"אני לא מוכר את אמא שלי בשביל ארקדי"
פיני גרשון מתעקש שהוא לא פוליטיקאי ושאין לו עור של פיל. הילד שגדל בצריף מעל ביוב והפך למאמן של המדינה לא יסלח בחיים למי שהעליב את אמא שלו. זאת גם הסיבה שהוא לעולם לא יעבוד אצל גאידמק בהפועל ירושלים. פיני חושב שהוא שווה פי שניים ממה שהוא מרוויח, לפחות. אבל הוא לא מחפש העלאה. בין התפילין בבוקר, לפופולריות אצל הנשים בערב, הדבר האחרון שהוא מאמין בו זה קיצוניות. עכשיו, אחרי שבע השנים הטובות של מכבי, פיני רק רוצה לרדת מהעץ
"כנראה שרק הצעירות רוצות אותי. מאז שנפרדתי מהאקסית שלי, תמיד יש לי זוגיות, ומערכות יחסים ארוכות. מסיבות כאלו ואחרות זה נגמר. גם אני לא חגיגה גדולה, העבודה שלי היא לא דבר קל למערכת יחסים." עכשיו הוא רוצה לצאת, לא רק בגלל נשים, ממש לא. רק שלא ברור כמה יתנו לו ללכת.
יום הבחירות, המרכז המסחרי של רמת אביב ג.' פיני גרשון יושב ברחבה של אחד מבתי הקפה, מוקף אנשים. בשבע השנים האחרונות גרשון הוא בן אדם שמוקף אנשים. אחד מהם הוא מיקי דורסמן. דורסמן היה בעלה הקודם של שרי אריסון. ופעם, כשהיה בן 13 או ,14 גרשון אימן אותו בילדים של הפועל חולון. והיום דורסמן הוא גם הבעלים וגם המאמן של חולון, שמנסה לחזור לליגת העל. "הטעות הגדולה שלי זה שלא הרגתי אותך כשהיית קטן," פיני מחייך ומתעניין במצב הקבוצה. "הפסדנו לקריית-אתא," מתנצל דורסמן. אבל גרשון מרגיע. "קריית-אתא? גם אני הפסדתי להם עם מכבי ביד-אליהו. מצבך טוב."
אבל גם הדודו טופז של הכדורסל הישראלי חושב שהגיע הזמן לרדת מהצמרת הכי גבוהה של העץ עליו טיפס מאז שהגיע למכבי. לעזוב את אלופת אירופה מרצון זו פריבילגיה שרק אנשים כמו פיני גרשון יכולים להרשות לעצמם, וגם אם זה לא יהיה קל - הוא רוצה לסגור את הפרק הזה, ולהסתכל קדימה.
שמעון מזרחי ישנא את זה, אבל גרשון מדבר על עצמו חודשיים קדימה במונחים
אבל עכשיו אריק איננו, ובמשך יום הבחירות הוא מחליט להצביע למפלגת הגמלאים. לא רק בגלל אמא שלו, פיני ידע מאז ומתמיד לזהות את הבאז רגע לפני שהוא זז מתרומם לאוויר. אבל הפתק הזה בקלפי הוא בהחלט גם בשביל אמא שלו. גרשון לא שוכח אותה ולו לרגע אחד. אחד הפחדים הגדולים שלו הוא שאנשים מסביבו יהיו חולים. "קח את אמא שלי. אם לא הייתי יכול לעזור לה ב400-380- שקל לחודש רק על תרופות, אני לא יודע איפה היא היתה היום. אמא שלי היא אחת הסיבות שאני מאמן רק בארץ. יש לי על הפרק הצעות מאירופה בכסף מעולה ואני לא הולך. אני אצל את אמא שלי לפחות פעמיים בשבוע, לא פחות. על זה אני לא מוותר."
אתה מזכיר המון את אמא שלך. את אבא שלך לא.
"הוא עזב אותנו כשהייתי בן שנה. גדלתי בצריף שישב על ביוב, התחלתי לעבוד בגיל צעיר והגעתי לכאן ב10- אצבעות. הוא לא טרח לראות אותי וגם אני לא. אני לא יודע אפילו אם הוא בכלל חי".
למה התנתקתם?
"הוא עזב את הארץ. אני חושב שבכל הנסיעות שלי עם מכבי הייתי מאוד קרוב למקום שבו הוא גר אולי עשרת או 15 פעם. עובדה שלא פגשתי אותו. הוא אף פעם לא התעניין איך גדלתי. בשקט יכולתי להידרדר ולגמור פושע. חברים שאני מכיר מהשכונה הגיעו לבית סוהר."
