הקבוצות הגדולות ביותר של מכבי חיפה בכל הזמנים
השליטה המוחלטת של רוני לוי וחניכיו בליגה מזכירה שתי קבוצות גדולות נוספות של הירוקים - זו של 1984 עם ממן וארמלי, ובמיוחד זו של 1994 עם ברקוביץ' ועטר. עכשיו גם הקבוצה של קטן ובוקולי רוצה להיזכר כמושלמת ביותר
"מכבי חיפה של פעם לא שיחקה בקצב הקבוצה של היום", מעיד אלון חרזי. "למכבי חיפה של 94 לא היו נקודות תורפה", מתגאה אלון חזן. "מכבי חיפה של שלמה שרף היתה הכי טובה גם בהשוואה להיום", משוכנע רפי אוסמו. שלושה דורות של שחקני מכבי חיפה, וכל אחד בטוח שהקבוצה שלו היא הטובה, המושלמת, הגדולה והזוהרת ביותר בהיסטוריה של המועדון.
היכולת האבסולוטית של הקבוצה העונה מעוררת זכרונות ענוגים וגורמת רצון לבדוק, האם באמת הקבוצה של רוני לוי איכותית יותר מזו של גיורא שפיגל בעונת 1994, או גדולה מזו של שלמה שרף 1984. בדבר אחד אין כמעט ספק: אלו הן שלוש הקבוצות הגדולות ביותר בהיסטוריה של המועדון.
הזיכרון אומנם קצר, אבל נראה שהקבוצה הנוכחית מתקרבת למצב שהפרשנים יסגדו לה. מה באמת מביא קבוצה למצב של כמעט על גבול השלמות? האם זה בגלל אוסף הכוכבים, פונקציה של משאבים כספיים? האם זו בחירה נכונה של שחקנים? האם בגלל מרקם חברתי מיוחד, או שאולי זה רק מזל?
מכבי חיפה מודל 2004 מקפלת בתוכה שלל כוכבים, מרביתם שחקני נבחרות, שכבר עברו הרבה בכדורגל, ובכל-זאת ניכר בהם הרצון לשחק למען הקבוצה והחברים. כשהם עולים למגרש, מטען האגו הענק נשכח בצד. הפרגון הבולט מאוד לעין הוא חלק מהסיבות לריצה המדהימה בצמרת. אבל בעיקר מדובר בקבוצה שנהנית מאיזון מעניין: משמעת טקטית, שבתוכה חופש ויצירתיות. תלכיד שבנוי מקישור אגרסיבי ובונה, ומחוד מאיים וקטלני.
הבולט מבין הכוכבים העונה הוא יניב קטן. עד לפני שנה וחצי דיברו עליו כעל "הבטחה שלא תקוים". אמרו שהוא לא גולר, שלא יגיע יותר רחוק ממה שכבר הגיע. נשיא המועדון, יעקב שחר, שנחשב לבעל טביעת עין, דרש ממאמני הקבוצה "תנו לילד לשחק, תנו לו לעשות מה שהוא יודע, זה יבוא". רוני לוי הוא בעצם היחיד שהפנים את ההנחיה, גם אם לא היתה מפורשת. זה מצליח בגדול. קטן הוא כיום הכוח המניע. התקווה מתממשת סוף-סוף.
רק לפני שלוש שנים גוסטבו בוקולי כמעט שירד עם הפועל ר"ג לליגה הארצית. רוני לוי הפך דריבליסט מוכשר ולוחם, לגורם חשוב בתלכיד ומועמד רציני לתואר שחקן העונה. על רוברטו קולאוטי הימר המאמן כמעט לבדו. בחודש
וואליד באדיר, שסחב אחריו סטיגמה של "עושק קופה", הפך פתאום לחוליה שמשלימה כמעט באופן טוטאלי את חבייאר דירסאו, עוד ברזילאי שבתחילה נראה כבחירה תמוהה וכיום הוא כוח שאי-אפשר בלעדיו במרכז המגרש. אפשר לומר על רוני לוי שהוא לא מנוסה, שהוא צעיר, שהוא קיבל צעצוע יקר ולא כל-כך ידע איך לשחק בו, אבל איאפשר לקחת ממנו את אבן היסוד של ההצלחה. הצלחתו לקבץ שלל כוכבים לתלכיד, ובונוס באדיבות שחר - ספסל איכותי ועמוק (רוסו, גזל, זנדברג, גרייב, ברדה, בירוק ואוזן).
