 |
/images/archive/gallery/182/806.jpg חיים רביבו.
צילום יחצ''נות  |
|
|
| ראיון מיוחד: הצד המרוכך של חיים רביבו |
|
| עגילי יהלומים. טבעת פדני. מועדונים. מותגי יוקרה. קזינו. מחלקת עסקים. ספרים על גלגולי נשמות. חיים רביבו פושט את מדי הכדורגלן ועולה על פיג'מה סאטן (שיובאה במיוחד מהמזרח הרחוק!) לשיחה על החיים הטובים. המאוד טובים |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רון לוין
17/11/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
קשה מאוד להגדיר את הסטטוס הנוכחי של חיים רביבו. עד לא מזמן זה היה פשוט למדי - "שחקן כדורגל לשעבר," או "שחקן הכדורגל הבינלאומי והמוצלח ביותר שישראל שיגרה אי פעם אל מדשאות אירופה," אם תרצו להיות מעט יותר ספציפיים. אבל חיים רביבו של היום הוא כבר תעשייה עסקית, שחולשת על הרבה תחומים אחרים. הרבה מדי אפילו. הוא איש עסקים ויזם בתחומים שונים, הוא הבעלים הגאים של קבוצת הכדורגל מ.ס. אשדוד ושל המקומון "מגזין" המופץ באשדוד, וביתר הזמן הוא מנפיק פרויקטים שונים במוזיקה, בטלוויזיה וכמובן - בכדורגל.
אך עושה רושם כי הישגו האמיתי של רביבו טמון דווקא ביכולתו הנצחית לשלב בין תדמית הכדורגלן המיוזע
והמסוקס, לבין חזות הגבר המטופח והמוקפד, באופן כזה שגורם לרוב האנשים לסנן למולו את צמד המילים "דיוויד בקהאם." לראיון שלנו, שהתפרש על פני שתי פגישות שונות, משום שכאמור - מדובר באיש עסוק במיוחד - הוא מופיע חמוש בצמד עגילי יהלומים יוקרתי, טבעת "פדני" מפוארת, שעון מתוצרת "פרנק מולר" ובגדי מותגים, שעבור עיתונאי צנוע כמוני, נשמעים כמו שפה אחרת.
זהו הראיון הראשון שהוא מעניק מאז פרש מהמגרש ושלא עוסק בכדורגל, ומשהו באופן הדיבור שלו נשמע קצת שונה. הוא שלו יותר, בוגר יותר ואולי אפילו מחושב יותר. השינוי לא נובע רק מתוקף הסבת המקצוע שביצע, אלא כנראה מפני שבאמת מדובר בחיים רביבו מסוג אחר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חיים רביבו מסוג אחר. צילום: אמיר מאירי
|
|
|
 |
|
 |
|
רביבו של המשפחה
|
|
|
 |
|
|
|
נקודת השבר שסימנה בין היתר את סוף קריירת הכדורגל של רביבו, ,32 אירעה לפני שש שנים, כאשר אשתו, שגית, כרעה ללדת את בתם האמצעית, מאי. רביבו שהה אז בטורקיה, ושגית ילדה את בתם בארץ, לבדה. "תחושת ההחמצה הזו, של לא להיות לצידה של אשתי בזמן הלידה, תלווה אותי עוד הרבה שנים," הוא מתוודה. "באותו היום נשבעתי לעצמי שהמשפחה שלי סבלה מספיק ושהכדורגל יורד למקום השני, אחרי שגית והילדים. היום אני מבלה איתם שעות ארוכות, משחק איתם ומשתדל להישאר מעורב בעולם הפנימי שלהם."
- איך אתה מצליח לשלב בין חיי המשפחה שלך לשאר העיסוקים?
"אגיד לך דבר כזה. אם העולם שמסביבי, המשפחה והחברים, הם כמו בניין - אז אני יושב בפנטהאוז וגרים בו שניים - אני ועצמי. לא שגית, לא הילדים, לא המשפחה ולא החברים. זה המקום שבו אני יושב עם עצמי ומכין את האסטרטגיה שלי לעתיד. בשעות היום והלילה אני רביבו של כולם, אבל מגיע איזה רגע שבו אני חייב לקחת החלטות, ואז אני מתייעץ רק עם עצמי. תמיד זה היה ככה ותמיד זה פעל לטובה. האינסטינקט הפנימי שלי חזק מאוד. זה לא שאני לא מוכן לשמוע דעה נוספת או ביקורת, אבל בדרך כלל כשאני שומע אחרים, זה רק כדי להצליב את מה שאני כבר מרגיש, ובדרך כלל זה פוגע בול."
