 |
/images/archive/gallery/134/958.jpg קונסטנטין מטוסביץ.
צילום: דני מרון  |
|
|
|
|
| השבוע הגיעה לסופה הקריירה המבריקה והעצובה של קונסטנטין מטוסביץ', האתלט האולימפי הכי מצליח של ישראל. קוסטה נכנע לפציעות חוזרות ונשנות, אחרי שקבע את התוצאה השנייה בטיבה בקפיצה לגובה בסידני |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ניר שועלי
|
|
|
|
|
|
|
|
יממה אחת אחרי ערב הפרישה העצוב שלו, האתלט האולימפי הישראלי המצליח ביותר הלך לים כדי לחשוב על הכל. לא כדי להתחרט, אלא כדי להיזכר. קוסטה מטוסביץ', שיאן ישראל בקפיצה לגובה, הסתובב בחוף בנתניה ונזכר איך נחת במרכז הקליטה בעיר לפני תשע שנים, כעולה חדש מאוקראינה. "זה קשה, כאילו להתחיל את החיים מחדש. כל החיים שלי, מגיל 9, עשיתי רק דבר אחד, קפיצה לגובה, וזה נגמר", אמר אמש קוסטה בן ה-33, שנדד מספר פעמים בארץ, וחזר להתגורר בנתניה, "לא ראיתי עיתונים, לא טלוויזיה, לא רציתי לראות כלום היום, ביקשתי רק שקט עם המשפחה".
קוסטה ידע כבר בשבוע שעבר שרק
נס ירים אותו מעל רף של 2.30 מטר וישלח אותו לאולימפיאדה השלישית שלו. באליפות ישראל שנערכה בירושלים הוא נעצר שלשום על 2.06 מטר , והודיע על פרישה אחרי ארבע שנות מאבק נואש בפציעות. הקהל התרגש מדברי התודה בפרידתו והריע לו, וקוסטה קד קידה ותלה את הנעליים לתמיד. "זה היה מאוד נעים לשמוע את התשואות. חשבתי שאחרי ארבע שנים אנשים שכחו שבכלל היה כאן בחור כזה. רק חבל שלא קפצתי ממש טוב, כי אז הייתי מקבל מחיאות כפיים על הקפיצות בתחרות ולא על הקפיצות של פעם. רזיתי לקראת התחרות והגעתי למשקל בו הייתי לפני סידני. חשבתי שזה יעזור להחזיר אותי ליכולת של אז".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"לא יכול להסתכל על הקפיצות שלי מסידני"
|
|
|
 |
|
|
|
מה עבר לך בראש כשצעדת על החוף?
"ארבע שנים זה כל-כך הרבה זמן. חשבתי על ההפסד של המדליה בסידני, חשבתי על כמה שסבלתי בארבע השנים מאז, כשקמתי כל בוקר עם כאבים. שלושה ניתוחים זה לא צחוק. אני לא יודע למה המשכתי להתאמן ככה כל-כך הרבה זמן, עם בעיות הבריאות והעצבים האלה. אם הייתי יודע שכך זה ייגמר, אולי הייתי עושה משהו אחר בחיים, הייתי פורש אחרי סידני. המטרה שלי אז היתה להגיע לעוד אולימפיאדה אחת כדי להשיג את המדליה. עד הסוף חשבתי שיקרה נס, ולא קרה".
בסידני סיים מטוסביץ' חמישי עם 2.32 מטר, אותו גובה שעברו המדורגים במקום הרביעי, השלישי והשני, בו ניצב שיאן העולם, הקובני האגדי חבייר סוטומיור. קוסטה נראה מצוין בתחרות עד שהחל גשם שוטף, החזק ביותר בכל ימי אותה אולימפיאדה. מבין משתתפי חבורת הצמרת, הסתבר שלקוסטה נגרם הנזק המקצועי הגדול ביותר ורק שובר השוויון הפריד בינו ובין המדליה. "יש לי עדיין קוץ בלב משם. אני עדיין לא יכול להסתכל על הקפיצות שלי מסידני. זה היה הפספוס הכי גדול בחיים שלי, ולכן רציתי מאוד להגיע עוד פעם למעמד. המדליה היתה לי בידיים, אבל בספורט אין 'כמעט'. האדם הוא כנראה מן חיה כזאת שרוצה תמיד יותר ממה שמגיע לה ".
ובכל זאת, זה היה הרגע הגדול שלך?
"כן, לפי ההצלחה והכבוד, אולימפיאדת סידני היתה הנקודה הגדולה בקריירה שלי, וכשהשגתי לפני כן באוסטרליה את השיא שלי (2.36 מטר )". ב-1995 עלה קוסטה מאוקראינה כנוצרי הנשוי ליהודיה, ממנה התגרש אחר כך. הקליטה שלו היתה קשה, והוא הגיע עד כדי רעב ואיומי השלכה לרחוב. הבטחות של מוסדות שונים התמסמסו, כספים איחרו להגיע, ורק כשהחל לספק תוצאות, כנהוג בשיטת הספורט ההישגי הישראלי, התייצב על הרגליים.
אתה מצטער איפשהו, או שהצטערת בעבר, על זה שהגעת לישראל?
"אני לא מצטער שעליתי לארץ, זו לא שאלה. אני כבר כאן, ולא בתפקיד תייר. יש לי ילדים, אישה שאני מאוד אוהב, וזוג כלבים. כולנו כאן יחד, אז על מה אתה מדבר? זה הבית שלי במאה אחוז. החיים שלנו זה כמו גלים, למטה, למעלה. אני לא רוצה לחזור לדבר על התקופה ההיא, מספיק כתבו על זה. הייתי חדש בארץ, בלי חברים, בלי שפה ובלי להכיר את המנטליות. כל אחד צריך לעבור את זה כנראה. בארץ, עד שלא תאכל חרא, לא תבין את החיים במדינה. כככה אמרו לי, וזה נכון ".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