לוי הצליח לנטרל את האגו של שחקניו בזכות מסר עקבי וברור: "מי שלא טוב לו ורוצה לעזוב - הדלת פתוחה". מסר של עשירים, אבל עדיין רעבים. רק 13 מחזורים מפתיחת העונה וכבר פער של עשר נקודות, שמן הסתם יילך ויצמח. זו מסתמנת בהחלט כקבוצה הטובה ביותר בתולדות המועדון - וירחם השם למה שעוד מחכה העונה לליגה.
יעקב שחר אחראי גם לקבוצה של 94, שיש האומרים שהיא גדולה הרבה יותר מהנוכחית. אותה קבוצה של גיורא שפיגל, שדהרה ללא מעצורים, כללה את רפי כהן בשער, מרקו בלבול, רומן פץ, אריק בנאדו, אלון חרזי, משה גלאם, רוני לוי מיודענו, אלון חזן, ראובן עטר, אייל ברקוביץ', סרגיי קנדאורוב ואלון מזרחי. לידם שותפו לסירוגין איבן גצקו, שי הולצמן, איתן אהרוני, ויקטור צ'אנוב, שהיה לפני פרישה, ובקיצור שביל החלב של הכוכבים.
קבוצה ששידרה עוצמה, יכולת הגנתית אדירה, משמעת טקטית, יצירתיות (עטר וברקוביץ'), אגרסיביות (קנדאורוב) וחוד אימתני. ההספק של החבורה הזו היה ללא תקדים: 28 נצחונות, 11 תיקו, ללא הפסד, הפרש שערים מדהים של 27:97 ושיא צבירת נקודות בכל הזמנים בארץ - 95. שלא כמו היום, היריבה בצמרת היתה מכבי ת"א, שלא ויתרה ונתנה מלחמה קשה.
אריק בנאדו, ששיחק גם בעונת הפאר של שפיגל, מתקשה לקבוע איזו משתי הקבוצות טובה יותר. "עם הקבוצה הנוכחית אנחנו רק באמצע הדרך. גם אז היתה תקופה מדהימה. היה דור של שחקנים מוכשרים, שכל אחד מהם היה שם דבר. גם היום אנחנו משופעים בשחקנים מוכשרים ברמות גבוהות, אבל בעוד שבקבוצה ההיא יש לנו את תוצאות מבחן העשייה, שהוא מרשים ומדהים, מבחן התוצאה של היום עוד לפנינו. הייחוד של הקבוצה כיום הוא הלחץ שמופעל על היריב. זה ההבדל בין אז להיום. אנחנו עושים את זה בצורה כמעט מושלמת ויוצאת דופן. אם לבחור, אני חושב שהקבוצה של 94 היתה כשרונית בצורה יוצאת דופן וההישגים מדברים בעד עצמם".
הקבוצה של שפיגל היתה מושלמת, אבל כשרואים את הקבוצה של העונה, צצות התהיות. האם אפשר להגיע לשלמות גדולה יותר? דבר אחד ברור נכון לעכשיו: מתהווה איום ממשי על אותה קבוצה נהדרת מ-94. אלון חרזי: "קשה לקבוע. לכל קבוצה היו את השחקנים הייחודיים שלה. חומר השחקנים אז היה יותר טוב, אבל לא שיחקו בקצב של היום. השחקנים של אז, היו ברמה מעל הליגה. לא להפסיד 39 משחקים, זה דבר שקשה לי להאמין שיכול לחזור. אם היינו מעמידים היום את שתי הקבוצות זו מול זו, לא יודע מי היתה מנצחת".