אבל גרשון רחוק מאוד מבית הסוהר, וגם מאותו צריף בו גדל. ועכשיו, לפחות מבחינתו, הוא עמוק בכל מה שקשור לסיוע לנזקקים. "העמותה שאני משתייך אליה מחלקת 10 אלפים מנות לאנשים שנמצאים מתחת לקו העוני או שמטופלים במשרד הרווחה, וכאן אני רואה אבסורדים שלא יאומנו. אתה יודע שהמדינה לוקחת מסים ומע"מ על תרופות? יש אנשים שלא יכולים לשלם על תרופות לכולסטרול או נגד לחץ דם, אבל במדינה מרוויחים עליהם כסף."
אז מה הפרויקט הבא שלך?
"להקים בית מרקחת ענק שיספק תרופות לאנשים שאין להם."
צדקה מתקבלת בציבור יותר טוב כשהיא ניתנת בסתר. אצלך הכל פתוח, לעיני כל. אתה כל הזמן נחשף עם כל ההתעסקות הזאת שלך.
"כן, יצאתי מהארון. כשאתה נותן בסתר זה צדקה והכל טוב ויפה, אבל אם אתה חושף את זה בציבור, אתה מצליח לגייס ולהתגייס לדברים הרבה יותר גדולים. להקים בית מרקחת ענק, מרפאות שיניים, להשיג זיכוי מס או להפעיל מחסנים ואמצעי תחבורה - זה לא חלטורה. זה ממש עסק וצריך הרבה כסף ואנשים להפעיל אותו. התקווה שלי שבשנה הבאה אני אחלק פחות שמיכות או תנורים, אבל בינתיים אני מפעיל שלושה בתי תמחוי."
העובדה שאתה המאמן המפורסם של אלופת אירופה, כמה היא עוזרת לך לפתוח דלתות ?
"אם אני מצלצל למשרד השיכון ויכול לדבר עם הפקיד שלא יזרוק בן אדם מהבית שלו, אז אני עושה את זה. או שמשלם לו את החוב או שסוגר את זה בשיחה."
אי אפשר להפריד מהצדקה את הדת. מתי זה התחיל, ההתקרבות שלך לדת?
"זה עניין של 15 השנים האחרונות. התחלתי עם חב"ד כשהייתי בגליל, וזה נמשך היום עם הרב גלויברמן וכל ענייני הצדקה. וזה שאני מדבר על זה מדי פעם, לא אומר שאני מסתובב כל הזמן עם צלם לידי. הייתי בכל מיני חורים בפולין שאל תשאל, שכוחי אל. היו שם שני אוטובוסים של ישראלים וישבתי שעתיים בגשם בתוך האוטו, רק שלא יראו אותי. דת זה מסורת ומקורות. אתה יודע ש85- אחוז מהאוכלוסייה לא היתה בכותל, שלא לדבר על מנהרות הכותל?"
אבל אתה יודע שאומרים שדת, לא חשוב איזו, היא מקור להקצנה, אלימות וחוסר סובלנות.
"מי שמביא לקיצוניות ואלימות אלה מנהיגי הדתות. ספורט זה דבר שצריך לקרב וגם אם יש יריבות, לא צריך להביא אותה לפנאטיות ביציעים".
לא אנחנו המצאנו פנאטיות של אוהדים. זה מקובל בכל אירופה.
"אבל אנחנו סוג אחר של עם, ולכן אני מנסה לשנות דעות".
איך מתבטאת השמירה שלך?
"אני מניח תפילין כל בוקר, שומר כשרות, לא קיצוני בשום דבר. לימוד התורה יכול לעזור לך ביום יום".
אתה מאמין באלוהים?
"אחרי הסל של דרק מול ז'אלגיריס אתה יכול לא להאמין באלוהים? אלה דברים שבאים מלמעלה".
אבל יש לך גם אמונות תפלות. אתה לא תתחיל משחק בלי נשיקה מהמסעדן אברם מלצמן.
"ככל שאתה מאמין באלוהים, מספר האמונות התפלות יורד. אי אפשר להאמין גם בזה גם בזה. הנשיקה עם מלצמן זה עניין של הרגל, לא אמונה".
