 |
/images/archive/gallery/228/616.jpg קובי בראיינט מול שאקיל אוניל.
צילום: אי-פי-איי  |
|
|
| מלחמת הכוכבים 2: שאקיל ומיאמי נגד קובי והלייקרס |
|
| מיאמי הדוהרת של שאקיל אוניל והלייקרס המקרטעת של קובי בראיינט נפגשות הלילה בפעם השניה העונה. אל תצפו למכות, אבל גם לא ליותר מדי רחמים |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
17/3/2005 16:48 |
|
|
|
|
|
|
|
שאקיל אוניל הוא איש נחמד, כנראה. ממש נחמד. ולמה לא, בעצם. יש לו את כל הסיבות לחייך. בית של שמונה חדרי שינה בשווי 19 מיליון דולר, בחורות מצודדות על החוף, מסיבות עד אור הבוקר, הפרצוף שלו מופיע החל מאתמול על דגני הבוקר Wheaties, ויש לו קבוצת כדורסל מצוינת. אבל אם הוא ירצה להיות הכי נחמד שבעולם, הוא יוכל לעשות ג'סטה לחבר ישן. או שלא חבר, בעצם. ידיד. עמית לקבוצה. שותף. איש שלבש את אותם מדים של הקבוצה שלו. טוב, יאללה, בסדר. אז הם מעדיפים לחטוף אבעבועות רוח מאשר לראות אחד את השני. אז מה, שאק לא יכול לתת לקובי בראיינט ניצחון אחד?
בעוד הקבוצה של שאק מובילה את הליגה בפער שגדול כמו האוקיאנוס האטלנטי, והולכת להבטיח יתרון ביתיות לפחות במזרח ואולי גם בכל הפלייאוף, קובי בראיינט חווה עכשיו את מה שקורה כשהכתפיים קורסות תחת הנטל. שרשרת משחקים מרשימים עם 30 ומשהו נקודות, שהביאה
ללייקרס בין היתר נצחונות חוץ בדאלאס ושארלוט, פינתה את מקומה לשתי תצוגות עגומות נגד וושינגטון ופילדלפיה. קבוצות שולחות אליו את מיטב השומרים שלהן, עושות דאבל-טים וטריפל-טים ולפעמים גם פורקל-טים (פורקל-טים?) על בראיינט, ואוכלות את הלייקרס כאילו היו, נניח, דגני בוקר.
"אנחנו חייבים להכניס יותר אנשים לעניינים", אמר בראיינט אחרי התבוסה האחרונה בפילדלפיה. אבל אין לו כל כך הרבה אנשים. לרובם אין נסיון פלייאוף משמעותי, למאר אודום הוא בערך היחיד שמתפקד על בסיס קבוע וגם הוא מסתבך בעבירות יותר מדי. צ'אקי אטקינס וקארון באטלר יציבים כמו אוהד של נבחרת אירלנד, בריאן גראנט וולאדה דיבאץ הפצוע שהגיעו מפלורידה תורמים כלום (ולאדה) או כמעט כלום (גראנט), כריס מיהם הוא סנטר נחמד אבל לא מספיק כדי לשרוד מול ענקי הליגה, וגם בין ג'ומיין ג'ונס, לוק וולטון ואחרים אין ישועה רוב הזמן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אוניל."קיר הלבנים" שוב רוצה לנצח. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
גם מג'יק כבר לא מאמין
|
|
|
 |
|
|
|
הפלייאוף עדיין בהישג יד, אבל אפילו מג'יק ג'ונסון כבר טען לאחרונה שהלייקרס לא יגיעו לשם. רכז העבר הגדול, שעדיין מחזיק בחלק מהבעלות על הקבוצה אותה הוביל לחמש אליפויות, טען בשבוע שעבר: "עם לוח המשחקים המצפה להם (הכולל 11 משחקי חוץ מתוך 19 הנותרים, ובנוסף משחקי בית נגד סיאטל, מינסוטה, יוסטון, פניקס, סקרמנטו ודאלאס), אני חושב שזה בלתי אפשרי עבורם לעשות את זה. נצטרך לשחק כדורסל מושלם, ואין לנו קבוצה מושלמת שיכולה לשחק כדורסל מושלם". בראיינט, בתגובה, טען שמג'יק בסך הכל רצה לתת לו ולחבריו מוטיבציה.
