 |
/images/archive/gallery/118/986.jpg מנקות באיצטדיון ריק.
צילום: אי-פי  |
|
|
| פרויקט מיוחד של מעריב: למה לי כדורגל עכשיו? |
|
| ב15- לדצמבר 1962 צפו 42 אלף ישראלים במחזור המשחקים בליגה הלאומית. הם היוו יותר מאחוז וחצי מאוכלוסיית המדינה. לפני שבוע וחצי צפו 21 אלף ישראלים במשחקי המחזור השישי. הם היוו רק 0.3 אחוז מהאוכלוסיה. בתהליך עקבי מתרוקנים היציעים מאוהדי כדורגל, והגופים האחראיים לא עושים דבר כדי לעצור את המגמה. ספורט מעריב החליט להרים את הכפפה, כתבה ראשונה בסדרה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רון עמיקם,
27/10/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"לפעמים אנשים שוכחים, אבל אהדה לקבוצת כדורגל היא לא משהו כמו חתונה קתולית, כלומר - אם זה לא מהנה, לא חייבים לבוא. .1 כל משחק חוץ בארצנו עולה בסביבות 80 שקל. אם מדובר היה באייאקס או ביובנטוס - ניחא, אבל לשלם 80 שקלים בשביל לראות את המשחק שלנו נגד אשדוד או נגד הפועל ת"א זה ממש סכום מוגזם. תכפילו את הסכום הזה בכמות משחקי החוץ, ותגיעו לסכום מכובד עבור איצטדיונים מגעילים, משחקים לא משהו וכו.2 .' מתחילת השנה הקבוצה מציגה כדורגל רע. אני לא מדבר על הצלחות או כשלונות, אלא על העובדה שאני יושב, רואה את הקבוצה ולא נהנה. הכל שבלוני, הכל צפוי ובעיקר - הכל משעמם. .3 צ'רלטון - לחזור הביתה, באמצע השבוע, בשעה 23.00 או יותר מאוחר זו פריבילגיה בשבילי. יש לי חיי משפחה, יש לי עבודה, יש לי חיים."
את ההודעה הממצה הזו מצאנו השבוע באחד מאתרי האינטרנט. המחבר, גיא קופל, הוא אוהד שרוף של אחת הקבוצות בליגת העל, וכמוהו מתבטאים ברשת מאות אוהדים מדי יום. אוהדים, שהאהדה שלהם מתבטאת בצפיה בטלוויזיה, בהשתתפות בדיוני אינטרנט על הקבוצה שלהם, ולפעמים בפעילות קהילתית. ללכת למגרש? לא תודה. חלק מהם אפילו לא מתקרב למגרשים,
והסיבות מגוונות.
בששת המחזורים הראשונים העונה הגיעו כ145- אלף צופים למגרשים בליגת העל (האומדן מוערך, כי ברוב המגרשים לא מתפרסמים נתונים רשמיים,( ירידה דרמטית של כעשרים אחוזים מהתקופה המקבילה אשתקד. במחזור השישי, לדוגמא, בו בית"ר ירושלים, מכבי חיפה והפועל ת"א שיחקו בבית, ומכבי ת"א שיחקה במשחק חוץ בהרצליה (מדובר בארבעת הקהלים הגדולים ביותר,( צפו רק 21 אלף אוהדים. קהל השיא העונה היה בטדי, במשחק בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א, 12 אלף איש בלבד, והיו עוד כמה משחקים מהסוג הזה העונה.
מדובר בפשיטת רגל טוטאלית של הענף. אם הנתונים יישארו כאלה (וההיסטוריה מלמדת שככל שהעונה מתקרבת לסיומה, קבוצות ואוהדים רק מאבדים עניין,( יגיעו למגרשים העונה פחות ממיליון צופים, אולי אפילו הרבה פחות ממיליון, במדינה שיש בה כ7- מיליון תושבים. לשם השוואה, בסוף שנות ה60- הגיעו למגרשי הכדורגל בישראל, באופן יחסי, כמחצית מהאוכלוסיה החילונית. היום, כשהכדורגל המקצועני כמעט ולא משוחק בשבת, ויש עניין בציבור הדתי, מגיעים כ15- אחוז מאוכלוסיה למגרשים, והעונה עוד הרבה פחות מכך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אוהדי מכבי חיפה. צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
קצת מספרים
|
|
|
 |
|
|
|
כ4,000- איש מגיעים בממוצע לכל משחק בליגת העל העונה, רק לפני שנתיים הגיעו .5,500 מדובר בירידה של 27 אחוזים. אז היו שלוש קבוצות שרצו לאליפות שהוכרעה בהפרש שערים, ועונה אחר-כך החלו שידורי הפיי-פר-ויו, שפרסו את המחזור לשלושה ימים ולשעות שונות. למרות זאת, רק העונה מצביע הציבור בצורה כזו דרסטית ברגליים. מאז שנות ה80- העגומות, לא נרשם ממוצע כל-כך מחפיר. צריך לזכור שאז החל עידן הווידיאו, הנופשונים לחו"ל, ובליגה שיחקו קבוצות כמו הפועל יהוד, מכבי יבנה, והפועל לוד, שבעיקר הבריחו קהל. נוסף לכך, ממוצע השערים היה הנמוך בהיסטוריה.
בחמש השנים האחרונות יש רטרו מדאיג של חזרה לשנות ה.80- ממוצע השערים ירד בעשור האחרון ב20- אחוז, ובאופן יחסי בהרבה יותר, שכן בליגה משחקות 12 קבוצות בלבד.