לפני שבע שנים אף אחד לא האמין שפיני גרשון ייאמן אי פעם במכבי. הוא היה הסדין הכי אדום שהסתובב בברנז'ה של הכדורסל, אדם שליכלך בלי הפסקה על מכבי והכוח המוגזם שצברה. לא סתם הוא נחשב פרסונה נון גרטה אצל שמעון מזרחי. היום זה נראה לו קצת אחרת. "הכל נכון, אבל צריך להבין, הייתי מאוד פגוע באותם ימים מזה שמאמנים פחות טובים ממני הגיעו למכבי ועבדו שם. לי לא היה חצי אחוז סיכוי להגיע, אפילו לא פרומיל. אני יכול להבין את שמעון שהוא לא רצה אותי. אף אחד לא אוהב שמדברים נגדו. זה שניצחתי אותם עם הגליל, היה לי יותר חשוב מלשחק אצלם."
מזרחי לא היה יכול לסבול את הטיפוס הזה שגם ניצח אותו מדי פעם, אבל יותר מזה - קרא עליו תיגר וטען שמכבי הוא מועדון כמעט לא לגיטימי בשיטות שבהן הוא מנסה לשמר את שליטתו בכדורסל הישראלי. מצבו הכלכלי של פיני היה רעוע למדי. הוא ניסה את מזלו בעסקים שונים ואפילו מכר נעלי ספורט מהבגאז,' כי מי שמאמן כדורסל בישראל אבל לא עובד במכבי, צריך לחפש אופציות פרנסה נוספות. אף פעם לא היה ויכוח על הכישרון שלו, אבל לכולם היה ברור שהפה הגדול ימשיך לקבור אותו. למזלו, יום אחד הפך המצב של מכבי ליותר גרוע משלו.
"כשבאתי למכבי, עשו לי מבחני קבלה. שאלו מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב. אני מאמין בכדורסל התקפי. כל השנים האמנתי בזה. עניתי להם שקודם כל בואו נמלא את יד אליהו בעשרת אלפים איש, כי כשבאתי היו אולי שלוש וחצי. נשחק מהר, נקלע 90 נקודות, לא נשחק על אחד הפרש."
כדי להגיע למכבי, גרשון היה צריך לעבור את המשוכה הבלתי אפשרית ששמה שמעון מזרחי. תהום של השקפת עולם ואורח חיים הפרידו ביניהם. בסקאלה שמודדת טיפוסים, הם אולי שני האנשים הכי שונים בעולם. כשגרשון היה נפגש פה ושם עם שמלוק מחרובסקי או דייויד פדרמן, הוא היה שומע מהם את הקלישאה הרגילה ש"יום אחד אתה עוד תאמן במכבי." לא ברור אם זה היה כדי להתחמק מפיני או להיות מנומס, אבל היה ברור שכל עוד מזרחי שולט - אין מצב. הוא פשוט לא הטיפוס שיכול לעכל אחד כמו פיני.
מי שחולל את השינוי הלא ייאמן היה רוני שטן, פעם אחד מבעלי המניות במכבי וחבר מאוד קרוב של מזרחי, שחשב שרק פיני ייחלץ את מכבי תל-אביב ממצבה המשפיל - מקום שלישי בליגה ומקום חמישי בשלב המוקדם באירופה. שטן ארגן באותו ערב גדול ארוחת ערב בביתו שבסי אנד סאן. פיני הגיע לראשון לביתו של שטן, וכשנכנס פנימה, חשכו עיניו. הוא ראה שולחן גדול, ערוך ל10- אנשים וגריל עם בשרים פתוח במרפסת. אבל לא היה שם אף אחד. "בהתחלה חשבתי שהגעתי למתיחה של יגאל שילון. עמדתי על המרפסת והרגשתי כמו טומטום. באתי בשבע בערב ואני שואל את רוני איפה כולם. ומה הוא אומר לי? 'הזמנתי את כולם לרבע לשמונה, ורק אותך לשבע כי פחדתי שתאחר לי. אתה יודע מה זה לאחר אצל שמעון.'
איך שברת איתו את הקרח?
"מי שהכי אשם שהגעתי למכבי זה שמעון. כשהוא קבע, אני באתי. כשנכנסתי בפעם הראשונה לחדר ההלבשה, הדבר הראשון ששמעון אמר היה שאני נולדתי במכבי. זה מה שהיה חשוב לו לומר. הוא לא דיבר על זה שאני מאמן טוב. הכי חשוב היה לו זו הנאמנות, הבית. אז לידיעתכם, אני במכבי תל-אביב עוד לפני שמעון וזה הדבר היחיד שהוא מוכן להודות בו. לדעתי שמעון בטוח שאני חולה נפש. יש מתח מטורף בחדר ההלבשה לפני משחק ואני היחיד שיכול לבוא ולתקוע בדיחה. זה הורג אותו."