מיאמי, לעומת זאת, עושה את הדבר הכי קרוב כיום בליגה לכדורסל מושלם. דוויין ווייד הופך לאחד הגארדים הגדולים בליגה כבר בעונתו השניה ב-NBA; דיימון ואדי ג'ונס מריצים ביעילות את פס הייצור של המסירות והקליעות מבחוץ, יודוניס האסלם נותן עונה גדולה בלחימה מתחת לסלים, שנדון אנדרסון, קיאון דולינג וכריסטיאן לייטנר תורמים מהספסל ואלונזו מורנינג מאפשר לשאק עוד כמה דקות מנוחה לגלגלים כל ערב. מיאמי בכושר הכי טוב בליגה, הפסידה רק שני משחקים מתחילת פברואר וגם אותם בהארכה בלי שאקיל. לכאורה, לא כוחות. אבל כאן נכנס פקטור הקובי-שאק.
במשחק הראשון והמתוקשר לעילא בין שני הכוכבים שהובילו את הלייקרס לשלוש אליפויות וסדרת גמר, שהפכו אותה לדיינסטי הראשונה של המילניום הנוכחי, ההיט ניצחו. שאק יצא בעבירות, קובי שבק חיים ברבע האחרון ולמרות 42 נקודות של ה"קורבט", "קיר הלבנים" ומיאמי יצאו עם הניצחון בהארכה 102:104, כשבראיינט גם מחטיא את הזריקה האחרונה. "אחרי מה שקרה במשחק הראשון ביניהם, הולך להיות כאן קרקס", אמר דיימון ג'ונס, רכז ההיט. כולם רוצים קרקס. הטלוויזיה שתשדר ישירות, כל העיתונאים והצלמים שיישבו מסביב למגרש וינציחו כל חיוך וכל זריקה. כולם. חוץ משני אנשים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בראיינט. "חייבים להכניס יותר אנשים לעניינים". צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
"מה אתם רוצים, שנלך מכות?"
|
|
|
|
|
|
|
"אני לא יודע מה אתם רוצים מאיתנו", אמר שאק. "אתם בטח מצפים שנתחיל ללכת מכות על המגרש, אבל זה כנראה לא יקרה לעולם. וגם העובדה הזו לא תמנע ממכם לדבר על זה. כבן של איש צבא, אני יודע רק להיות מתוכנת למשימה אחת, ולמחוק הכל כשהיא נגמרת. כל מה שהיה בלייקרס נמחק מהמערכת שלי. ירד עם המים בשירותים".
קובי מסכים מהצד השני: "באמת שיש לי דברים יותר חשובים לדאוג להם, אתם יודעים. לוודא שאנחנו מגיעים במצב מנטלי טוב ומאמינים בעצמנו, בדרך לפלייאוף. אין לזה שום משמעות עבורי. היו לנו שנים נהדרות בעבר, ועברנו הלאה". ועדיין, שאק דאג לשלוח עוד עקיצה לבראיינט: "זו הפעם הראשונה שאני נמצא בקבוצה באמת טובה, בה כולם נמצאים באותו עמוד בספר".
כן, עוד משחק. אחד מתוך 82. עוד בלטה בדרך הארוכה והמתמשכת. לא בטוח שקובי מתגעגע לשאקיל, הכדורים הרי נמצאים בידיים שלו. מצד שני, אם הוא מוסר אותם ברגעי ההכרעה, כמו שקרה עם וולטון במדיסון סקוור גארדן, הוא מגלה שלחברים שלו רועדים האשכים. אבל כנראה שזה מה שהוא רצה, פחות או יותר, כשגרם בדרך זו או אחרת לכך ששאק לא ישחק בלייקרס.
גם קובי יודע שהקבוצה שלו פחות מוכשרת מזו של שאקיל, ועלולה לסיים את העונה כמעט חודשיים קודם. ולמרות כל זה, קובי יודע מה ניצחון אחד הלילה יכול לעשות. גם אם זה לא יביא את הלייקרס לפלייאוף בסופו של דבר, זה יוציא אותו מפלורידה עם חיוך. ובעונה מתישה כמו שהלייקרס עוברים השנה, גם זה משהו.
|
|
|
|
|
|
|  | | שאקיל חוסם את בראיינט, במשחק הראשון העונה. צילום: אי-פי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