אלון חזן, מגיבורי אותה עונה, משוכנע שהקבוצה שלו היתה טובה יותר מהנוכחית: "מקצועית, אין ספק שחיפה של היום היא קבוצה פנטסטית. בכדורגל הזיכרון קצר. לקבוצה של 94 לא היתה שום נקודת תורפה. היא היתה מיוחדת במינה. למכבי חיפה של היום יש פה ושם כל מיני מקומות שאפשר לעקוץ. היינו כמו מכונות. דרסנו את היריב. עם כל הכבוד לקבוצה הנוכחית, אין לה עדיין שחקן נדיר כמו ברקוביץ' ועילוי כמו עטר, שני גאוני כדורגל ששיחקו ביחד. צריך לתת הרבה קרדיט לרוני לוי, שעשה דברים גדולים. יש לו כמה בחירות של שחקנים, הוא שינה שיטה, הכניס רוח חדשה ומגיע לו קרדיט ענק. בסוף העונה, אם המאזן הסטטיסטי יראה שההישגים גדולים מאלה של 94, אשמח לומר שזו הקבוצה היותר טובה".
זקני האוהדים אוהבים להתרפק על הקבוצה של האליפות ההיסטורית הראשונה, 1984. קבוצה ללא רזומה מפואר, כמעט בלי עבר, בלי ניסיון, רק עם כישרון. בקבוצה של שלמה שרף שיחקו השוער צדוק אברהמי ומחליפו אבי רן ז"ל, איתן אהרוני, ירון פרסלני, רפי אוסמו, אלי כהן, יוסי קרמר, ציון מרילי, אבי אבוקרט, ברוך ממן, משה סלקטר, זאהי ארמלי, רוני רוזנטל, צדוק מלכה, עופר רווה ואחרים.
מפיגור של 15 נקודות באמצע הדרך, סגרה מכבי חיפה את הפער בהתמדה, בזכות כדורגל מדהים שכמותו טרם שוחק בארץ. שלושה וארבעה חלוצים, בשיטת 3-3-4. סלקטר, לימים מלך שערים, תופקד לעיתים בקישור, רק כדי לאפשר לשרף מערך עם שלושה חלוצים טבעיים - ארמלי, רוזנטל ומלכה. תוסיפו לרביעיה הזו את ממן, שהיה דוהר מהאמצע, את מרילי ואהרוני, שתקפו מהאגפים והטביעו אז את המושג מגן תוקף, ותבינו כמה שחקנים היו מגיעים לרחבת היריב בהתקפה אחת. עידן שרף ייזכר כהתחלת הדרך שבו הפכה מכבי חיפה לזוללת תארים- 8 אליפויות (והתשיעית בדרך) ו-4 גביעי המדינה ב-20 שנה , שלא לדבר על ההצלחות באירופה.
שרף לא ממהר לקשור כתרים לראשו. "כל תקופה והקבוצה שלה. צריך לזכור שאצלי הקבוצה היתה כמעט על טהרת המקומיים. עם תקציבים דלים החזקנו קבוצה בצמרת, כשהרמה אז היתה פי 20 מזו של היום. מה שאפיין אותנו היה איכות, שהשתלבה במוטיבציה ללא גבול. גם הרצון, הכמיהה אפשר לומר, להוציא את הכדורגל מתל-אביב ולהביא אותו לצפון, שיחקה לטובתנו. למעשה, מאז החלה הפריחה של הכדורגל החיפאי".