וזה בדיוק סוד ההצלחה. הדבקות במטרה והטירוף של שמעון מזרחי למכבי הוא המפתח להישרדות הזאת כבר 40 שנה, ללא תקדים בכל היבשת. יכול להיות משחק ביד-אליהו מול גבעת-שמואל, הקבוצה הכי חלשה בליגה, והתמונה היא כזאת: פיני בחדר ההלבשה, דופק צ'פחות אחרונות ואז שמעון נכנס בפנים חמורות, בפעם השלישית תוך חמש דקות ואומר לפיני שהוא מודאג. הרגע הוא היה למעלה בחימום של גבעת-שמואל וראה שהם קולעים מכל מצב.
אז מה אתה עונה לו?
"עזוב, הוא נותן לי את הסטטיסטיקות שלהם. שמעון מנסה להחזיק את כולם במתח גם במשחק הכי בטוח. אי אפשר לשמור מתח של 40 דקות ב80- משחקים בעונה, אבל שמעון רוצה 80 משחקים, כל ה40- דקות."
אתה זוכר את העלייה במדרגות של יד-אליהו, באימון הראשון שלך במכבי?
"אי אפשר לשכוח. כמה ימים קודם חשבתי שכבר לא אאמן יותר בחיים, שגמרתי את הקריירה. הייתי על סף שבירה. לא הסכמתי להיות שפוט של יו"רים שאין להם מושג, שלא יודעים להקים קבוצה ובוחרים שחקנים בטלפון, לפי סטטיסטיקות. הם לא מבינים שהיכולת לחבר היא הכי חשובה. רק עכשיו שמעתי על שחקן בליגה, אחד שיכור, ששם שתי מכוניות תוך שבוע על עץ. יודעים לבחור פה שחקנים? אנשים לא מבינים שלפגוע בארבעה חמישה זרים לקבוצה זה כמו לחבר קובייה הונגרית."
מאז שאתה שם מכבי נפתחה לתקשורת, כולל שמעון. זה כבר לא הקג"ב שיירט ידיעות על שחקנים שעישנו סמים רגע לפני משחק מול ריאל.
"גם היום אין מילה שאני אומר ששמעון לא יגיד לי 'למה אתה צריך להגיד את זה, למה הם צריכים לדעת."'?
אבל דווקא אתה החלטת לסגור אימונים. לא מתאים לך .
"יש היום 17 אלף אתרי אינטרנט, היום מותר להיכנס לחדר ההלבשה אחרי משחק ואני חושב שצריך לעשות סדר. האימונים התחילו להיראות כמו שכונה. אוהדים, עיתונאים. לא הצלחתי להגיד ארבעה משפטים באימון בלי שהיה רעש. לפעמים אימון פתוח לאוהדים טוב גם לשחקנים, כי כמה שהם מקצוענים, יש להם צורך להשוויץ, אבל המינון צריך להיות נמוך. אפילו לאוהדים הכי מסורים אני לא נותן להיכנס. פעם בשבוע זז אנחנו נותני לאוהדים להיכנס ופעם בשבוע יש צילומים לבר מצוות וכל זה, אבל יש גבול. פעם אחת במילאנו באנו לאימון ושמעון הביא כיתה מבית ספר ישראלי בעיר לראות אותנו. אחרי החימום הוא פתאום ביקש שנעלה להצטלם איתם. 40 שנה לא קרה דבר כזה."
איך הגבת?
"הייתי בטירוף. דן שמיר ברח לחדר ההלבשה. זה הדבר הכי גרוע לעשות לפני משחק, אבל לשמעון זה היה חשוב ליחסי הציבור של מכבי. להגיד לך שבגלל זה הפסדנו? לא".
36 מתוך 37 אליפויות המדינה האחרונות. זה לא קצת חולה?
"קל להאשים את מכבי. קבוצות בנו את עצמן כדי להפיל את מכבי ונפלו. מכבי נשארה לא בגלל כסף, אלא בגלל ניהול. מסתכלים על הצלחה רגעית, אבל זה לא עובד. מנסים לעשות קרקס עם החוק הזה של שני ישראלים על הפרקט. שמישהו יגיד לי שאפשר, עם עשרה ישראלים שמשחקים בחו"ל, למצוא פה 40 ישראלים שיכולים לשחק ברמה גבוהה."
פיצחת כבר את הקוד הגנטי של מזרחי?
פיני מתגלגל מצחוק. "זה מחקר, ולוקח יותר משבע שנים לגלות אותו. עם כל היתרונות והחסרונות, שמעון הוא מודל לחיקוי. אין בן אדם מושלם. העובדה שהוא מצליח לחיות איתי זה הישג לא פחות קטן מזה שאני חי איתו."
אבל זה לא רק הוא. פתאום יש במכבי את רענן כץ, שמדבר בלי לעשות חשבון לאף אחד, כולל לך.
"אם רענן היה אומר לי מה שהוא חושב, ורק אחרי זה היה מדבר בעיתון, הייתי מוכן לקבל את זה, אבל אם הוא ישר הולך לעיתונות, זה לא טוב. אני לא בטוח שהוא היה רוצה לשמוע את דעתי עליו בעיתונות."
מה דעתך עליו באמת?
"זה לא חשוב. הוא אחד הבעלים ואני צריך לחיות עם זה. אני לא חושב שמכבי משלמים לי או נותנים לי יותר ממה שאני נותן להם. להפך, אני מחזיר למכבי על כל שקל שאני מקבל פי שניים."
אתה שווה פי שניים ממה שאתה מרוויח?
"כן. לפחות. יש לי ביקוש במקומות אחרים בסכומים כפולים ואני יודע מה אני שווה. אני לא נותן רק ידע בכדורסל. מכבי זה עסק שיווקי, ואני דואג שהעסק יהיה מאוזן. הסיכון של הבעלים במכבי הוא מזערי, וחבל שלחלק קטן מהאנשים יש זיכרון קצר. אף אחד לא רוצה לזכור מה היה פה לפני שבע שנים."
דיברת כמה פעמים על עזיבה, כולל אחרי הפיינל פור בתל-אביב. למה לא הלכת?
"אחרי שלקחנו את הסופרוליג, אמרו שזה לא כל אירופה וזה לא שווה כי צריך לקחת יורוליג. ואז אמרו שגם לקחת את היורוליג בתל-אביב זה לא שווה, כי יש יתרון ביתיות, ואז נשארתי לקראת מוסקבה. העמידו בפניי אתגרים ולא יכולתי להגיד לא."
אפרופו אריאל שרון, אפשר למצוא ביניכם קווי דמיון. הוא היה הכי חזק והכי פופולרי ויום אחד הבנו את מגבלות הכוח .
"אריק שרון הגיע משני מנדטים של שלומציון ואני באתי כמאמן בית"ר תל-אביב. אני יודע מאיפה הגעתי ולאן אני הולך. החיים לימדו אותי לא לדרוך על אנשים בדרך למעלה, כי יום אחד אפגש איתם בדרך למטה. אני עוד מעט בדרך למטה."
מה, התחלת לראות את הסוף?
"אם הייתי ממשיך לאמן, אף אחד לא מבטיח לי הצלחה בסטנדרטים של היום. אני לא רואה עכשיו את הקריירה שלי במונחים של שנים קדימה. לדעתי זה ברמה של חודשים."
במכבי שונאים כשאתה מדבר על פרישה.
"מכבי ביקשו שאני אפסיק להתעסק בזה, אבל אני אומר מה שאני חושב."
כבר שנתיים שאתה מדבר על פרישה.
"לפני ארבע שנים אמרתי שאני פורש ופרשתי. כמו שאני מרגיש עכשיו, זה מה שאני רוצה לעשות. ללכת. אני אלך בצורה שלא תגרום נזק. בתי הקברות מלאים בכאלה שחשבו שאין להם מחליפים. נשב עם מכבי וננסה לחשוב הכי טוב שאפשר."
ומה תעשה?
"יש לי תוכניות. אחת מהן זה להביא לארץ משחק כדורסל שונה ממה שאנחנו מכירים. משהו מדהים."
מה עם להיות מנג'ר במכבי, לשבת ביציע אבל להיות הסמכות המקצועית הגדולה בקבוצה?
"אין סמכות מקצועית יותר גדולה ממאמן בכדורסל. אם אני יושב ביציע, אני לא יכול להשפיע. מאמן הוא השחקן השישי ומי שיושב על הספסל ולא עובד כל המשחק הוא מאמן שנכנע. אני מקבל 250 החלטות במשחק."