14 משחקים העונה, שליש מהמשחקים, הסתיימו בתיקו, מצב שבו לא היתה הליגה מאז החל עידן 3 הנקודות. 5 נקודות מפרידות בין המקום הראשון לשני, ו4- בין הרביעי ל,11- מה שמעיד על חולשה אדירה של רוב הליגה ביחס למכבי חיפה, שגם היא לא עברה העונה אפילו סיבוב אחד באירופה.
ב1962- הוקם איצטדיון בלומפילד, שבא לתת פתרון להידחסות של אוהדי הכדורגל במגרשים מיושנים כמו באסה והמכביה. בעונה הראשונה של בלומפילד, קפץ ממוצע הצופים ב25- אחוזים. ב15- בדצמבר 1962 לדוגמא, ביום חורפי במיוחד, הגיעו לחמשת המגרשים בליגה הראשונה 42,500 צופים: 17 אלף הגיעו להצגה כפולה בבלומפילד, 12 אלף לקרית-אליעזר בדרבי החיפני, 7,000 נדחסו במגרש הישן של הפועל פ"ת, 3,500 בטבריה ורק 3,000 איש הסכימו לשבת ברוח המקפיאה באיצטדיון המכביה.
התפוסה היתה 85 אחוז מהקיבולת באותה שבת, ובכל השבתות האחרות לא ירדה כמות הצופים מ30- אלף למחזור, במדינה שהיו בה פחות מ2.5- מיליון תושבים. כלומר, אחוז מהתושבים, מדי שבת, במגרשים של הליגה הראשונה בלבד! תעשו חשבון, זה שווה ערך ל800- אלף צופים בגרמניה, 700 אלף באנגליה, 12.5 מיליון בסין, במחזור אחד, בליגה אחת! בשבת האחרונה תפסו הצופים בליגה הראשונה בישראל פחות מ30- אחוז מהמושבים. אם כולם היו באים השבת, היו 73 אלף צופים במחזור הזה, כאחוז מהאוכלוסיה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוהדי בני יהודה. צילום: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
מה יהיה?
|
|
|
|
|
|
|
הרבה השתנה בתרבות הפנאי והצריכה בישראל מאז נחנך איצטדיון בלומפילד, אבל הרבה לא השתנה בכדורגל. הקהל נחשף לטלוויזיה, לנוחות שבה, למתרחש בחו"ל. הוא עצמו נוסע יותר לחו"ל, בא במגע עם מתקנים מעולם אחר, עם קהלים מסוג אחר, עם תרבות ומסורת שזרים לכדורגל הישראלי.
מנהלי הקבוצות לא השכילו מעולם לבצע סוג של סקר קהל כדי להבין מה מבקש הצרכן לעצמו. בסקר TGI האחרון התברר כי הקהל הוא בבואה של החברה, ומחפש פינוק גדול יותר ממה שמציע לו האיצטדיון. הוא רוצה לבוא בבגדים שלא יוכתמו בכל מגע עם הטריבונה, לשתות בירה ולא נקטר, לאכול פופקורן ולא גרעינים, ובעיקר ליהנות בתחומי האיצטדיון בדיוק כמו שהוא נהנה כשהוא נכנס לקניון. המחאה הצרכנית על איכות המתקנים, יוקר הכרטיסים והמצרכים ורדידות הכדורגל, מתבטאת ברגליים.
הקהל שכן בא למגרשים מורכב ברובו מצעירים, שבאים לחוש את אווירת היציע המיוחדת שכן התפתחה בישראל בשנים האחרונות, אבל הרוב הדומם באוכלוסיה הוא בקושי מיעוט באיצטדיונים. קהל שבא לשבת (אבל ממש לשבת) וליהנות מהצגה, מעדיף לשבת (אבל לשבת) מול הטלוויזיה. לפי נתוני הרייטינג, הוא כבר מעדיף כנראה דברים אחרים. ריבוי השידורים הישירים חשף את האוהדים לצדדים היותר מפוהקים של הענף ובאותה מידה, לצדדים היותר יפים מאירופה. קיימים בהחלט מצבים של אוהדים שמתכוונים ללכת למשחק קבוצתם בערב, נופלים על שידור משעמם ממשחק בצהריים, מזפזפים לתיירי הנרי בערוץ אחר, ומחליטים שהם מעדיפים להישאר בבית במקום להגיע למגרש ללא תחבורה ציבורית מודרנית, להידחס לקופות, לכניסות וליציעים לא מודרניים, להיקלע לקטטה, או חמור מזה, לחטוף מיס"מניק, ומעל לכל, לראות רמה נמוכה תמורת סכום שיכול היה בשקט להספיק לזוג כרטיסי קולנוע ודלי של פופקורן.
שום דבר ממה שקרה ביבשת אליה משתייך הכדורגל הישראלי לא נדבק בו. לא התפתחה תרבות צפיה, אין חוגי אוהדים מסודרים, קבוצות עתירות קהל פורקו או התפרקו ללא הנד עפעף. די לציין שמכבי חיפה, השליטה המוחלטת בענף בחמש העונות האחרונות, לא הצליחה למלא עד אפס מקום את קרית-אליעזר אפילו פעם אחת בתקופה הזו (ובקרית-אליעזר יש בדיוק 14,002 מושבים,( וזאת לאחר שמונה לקבוצה מנכ"ל, אלוף משנה במיל,' שתפקידו העיקרי הוא שיווק.
תוכנית אחת להחזרת הקהל למגרשים לא הוכנה. לא בהתאחדות, לא באקדמיה, לא בכנסת, שדוחפת את אפה מדי פעם לכדורגל הישראלי. זה כל הסיפור.
צבע הכסף / א. טבק על השידורים הישירים שמבריחים את הצופים
|
|
|
|
|
|
|  | | אוהדי הפועל פ''ת. צילום: עדי אבישי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
