 |
/images/archive/gallery/311/407.jpg דוויין ווייד עולה לסל של דטרויט.
צילום:רויטרס  |
|
|
| ווייד ושאק קלעו 60, מיאמי ניצחה בדטרויט במשחק 3 |
|
| דטרויט לא הצליחה לעצור את ווייד, דטרויט לא הצליחה לשמור על קור רוח, דטרויט עשתה שטויות בהתקפה ושלחה את מיאמי 54 פעמים לקו. ההיט אמרו תודה, ניצחו 104:113 והחזירו לעצמם את הביתיות |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
30/5/2005 7:43 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני משחק 3 בין מיאמי לדטרויט, לפני מעבר הסדרה לעיר הבוכנות, הלך מאמן ההיט סטן ואן גאנדי וליכלך על הקהל של דטרויט: "יש להם קהל מרושע במיוחד. הם
לא סתם קולניים. הם יצעקו ויקללו ויעשו הכל". ואן גאנדי אמנם הספיק להתנצל, אבל לא ברור על מה: הקהל של הפיסטונס דווקא היה די שקט הבוקר.
דטרויט – מיאמי 113:104 (2:1 להיט בגמר המזרח). בדיוק כשהתוצאות בגמר המערב מתחילות לרדת לכיוון גמר המזרח, התוצאות של גמר המזרח מתחילות ללכת לכיוון גמר המערב. ולא בכדי, כמו שאומרים (זה ביטוי די מטומטם, "לא בכדי". נכון? טוב, עזבו): ההגנה של הפיסטונס, הסמל המסחרי של דטרויט בדיוק כמו תעשיית המוזיקה של מוטאון ותעשיית המכוניות, נראתה, אם להשתמש באותן מטאפורות, כמו דיסק בתחנה המרכזית או כמו משחטת רכב בשכם. הם לא הצליחו לעצור את ההיט בכלל, להוציא כמה דקות מוצלחות ברבע השלישי והרביעי, והם ספגו יותר מ-110 נקודות בבית לראשונה מאז נובמבר. ולשחקני ההיט אין בעיה לקלוע כשנותנים להם. במיוחד לא לשניים. או בסדרה הזו, אם להיות ספציפיים, לאחד.
"יש לי בקבוצה את השחקן הכי טוב בעולם", הכריז שאקיל אוניל בעודו עומד ליד דוויין ווייד. ולמקרה שמישהו לא שמע או פספס, שאק שב והדגיש: "התפקיד שלי זה לעשות אותו השחקן הכי טוב בעולם, זה מה שהוא כרגע. הוא משחק את הכדורסל הכי טוב בפלייאוף, וכל עוד הוא ימשיך לשחק ככה, אנחנו נגיע רחוק". ווייד, שסיים עם 36 נקודות, 8 מהן ב-2:45 הדקות האחרונות של הערב וסל ענק על טיישון פרינס, המשיך בריטואל ה'לא, אתה שמופי' המקובל: "אמרתי לשאק לפני המשחק שאנחנו ממש צריכים אותו כאן, באווירה עוינת, והוא התעלה על עצמו". אוניל קלע 24 בערב לא גדול, הסתפק בסל שדה אחד במחצית השניה – אבל השתיק את הקהל עם 6 מ-6 רצופות מהעונשין ברבע האחרון: "היינו צריכים את הקליעות האלה, אז לקחתי את הזמן וקלעתי אותן".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שאק עולה לסל של דטרויט מעל ראשיד וואלאס, הלילה. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
בראון: איבדנו את הריכוז
|
|
|
 |
|
|
|
בכלל, העונשין היה מפתח די רציני במשחק הזה. דטרויט לא היתה מרוצה מדי מהשיפוט, לעתים בצדק ולעתים ממש לא, וטרחה להראות את זה: לארי בראון תפס את הראש פעם אחר פעם, כאילו הראש ייפול אם לא יחזיק אותו. התסכול עבר גם לשחקנים, כשראשיד וואלאס וצ'ונסי בילאפס חטפו עבירות טכניות ברבע האחרון, אחרי שאיחלו לשופטים בריאות, הצלחה ואושר. בסך הכל, האורחים זרקו מהקו 54 פעמים, 29 מהן ברבע האחרון, כשהפיסטונס עצמם "הסתפקו" ב-43. הצדיק היחיד בסדום ובהגנת דטרויט, לינדזי האנטר שהתקרצץ לווייד על הווריד, ישב על הספסל כמעט כל הרבע האחרון בזמן שצ'ונסי בילאפס בודק מכמה כיוונים שונים אפשר לפגוע בטבעת. והדבר הכי מדהים מבחינת ההיט הוא שדווקא בלי ווייד, ברבע האחרון, הם הצליחו לעשות את הבריחה קדימה.
כשמונה דקות לסיום, פלאש איבד עוד כדור להאנטר ועשה עבירה חמישית. הוא יצא החוצה, מיאמי היתה בפיגור 86:81 ועם סל שדה אחד ב-11 הדקות האחרונות. ואז ההיט, שטוענים בתוקף שהם לא קבוצה של שני שחקנים, גם הוכיחו: אדי ג'ונס וראסול באטלר קלעו שמונה נקודות מעבר לקשת ובמתפרצת תוך דקה וחצי, והחזירו להיט את היתרון. כאן הגיע שלב ההרס העצמי של הפיסטונס, ומיאמי חדרה לסל, הוציאה עבירות והשלימה ריצת 5:19 עד ליתרון 91:100. ובאין יכולת מקומית להשיג עצירה בהגנה, הדקות האחרונות הפכו לפסטיבל זריקות עונשין של אנשים בחולצות אדומות. "איבדנו את הריכוז", אמר בראון, "וכתוצאה מכך, במצב בו היינו יכולים לנצח, חפרנו לעצמנו בור".
ג'ונס סיים עם 19, 11 מהן ברבע הרביעי. באטלר הוסיף 9 עם 3 מ-3 לשלוש מהספסל, וההיט דייקו ב-52.3 אחוז מהשדה לעומת 43.6 של הפיסטונס. האלופה קיבלה 33 נקודות מריפ המילטון במשחק טוב, ועוד 18 מטיישון פרינס ומבילאפס שרשם 6 מ-19, אבל כל שחקני החמישיה הראשונה צברו ביחד חטיפה בודדת ואפס חסימות. הביתיות שוב בידיים של ההיט, משחק 4 ייערך בדטרויט מחר בלילה, ואולי הפעם האוהדים גם יסבירו מדוע כונו "מרושעים", במקום לחפש את הדרך המהירה ביותר מהפקקים, שלוש דקות לסיום.
|
|
|
|
|
|
|  | | אדי ג'ונס נתקל בראשיד וואלאס, הלילה בדטרויט. צילום: רויטרס
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