אבל הגורל שלך נמצא בידי השחקנים.
"זה נכון, אבל למאמן יש את היכולת לשנות. בכל זאת, 250 החלטות. שחקנים רוצים לראות שהמאמן איתם. כשאני מכניס את הרגל שלי למגרש, שהשחקנים ירגישו שאני איתם, שיידעו שאני מוריד מהם לחץ. אני מוריד מהם את הצורך לחשוב. הם צריכים לבצע."
הם רובוטים?
"לא רובוטים, אבל הם נמצאים בנתיבים שאני מכתיב להם והשחקנים צריכים למצות את הכישורים. כישרון של שחקן זה 60 אחוז. השאלה איך הוא בא לידי ביטוי."
כיום יש לך המון ביטחון לעשות עם השחקנים מה שאתה רוצה. אתה מקלל אותם, מחליף שחקן על טעות אחת.
"זה נכון. אין קיצורי דרך בקריירה. מה שיש לי או למאמני צמרת - זה לא דבר שמאמן אחר יכול לבוא ולקבל אותו תוך יום או יומיים. צריך ניסיון."
וקללות?
"בחיים לא אקלל את פארקר, או כל שחקן רגיש אחר. אני מקלל את מי שאני יודע שאפשר להסתלבט עליו והוא גם יכול להחזיר לי. אין לי בעיה שיקללו חזרה."
וויל סולמון הוא בחור רגיש, ואתה מקלל אותו.
"לא כשהוא שומע"...
אתה מרגיש שלפעמים הם מדברים עליך מאחורי הגב?
"אני שומע כשהם מדברים עלי, אין לי בעיה. אני יודע כל דבר שהם עושים, אפילו על שחקן שהולך לישון מאוחר בלילה בגלל בעיה."
חשבתי שמוני פנאן הוא הגננת, האחות הרחמניה.
"בגדול, נכון, זה הקטע של מוני. הוא, גם עם אנשים שלא אוהבים אותו, הוא יכול להתחבק. הוא יותר קרוב לשחקנים ממני והוא יכול לבקש מהם מה שאני לא יכול. הם עובדים אצלו ויש לו ניסיון. תשמע, בקבוצה מקצוענית צריך לפקח אפילו על מועדי הילודה. לדעתי במכבי שחקנים צריכים לכוון את ההיריונות של הנשים שלהם לקיץ. אם שחקן לא ישן שלושה חודשים, מצדי שלא יישן ביולי-אוגוסט, אבל לא על חשבוני. אני יכול להגיד לך ששחקנים הגיעו למשחק חשוב אחרי שלא ישנו בלילה. פה יוצאת לילד שן או שכואבת לו הבטן וצריך ללכת למיון. שחקנים מקבלים הרבה כסף כדי שיהיו בפול פרפורמנס, ובחודשים הראשונים אחרי לידה זה לא דבר קל. אם שחקן, גדול ככל שיהיה, לא ישן בלילה - לא יעזור כבר כלום."
חשוב לך מה השחקנים חושבים עליך?
"לפעמים. כשיש לך 12 ילדים לא כולם יכולים לאהוב אותך. אני יודע מי אוהב אותי ומי לא."
ככל שהעונה מתקרבת לסיומה מכבי חוזרת לכושר הטוב שלה, אבל היו שבועות לא מעטים שמכבי נראתה רע. יש מצב שאתה מסוגל לשלוט בזה, לקבוע שמתאים לך דווקא להפסיד בתקופה מסוימת?
"היתה לי פעם אחת שיכולתי להפסיד ב10- הפרש אבל העדפתי להפסיד ב.25- אני לא אגיד לך מתי זה היה, כי באותה עונה הפסדתי לא מעט, אבל יש מצבים שטוב לך להפסיד ולקבל בראש. שחקנים צריכים לדעת שהם יכולים להיות מנוצחים. אני עצמי אף פעם לא מפסיד. אצלי פשוט השעון נגמר לפני הזמן. עד היום אני אומר שלצסק"א היה טוב להפסיד משחק אחד או שניים מתוך ה20- שהם ניצחו, לפני שהגיעו וקיבלו בראש בפיינל פור במוסקבה.
"בעונה של אליפות אירופה הראשונה, הפסדנו לקריית אתא. הובלנו 20 הפרש והפסדנו. הפסדנו להיראקלים, לאורתז ולנובו מסטו. בפעם השלישית, כשאתה מפסיד, זו מחלה. משחק אחרי זה, כשהובלנו 20 במחצית, תפסתי את השחקנים והזהרתי אותם."
מתנגדיו דיברו תמיד על הזלזול הבוטה שגילה כלפי יריבותיו, על פסקי הזמן, הירידה לחדר ההלבשה עוד כשמשחק היה חי וכמובן האמירות המעליבות. אבל כשזה מגיע לאוסישקין, גרשון היה נדרך ואיתו כל מכבי. השנאה ביציעים של הפועל ת"א העבירה אותו ואת חבריו על דעתם, וראו בפנים שלהם שהם לוקחים את זה קשה.
היינו בטוחים שאם זה היה תלוי בגרשון, הוא היה מגיע בעצמו עם הבולדוזר ונותן את האות לקריסת הקירות. אבל לא. גרשון מספר שלפני שהגיע למכבי, הועלתה בפניו אפשרות לרכוש את הפועל ת"א תמורת חצי מיליון דולר. הוא חושב שהפועל ת"א, ולא הפועל ירושלים - היא האופציה והאלטרנטיבה האמיתית למכבי ומדבר עליה במונחים של מועדון מפואר: "כמו שאני לא אוהב את אוהדי מכבי שמקללים בי דאליהו, אני לא אוהב מה שעושים באוסישקין. אין מקום בעולם שמשחק מוכרע על ידי קהל. ספורט צריך להיות מוכרע במגרש והגישה של חלק מהאוהדים, להפריע למשחק, היא לא טובה
."
אבל חלק מהמשחק זה לדעת להוציא את היריב משיווי המשקל. אוסישקין היה המקום היחיד אולי שאיבדתם בו את הראש.
"תגידו, למה אני צריך לשלוט בעצמי ולא להתרכז רק במשחק? אוסישקין זה שכונה, לא מקצוענות. אתה נכנס לדרבי ו30- איש משתינים לך בבית שימוש בלי ניאגרה. המטרה היתה שם להוציא אותי מהריכוז בדרכים לא לגיטימיות. לפני 20 שנה זה היה אולי משפיע עליי, אבל היום זה לא מזיז לי. אבל למה צריך לצפצף לשחקן באוזן כדי שהוא לא ישמע טיים אאוט? אני שיחקתי עוד במגרש הפתוח של אוסישקין. הכדורסל הלך קדימה ואת אוסישקין צריך להרוס ולבנות במקומו קומפלקס מודרני עבור הפועל. שייבנו אולם ל5,000- איש ואז יהיה אחלה, ולא טלאי על טלאי. את המחסן נעליים שהיה לי פעם הייתי מתבייש לשים שם".
אבל בינתיים לפיני יש דברים חשובים יותר לחשוב עליהם. אם מכבי תעבור את אולימפיאקוס ותגיע לפיינל פור בפראג, יכול להיות שהאדרנלין שיזרימו לו עשרת אלפים אוהדים ישראלים יעשה את שלו, ופיני יקבל עליו שוב את דין התנועה וימשיך עוד עונה. אנחנו מעריכים את הסיכוי שימשיך בעשרה אחוזים. הוא החליט.
לפני חודש, כשניצח בגמר הגביע את הפועל ירושלים, הצהיר ארקדי גאידמאק, הספונסר של ירושלים, כי אם רק ירצה יביא את פיני אליו בעונה הבאה.
יש סיכוי? הוא ייתן לך כפול ממה שאתה מקבל היום.
"אני בן אדם מאוד רגיש. בניגוד למה שחושבים, אין לי עור של פיל ואני לא פוליטיקאי. כשאימנתי בירושלים אנשים שם קיללו את אמא שלי, למרות שעשיתי להם רק טוב, ולכן אין סיכוי שאאמן שם. איך אמא שלי תראה אותי? יכול להיות שבשביל כסף טוב אני אמכור אותה ואותי."?
השחקן הכי טוב שאימנת
אנתוני פארקר, ללא ספק. כשאתה רואה אותו רוקד על המגרש אחרי עוד אימון שיגרתי, אפשר להבין למה הוא השחקן הכי גדול של מכבי בכל הזמנים. יש לו תחרות קשה עם אנדרו קנדי, אבל בזכות ההישגים, פארקר לוקח.
