 |
/images/archive/gallery/106/467.jpg אייל ברקוביץ'. הבאים אחריו כבר לא יהנו ממשכורות העתק.
 |
|
|
| מקצוענים מרוששים: הכדורגל הישראלי חוזר לחובבנות |
|
| תחת הטייטל המקצועני החזירו אילי ההון את הכדורגל שלנו שנים לאחור. מרבית השחקנים מסתפקים בשכר ממוצע, סובלים מהלנות שכר וחולמים על קרן פנסיה. ההסדר של שנות השישים - מניה באגד ופרנסה בטוחה לכל החיים - נראה היום משתלם יותר |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
א. טבק
8/7/2004 10:14 |
|
|
|
|
|
|
|
לקבוצות אין כסף, הבעלים לא מוכנים להכניס יד לכיסם והתוצאה המיידית היא ששחקנים לא מקבלים את שכרם במשך חודשים. כך, בתמצית, ניתן לתאר את הכדורגל המקצועני של ישראל מודל 2004, המנוהל על-ידי בעלים שחלקם מעשירי הארץ.
אין זה המשבר הראשון שעובר על הכדורגל הישראלי. היו בעבר משברים דומים, אך זה הנוכחי נראה בהיקף רחב יותר, מה עוד שמדובר במשבר בעידן המקצועני. המצב הנוכחי הינו תעודת עניות לבעלי הקבוצות שכשלו בניהול בסיסי, והטפותיהם על "תורות ניהול" התגלו כחסרות בסיס. הגרעונות ההיסטוריים רק גדלו בעידן "העשירים" וספק רב אם היו מאפשרים אותם בעלים לעסקיהם הפרטיים להגיע למצב אליו נקלעו קבוצותיהם.
למשבר הכספי הנוכחי יש השלכות מיידיות על מעמדו של הכדורגלן כמקצוען ועל דימויו של המקצוע בציבור הישראלי.
כדורגלן מקצוען שמתאמן מדי יום וראשו אמור להיות פנוי מטרדות, יכול להישען רק על פרנסתו מהקבוצה. הסכומים האסטרונומים שהתגלגלו בכדורגל שלנו הפכו את המקצוע לחלומן של אמהות רבות, ששלחו את ילדיהן למגרשים בתקווה שימצאו מכרה זהב. היום, עם ירידת השכר הדרסטית, מתרסקת התזה ויש לאתר אפיקים חלופיים להתעשרות.
למסקנה זו הגיע המאמן יצחק שום, שאמר: "שחקן שמרוויח עד 50 אלף דולר נטו לשנה, צריך לחשוב פעמיים אם כדאי לשחק כדורגל, מאחר שלא יישאר לו מספיק כסף לבנות עסק כאשר יפרוש בתום 10 שנות משחק". בדעה דומה מחזיק גם אבי לוזון, יו"ר מכבי פ"ת, שאומר בגלוי: "קבוצה כמו שלי לא יכולה לשלם הרבה. רק 3-2 שחקנים יכולים לקבל אצלי שכר מעל הממוצע, כך שבתום הקריירה נוצרת לרוב השחקנים בעיה כלכלית קיומית".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יצחק שום: " שחקן שמרוויח עד 50 אלף דולר, צריך לחשוב פעמיים אם לשחק כדורגל". צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
כמו לפני 40 שנה
|
|
|
 |
|
|
|
גם הסטטיסטיקה הרשמית של הרשות לבקרת התקציבים מגלה עד כמה חל פיחות בשכר הכדורגלן. אומנם בשנה שעברה היו 33 שחקנים שהשתכרו מעל מיליון שקל ברוטו לעונה, אך השנה ירד מספרם ל-22 ובעונה הבאה המספר יירד מ-20. הנתון המשמעותי הוא כי 71 אחוז משחקני ליגת העל משתכרים סכומים הנעים בין 50 אלף (חיילים) ל-400 אלף שקל ברוטו לעונה. ברמות שכר כאלו, 50 אלף דולר בממוצע לעונה, ניתן לשמר רמת חיים טובה, ובתום קריירת משחק של עשר שנים (הממוצע הישראלי) והכנסה כוללת של חצי מיליון דולר ניתן בנוסף לרכוש דירה נאה, ללא התחייבויות. לא יותר.
יוצאים מן הכלל הם מספר שחקנים בליגת העל שידעו לשלב בין קריירת משחק ללימודים גבוהים (קורנפיין, עמיר תורג'מן ואייל אברמוב, השוער שהפך למנכ"ל הפועל פ"ת) או כאלו שידעו לפתוח עסקים במקביל וניצלו את שמם לבניית מותגים מסחריים (אבי נמני הוא אחד מהם).
נכון שרבים מהישראלים היו חולמים על סטנדרט חיים של כדורגלן ישראלי ממוצע, אך יש לזכור כי מרבית השחקנים הישראלים, שאינם פנויים ללמידת מקצוע בשנות העשרים שלהם כצעירים אחרים, מוצאים עצמם לאחר הפרישה בפני שוקת שבורה, ולא בגלל שנהגו בראוותנות או לא ידעו לכלכל את צעדיהם בתבונה.
הנתונים הללו מחזירים אותנו 40 שנה אחורה, לעידן החובבני. אז יכלו שחקנים לקבל בסיוע הקבוצות מניה ב-'אגד' או 'דן', ובכך זכו לפרנסה יפה לכל החיים. אחרים, שהעדיפו קבלת דירה על פני מניה, מצאו עצמם בתום הקריירה ללא תעסוקה ונאלצו להתפרנס ממשרות זוטרות בנמלים וברשויות המקומיות.
|
|
|
|
|
|
|  | | יעקב חודורוב. לפני 40 שנה קיבלו מניות ב-'אגד' או 'דן'. צילום: עדי אבישי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