- מכבי חיפה של היום לא יותר טובה?"הקבוצה של היום טובה, אבל קשה לבחון אותה היות שרמת יתר הקבוצות כלכך נמוכה, כך שלמעשה אין לה שום מאבק. בתקופה ההיא היו שורה של קבוצות חזקות, כמו מכבי והפועל ת"א, בית"ר ירושלים ואחרות, שהציגו יכולת אדירה. כל הכרטיסים לפני כל משחק נמכרו מראש, כי היה עניין. לא היה מצב עגום כמו היום".
"הקבוצה של היום טובה, אבל קשה לבחון אותה היות שרמת יתר הקבוצות כלכך נמוכה, כך שלמעשה אין לה שום מאבק. בתקופה ההיא היו שורה של קבוצות חזקות, כמו מכבי והפועל ת"א, בית"ר ירושלים ואחרות, שהציגו יכולת אדירה. כל הכרטיסים לפני כל משחק נמכרו מראש, כי היה עניין. לא היה מצב עגום כמו היום".
רפי אוסמו, שכונה אז "החומה של הירוקים" קובע נחרצות: "לי אין ויכוח עם עצמי - הקבוצה של שלמה היתה הכי טובה שהיתה למכבי חיפה, גם בהשוואה לזו של שפיגל והשנה אצל רוני לוי. מה שמבדיל בין שלוש הקבוצות הוא השיטה. השנה, למשל, הכוח ההגנתי באמצע מאפשר לשחקנים כמו קטן, קולאוטי ובוקולי, לעשות הרבה יותר מאשר כל שחקן התקפי אחר. בעונה של שרף, אבוקרט היה לבד בחלק ההגנתי במרכז המגרש, וממן, מלכה, סלקטר, ארמלי ורוזנטל רק חיפשו את השער. צריך לזכור שהעוצמה של הקבוצה ההיא נמדדת גם בגלל העובדה שאף אחד לא ספר אותנו כקבוצת צמרת. לא בהתאחדות, לא באיגוד השופטים, גם לא התקשורת, ועשינו את הנס הזה".
ברוך ממן, מגיבורי האליפות הראשונה והשניה, מפתיע כשהוא סבור שדווקא אצל יצחק שום בצ'מפיונס-ליג היתה למכבי חיפה את הקבוצה הטובה ביותר. "המבחן האמיתי היה המפגשים מול האריות של אירופה. גם בליגה, למרות שחיפה לא זכתה באליפות באותה עונה, היא הציגה כדורגל וכבשה בסיטונות. השנה הליגה קלה יותר, היריבות קטנות יותר, כולן נחלשו ורק מכבי חיפה התחזקה".
ומבין השלוש שאנחנו מדברים עליהן, מי הכי טובה?"אם ניקח את שלוש הקבוצות של שרף, שפיגל ורוני לוי, כולן יזכו באליפות. לי יש פינה חמה כמובן לקבוצה של האליפות הראשונה והשניה, כי אז שיחקנו בלי זרים והגענו ליכולות כאלה, שגם היום היינו זוכים באליפות".
"אם ניקח את שלוש הקבוצות של שרף, שפיגל ורוני לוי, כולן יזכו באליפות. לי יש פינה חמה כמובן לקבוצה של האליפות הראשונה והשניה, כי אז שיחקנו בלי זרים והגענו ליכולות כאלה, שגם היום היינו זוכים באליפות".
גם ציון מרילי מתענג על הקבוצה ההיא. "מכבי חיפה מול אשדוד בשבת הזכירה לי מאוד את האליפות הראשונה. מבחינת איכות משחק, הקבוצה של היום טובה ומושלמת יותר, למרות שקשה למדוד. בתקופה שלנו זה היה כישרון אישי של כמה שחקנים והרבה מאוד עבודה קשה. אותנו ייחדה רוח הלחימה והמוטיבציה. אם היו מבקשים ממני להמר על משחק שבו תשחק הקבוצה של 84 מול זו של היום, לא הייתי מציע לאף אחד ללכת על בטוח".
נא להמתין לטעינת התגובות