בילדותו, חונך רביבו לצניעות ולדרך ארץ. "לא היה חסר לנו דבר, אבל אני לא יכול לומר לך שיכולתי לרכוש יותר מזוג נעליים אחד, כמו שראיתי אצל ילדים אחרים," הוא מספר. "זו אולי הסיבה שאני רוכש היום חיבה גדולה לנעליים, בגלל חסך שהיה לי בילדותי. סבתא שלי, סעדה דדון ז"ל, היתה אישה דתייה וצנועה, שלימדה אותי פרק שלם בצניעות ובדרך ארץ. ממנה למדתי שאם רוצים משהו, אפשר להשיג אותו ביושר ובחריצות, לתת כבוד לבני אדם ולזכור שכולם שווים זה לזה, שכסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים. היא נפטרה לפני ארבע שנים, ועד היום קשה לי להתמודד עם היעדרה. גם החינוך שקיבלתי בבית אצל הוריי השפיע עליי רבות, ואני משתדל להעביר אותו היום לילדיי. הבן הגדול שלי יודע שיש אנשים שיש להם ויש כאלה שאין להם, וצריך לעזור להם."
עם אשתו, שגית, הוא חולק מערכת יחסים של הבנה וקבלה הדדית, בעיקר מצידה. "היא משלימה עם כל הדברים השליליים שבי," הוא מסביר. "לכל אחד יש תכונות שליליות, ובזוגיות צריך להכיר, ללמוד ולקבל את התכונות שלא ניתן לשנות זה בזה. סוד היחסים שלנו הוא ויתור והשלמה. הטירוף שלי למשל, הוא לראות טלוויזיה בארבע לפנות בוקר עם ווליום. אישה אחרת היתה מעיפה אותי מהבית או בורחת בעצמה, אבל שגית למדה לקבל אותי כמו שאני. אני כל כך בלגניסט, לא יודע לסדר אפילו את הבגדים שלי במקום, וגם את זה שגית מקבלת."
- נשמע כאילו היא עושה את כל העבודה בבית.
"זה נכון באיזשהו מקום. שגית אחראית על הבית, על הבישולים ועל הילדים. אני בדרך כלל רק עושה בלגן. זה לא בכוונה, אבל זה יוצא ככה. אני מגיע הביתה ומשאיר את החולצה איפה שהורדתי אותה. כשהילדים עושים את זה אני מעיר להם, אבל איפשהו כשאני עושה את זה, אני מוותר לעצמי. שגית היא אשת חיל אמיתית. לא רק שהיא מנהלת את הבית ומאוד משקיעה בילדים, היא מוצאת גם זמן לעצמה ויוצרת תכשיטים מדהימים. הסטודיו שלה בבית, כך שיותר קל לה."
- מה יקרה אם היא תצא לשבוע חופש?
"אני יכול להתמודד עם זה, אפילו שלא יהיה קל. שבוע אמרת? אני אחזיק מעמד אם אמא שלי תהיה צמודה אליי וגם העוזרת. עם כל הכבוד לנו הגברים, נשים הן עם חזק וחכם מאוד. שום גבר לא יכול לעשות מה שאישה עושה. הקשר של אמא לילדיה הוא קשר שלעולם לא יהיה לאב עם ילדיו, לא משנה כמה הוא יהיה קשור אליהם. היכולת שלהן לגדל את הילדים, לטפל בבית ובאותו הזמן לפתח לעצמן קריירה היא מופלאה. אני לא מתבייש להודות שאני לעולם לא הייתי מסוגל לעשות את זה."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רביבו. "יש בארץ יופי של בגדים". צילום: תמיר בר-גיג
|
|
|
|
|
|
|
רביבו של המעריצים
|
|
|
|
|
|
|
לא קל לצעוד עם רביבו ברחוב. מדי שלושה מטרים עוצרים אותנו. זה מבקש חתימה, האחר מפרגן. הוא עונה לכולם בנימוס ובחיוך, גם לאלה שלא חוסכים בצ'פחות, וממשיך לעשות כן הרבה אחרי שסבלנותי פקעה. "ככה חינכו אותי," הוא מסביר. "אני חושב שילד בן 12 שבא ומבקש ממני חתימה, ראוי ליחס הכי חם. את המפגש הזה הוא יזכור הרבה שנים, כמו שאני זכרתי מפגשים עם שחקני עבר כשהייתי קטן. לאיש שפונה אליי ברחוב לא אכפת אם קמתי בבוקר עם כאב ראש."
- עד לפני שנה היית נתון למסגרת קשוחה של משמעת ואימונים. איך נראה העולם שבחוץ?
"זה לא קל לצאת ממסגרת הכדורגל. פעם היה לי יותר זמן. היום אני בעולם העסקים, בלב העשייה, מוקף באנשים שאת חלקם בכלל לא הכרתי בעבר, ובכל יום אני לומד משהו חדש."
- אתה הולך לפגישות עסקים בחליפה?
"ממש לא. אני לובש את הבגדים לפי האירוע. ביומיום אני מסתובב עם ג'ינס וחולצה תואמת, לפעמים חולצת כפתורים ולפעמים חולצת טריקו מיוחדת, ואם יש צורך אני לובש חליפות. בעבר הייתי קונה הרבה מותגים בחו"ל, אבל היום אני חושב שבארץ לא חסר לנו כלום, ואת רוב הקניות שלי אני עושה פה. יש כאן יופי של בגדים."
- אתה נודע גם כחובב תכשיטים גדול. כמה לא גברי מצדך.
"זה לא מעניין אותי. אם זה נוח ויפה, אני בעניין. יש דברים שאני לא מוכן להתפשר עליהם. אני בטוח בגבריות שלי, גם כשאני משחק בבובות עם הילדה שלי."
- אז אתה חושב שאתה מייצג את הגבר הישראלי?
"תלוי מה חושבים על הגבר הישראלי. בעיניי הוא חם, משפחתי, דעתן, לעיתים בעל פתיל קצר. לי אין פתיל קצר, אבל גם לי יש גבול מסוים, ואם מישהו עובר אותו, אני חייב להגיב והכבלים אצלי משתחררים, למרות שזה קורה לעיתים נדירות."
- מה עדיף בעיניך, חופשה בארץ או בחו"ל?
"אני מאוד אוהב לנסוע עם המשפחה ועם החברים לטיולים ברחבי הארץ, ואז אני גם אוהב אקשן. בחו"ל אני מעדיף חופשות של בטן-גב. אני אוהב לצאת למסעדות טובות, ועדיין שומר על כשרות. אוהב לשחק בקזינו, אבל לא מחשיב עצמי כמהמר כפייתי. נוסע במחלקת עסקים, אבל מסתדר יופי גם בסוף המטוס. אני נהנה מנוחות, אבל זוכר היטב איפה גדלתי."
- איך אתה מפנק את עצמך?
"אני הכי מתפנק בבית. אני אוהב את הבית שלי ואוהב שבאים אלינו חברים. הכי מרגיעות אותי שעות הלילה המאוד מאוחרות, כשאני שוכב במיטה וצופה בסרט טוב או קורא ספר לבד, בשקט, בלי המולה סביבי. זו התרפיה שלי. אני גם אוהב לרכוש בגדים יפים לעצמי ולשגית. אנחנו קונים האחד לשנייה, ויש לנו טעם דומה, ככה שזה כיף".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
משפחת רביבו עם דידי הררי. צילום: רפי דלויה
|
|
|
|
|
|
|
רביבו של העולם
|
|
|
|
|
|
|
זמנו הפנוי של רביבו מחולק בקפידה. מדי יום, לאחר שפסע אל ביתו שבאשדוד, הוא זונח את הבגדים היוקרתיים ומשתחל לתוך פיג'מת הסאטן שלו, שיובאה במיוחד מהמזרח הרחוק. אחר כך הוא מתיישב לקרוא את הספר התורן. בזמן האחרון הוא שקוע ב"שורשים ושיעורים בזמן" של בראיין וייס, אשר עוסק בגלגולי נשמות. למעשה, הספר כל כך הרשים אותו, שהוא מוכן להגג בנושא במשך שעות. בין לבין, הוא טורח לציין כי הוא דובר חמש שפות בנוסף לעברית: טורקית, ספרדית, אנגלית, צרפתית ומרוקאית. כל אלה לא רק בזכות מסעותיו ברחבי העולם, שאותם הוא חייב לקריירת הכדורגל שלו, אלא בשל יכולתו המרהיבה לקלוט שפות במהירות שיא. כשהוא לא שוקד על טיפוח הצד התרבותי שלו, הוא מעדיף לצאת לבלות עם חוג חבריו הרחב, או סתם להישאר בבית בחיק המשפחה.
"אין סוג בילוי ספציפי שאני מעדיף. אני יכול להתחבר ל'אסקובר' (בר מסעדה טרנדי במתחם יד חרוצים שבתל אביב - ר.ל,(. למועדון של מוזיקה מזרחית, או למועדון לילה. טוב לי בכל מקום שבו אני נמצא. כשחזרתי ארצה, הייתי מבלה הרבה מאוד בלילות, כי זה היה פיצוי על שנים ללא בילויים בגלל מסגרת האימונים. היום נרגעתי ואני מבלה יותר בבית."
- ספר לי על החברים שלך.
"לשמחתי, יש לי הרבה חברים שצועדים איתי לאורך שנים ארוכות. אני אוהב אנשים אמיתיים, בלי פוזות. כובשים אותי באמצעות חוש הומור. משה דץ הוא הדוגמה הכי טובה לכך. הוא ואורנה חברים מאוד טובים שלנו, ומשה מצליח להצחיק אותי עד דמעות עם השנינות שלו."
- לאילו טיפוסים לא תתקרב?
"אני לא יכול לסבול שחצנים. זה דבר שאני לא יכול להתרגל אליו. אני חונכתי על צניעות, וכל מי שאינו מבין את זה, לא יכול להיות חבר שלי."
- מהן התוכניות לעתיד?
"שרק נהיה בריאים ונמשיך לעסוק בכל מה שאנחנו אוהבים".
|
|
|
|
|
|
|  | | רביבו. "אין סוג בילוי ספציפי שאני מעדיף". צילום: רואי פרסול | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
 |  | | /images/archive/gallery/172/432.jpg  | | | חיים רביבו | |  | ![]()
|
|
|
|
|