שאראס
אני לא יודע אם מגיע או לא מגיע לו לשחק יותר דקות באינדיאנה, אבל רק אני יודע מה הוא אומר לי על המאמן שלו שם. לדעתי הוא מתפוצץ עכשיו בתשלומים. אני לא חושב שמכבי מסוגלת להחזיר אותו.
דרק שארפ
הוא היה יכול ללכת לקבוצה שמשחקת שכונתי כמו מגדל העמק, ולהיות עוד שחקן בליגה. מכבי עושה שחקנים. הוא עוזר המאמן שלי על המגרש.
גור שלף
אני לא מכיר שחקן שמסתפק בדקות המשחק שהוא מקבל. בכל העונות אצלי ולפני שבאתי הוא שיחק 15-12 דקות למשחק. המסירה שלו לשארפ מול ז'ליגיריס? אני מחפש מישהו שיבטיח לי שגור ראה את שארפ על 24 מטר. לא היה לי פסק זמן באותו רגע. אם היה לי, כנראה שהייתי מושיב את גור על הספסל.
יותם הלפרין
לא מאמין בקיצורי דרך. במכבי יש ארבעה שחקנים עם יותר ניסיון או יותר טובים ממנו. מכבי אמרו לי שאני יכול להפסיד עשרה משחקי ליגה כדי שהוא ישחק, אבל אף אחד לא אמר לי שאני יכול להפסיד באירופה בגללו. הפסדתי משחק אחד בגללו ומעולם לא אמרתי את זה.
משחק השיא כמאמן
היו שניים. פאף בולוניה בחוץ, והמשחק מול קאחה סן פרננדו בחוץ בעונה השנייה שלי במכבי. זה היה משחק פרשת הדרכים, ומשם הכיוון היה למעלה. ניצחנו בסן פרננדו מול 9,000 איש כשדרק שארפ משחק עם ארבע עבירות מדקה חמישית. ההחלטה להשאיר אותו על הפרקט היתה אחת הקשות שלי כמאמן. מהמשחק הזה התחיל תור הזהב של מכבי.
המאמן שהכי קשה לשחק נגדו
ז'ליקו אוברדוביץ,' המאמן של פנתינאייקוס וגם מאלקוביץ' מריאל מדריד. יש להם המון ניסיון. אסור לך לאבד ריכוז לשנייה כי תאבד את המשחק. גם כשאתה מסתכל על הקהל או המזכירות, תמיד תעבור קודם דרך המאמן היריב.
ארז אדלשטיין
יריב ראוי ועיקש. בחור אינטליגנטי עם הרבה מעלות וחסרונות, כמו לי. בשנים האחרונות הוא מאמן קבוצות שקוראות תיגר על מכבי, ואני לא אוהב את זה ולא יכול להשלים עם זה. היתרון שלו ושלי הוא שאנחנו גומרים את העימותים שלנו בשיחת טלפון אחת ולא מושכים ריבים למלחמות עולם כמו אצל מאמנים אחרים שהפכו את זה לשנאה לכל החיים.
צביקה שרף
בדקה אני סוגר את הסכסוך איתו, אבל עשר שנים אנשים מנסים ולא מצליחים לגמור את זה.
דייויד בלאט
לפי דבריו הוא מעריך ומכבד את מה שעשיתי בשבילו, וזה לא מעט בשנים האחרונות. תמיד היינו ביחסים טובים ומעולם לא התווכחנו.
המקום שהכי קשה לשחק בו
בולוניה.
לאמן בNBA-
אני כבר לא אאמן שם. אני מאמין שיש לי את היכולת, אבל השלב הזה מאחוריי. יכול להיות שדייויד בלאט יגיע. הוא מכיר טוב את המערכת ורק מאמנים אמריקנים שאימנו באירופה הגיעו לשם.
נבחרת ישראל
יכולתי לאמן שם ואני עדיין יכול. זה לא חסר לי ברזומה ולא מפריע לי. אני כבר לא חושב שזה יקרה.
כדורגל
מאוד מעניין אותי. לא הייתי רוצה להיות מאמן, אבל אם יש משהו מאתגר, הייתי שמח לנסות אולי ניהול מקצועי. ניצן שירזי מתייעץ איתי. אנחנו בקשר טוב. אני מדבר איתו בעיקר על גישה לשחקנים ועל התמודדות עם הצלחות ומשברים.
סושי או חומוס?
חומוס. אני אוהב מה שעממי.
מוקה
אולי תהיו הראשונים שלא תשאלו על זה?
נא להמתין לטעינת התגובות
