשים מכורכי עור שעל מדפי ספריית בית החולים לילדים התנוססו על עמודים רבים תמונות תאי לוקמיה ותיאוריהם המפורטים. אבל כל הידע הזה לא הועיל אלא רק החריף את הרגשת חוסר האונים של הרפואה. המחלה הייתה כמו מין בובה במוזיאון השעווה: חוקרים מצלמים אותה בפרטי פרטים, בלי שום התקדמות מעשית וטיפולית. 'המחלה נתנה לרופאים חומר רב להתווכח עליו בלהט בפגישותיהם', אמר פעם אונקולוג אחד, 'אבל כל זה לא הועיל לחולים שלהם'".
עד לפני ארבעה עשורים, חולה שלקה בלוקמיה חריפה היה מובא לבית החולים בתזזית של התרגשות, נדון בעת ביקורי הרופאים בלשון מקצועית גבוהה, ואחר כך, כמו שנכתב ביבושת בכתב עת רפואי אחד, "היה מאובחן, מקבל עירוי דם - ונשלח הביתה, למות שם".
ב-1942, מספר המחבר, אדם בן 48 מניו-יורק שאובחן כחולה בסרטן הלימפה היה המטופל הראשון בעולם בכימותרפיה. הזריקו לו הישר לווריד גז חרדל. כן כן, הגז המשמש עד היום כנשק כימי. "אבל", כותב מוחרג' י, בעצמו חוקר סרטן מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, "מן הבחינה המדעית נותר הסרטן עד היום בגדר קופסה שחורה, ישות מסתורית שמוטב לחתוך ולהסיר אותה בגוש אחד מלטפל בה בתובנה רפואית עמוקה כלשהי. מכל המחלות, סירבה מחלת הסרטן להצטרף למצעד הקידמה שהתחולל בעולם הרפואה. כשגידול סרטני היה מקומי בלבד - מוגבל לאבר אחד ואפשר היה להסירו בניתוח - נשקף לחולה סיכוי להירפא".
המאבק המתמשך וחוצה הגבולות במחלת הסרטן, הנמשך גם כיום ושותפים לו רבים על פני הגלובוס, מדגים, לדברי מוחרג'י, את "יצר ההישרדות הכביר של המין האנושי, אבל גם חשף עד היום את מידת יהירותו וקשיי השגתו של היעד".
עד לעשורים האחרונים, עמדו לרשות הרופאים שתי אסטרטגיות מרכזיות לטיפול במחלה: "הברירה שבין סכין המנתחים הקרה, לבין קרן לוהטת. במלים אחרות: האם להסיר אותו בניתוח או לשרוף אותו בקרינה".
מאז תחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, ברור שללא משאבים ציבוריים גדולים מאד, לא תוכל האנושות להכות בסרטן כפי שעשתה נגד "המחלות ההיסטוריות". אחד הניצחונות הראשונים שנחלו העוסקים במלחמה בסרטן נרשם ב-1 בינואר 1971 בדקה לחצות, כאשר שודרה בטלוויזיה האמריקנית הפרסומת האחרונה לסיגריות, לאחר שהוכרו כגורמים מרכזיים להופעת סרטן הריאות.
מומחים רבים סבורים שהעתיד מצוי בפיתוח שיטות טיפול ממוקדות-מטרה ומותאמות אישית לכל חולה, על פי הפרופיל הגנטי הייחודי שלו. אז גם אפשר יהיה למנוע פגיעה בתאי רקמות שכנות שלא נפגעו מהסרטן. כמו כן מפותחות שיטות טיפול באמצעות חומרים ביולוגיים, שיתמקדו במערכת החיסונית של הגוף במטרה לגרום לה להילחם ביתר נחישות בתאים הממאירים. כיום סוג זה של טיפולים נמצא מתאים רק לסוגי סרטן בודדים. גם על חיסונים כנגד סרטן מדברים כאשר זריקת החיסון נגד סרטן צוואר הרחם הוא בין החלוצים בכיוון הזה. ייתכן שבעתיד יימצאו דרכי חיסון גם למחלות סרטן אחרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם