נשים בצהוב
האחת אמריקנית, האחרת ישראלית אורגינל. האחת לא סופרת את הפיינל פור, האחרת כוססת ציפורניים. תכירו, טינה שארפ ואיריס ארנולד, הנשים שמאחורי שניים מכוכבי האלופה. מה דריק אוהב לאכול לפני משחק? מי עיצב את הבית של ג'יימי? ויש אפילו סוד עסיסי ומשכנע מחדר המיטות של הזוג שארפ. רגע לפני הפיינל פור, ריאיון עם הנשים שאפילו מוני פנאן לא מתעסק אתן
שתיהן בחרו להישאר בארץ ולא לטוס לפראג למשחק הגורלי בגלל הילדים. לשארפ שני בנים, עמנואל בן ה-4, וגבריאל בן השנתיים, והיא נמצאת בחודש הרביעי להריונה. ארנולד ילדה לפני שלושה חודשים את הראל (ברייס זה השם הלועזי), ולאחר שכבר רכשה כרטיס טיסה החליטה שלא תוכל להשאיר בבית את הרך הנולד ואת מג'יק החתול, שמקבל ממנה יחס אימהי לא פחות.
גם כשמדברים אתן על מכבי, ההבדלים מיד בולטים: שארפ שומרת על קוליות ומסכימה לדקלם את הקלישאה הידועה ש"מכבי זה כמו משפחה", ואילו ארנולד היא מופע של שיא הרגש. שארפ מתאמצת לחייך, ואילו ארנולד משתדלת לא לבכות. ארנולד מספרת לנו שצפויים לה ימים לא קלים, ולפני המשחק היא תתפלל ותדליק נרות. שארפ תדליק את הטלוויזיה ותראה את המשחק בלי אמונות תפלות או הכנות מיוחדות. במחשבה שנייה אולי אפשר להסביר את ההבדלים בעובדה ששארפ כבר זכתה לראות את בעלה מוכתר שלוש פעמים לאלוף אירופה, ואילו ארנולד ובעלה ג'יימי מחכים לפעם הראשונה.
כשאנחנו שואלות אותן אם מכבי יצליחו לעשות היסטוריה ולהביא את הגביע בפעם השלישית ברציפות, ארנולד קופצת וצועקת: "השתגעתן? ברור שהם ינצחו" ושארפ? היא אומרת ביובש שאי-אפשר לנבא את העתיד.
אז אין ספק שקצת יותר התלהבות מצד אשתו של הקפטן לא תזיק, אבל גם לנסיכת הקרח אנחנו יודעות לפרגן: שארפ היא אישה יפה ששומרת על גזרה גבעולית גם בהיריון. באופן בלתי מובן בהתחשב בסכומי העתק שמרוויח בעלה, היא לא נעזרת באופר צמודה ומסכימה להתגורר בדירה צנועה בהרצליה. אנחנו מתארחות בסלון הקטן שמלא צעצועים, ושארפ ממהרת לציין שהכול מתנות מהסבים ומהסבתות,
- מתי הגעת לארץ?
"לפני שמונה שנים כדי לשחק כדורסל במכבי ת"א".
- וחשבת שתישארי כאן לתקופה ארוכה כל כך?
"לא לפני שפגשתי את דריק".
- מתי נפגשתם?
"בשנה האחרונה שלי כאן, ממש לפני שעמדתי לחזור לקנדה. יצא לנו להיפגש בכל מיני אירועים, ויום אחד פגשתי אותו כשיצאתי מהאימון באצטדיון יד אליהו. התחלנו לדבר ומשם זה המשיך".
- מתי התחתנתם?
"הכרתי אותו ב-1997 והתחתנו שנתיים לאחר מכן בקנקון (מכסיקו)".
- את מתגעגעת לקנדה?
"אני מתגעגעת למשפחה שלי שם".
- את אוהבת לחיות בארץ?
"כן, קל לחיות כאן".
- קל?
"כן. לפני שהגעתי לכאן גרתי בפורטוגל ולא יכולתי לתקשר עם הסביבה כי איש לא ידע לדבר אנגלית. מרבית הישראלים יודעים לדבר אנגלית, וחוץ מזה מזג האוויר כאן נפלא, האוכל טוב, והאנשים נחמדים".
כאן עולה השאלה המתבקשת, האם הציבור נחמד לשארפ לא בגלל העיניים היפות שלה (והן באמת יפות), אלא בגלל בעלה, מספר 6 של מכבי ת"א? שארפ מכחישה נמרצות. "אני לא חושבת. יש אנשים שלא יודעים מי אני, והם עדיין נחמדים מאוד".
- בואי נדבר קצת על היחס המיוחד שמוני פנאן מעניק לנשות הקבוצה. שמענו שאם את אופה עוגה, ופתאום מגלה שאין לך ביצים או סוכר, טלפון אחד למוני והשליח בדלת.
"כן, מכבי זה כמו משפחה, ומוני דואג לכולם". יורה שארפ את הקלישאה ומוכיחה שלמדה כמה קודים בשנותיה כאשתו של.
- את בקשר עם הנשים האחרות של השחקנים?
"כן, פעם הייתה לנו מסורת קבועה של ערב בנות מדי יום רביעי, אבל עכשיו כולן עסוקות עם הילדים ולא מצליחות להתפנות לזה".
- מי החברות הקרובות שלך כאן?
"בנות ששיחקו אתי כדורסל, והנשים של השחקנים האחרים בקבוצה".
- יש לך אזרחות ישראלית?
"לא, וגם לילדים אין. לדריק יש".
- את מתעניינת בפוליטיקה הישראלית?
"אני עוקבת אחרי מה שקורה. אחרי הכל, אני גרה כאן בשמונה שנים האחרונות. דריק לא התצביע בבחירות".
- באיזה גיל התחלת לשחק כדורסל?
"בכיתה א'. אימא שלי הייתה מאמנת הראשונה שלי".
- כדורסל זה אצלך בגנים?
"כנראה כן. אני הבת הבכורה, ויש לי עוד אחות ושני אחים. כולם משחקים כדורסל בקולג', חוץ מאחי הקטן, שמשחק פוטבול".
- מה היו ההישגים הכי גדולים שלך?
"הגעתי לגמר המכללות בשנת 1996 במדי אוניברסיטת טורונטו, אבל הפסדנו במשחק".
- מתי פרשת?
"בסוף שנת 2003. אחרי שהפכתי לאימא סדר העדיפויות שלי השתנה".
- ומדי פעם את עדיין משחקת עם דריק?
"כן, בקיץ אנחנו משחקים במגרש שקרוב לביתנו".
- ואת משחקת גם עם הילדים?
"כן".
- איפה את מתכוונת לצפות במשחק?
"בבית. אני לא יכולה לטוס למשחק ולהשאיר לבד את הילדים".
- בפעם הבאה תדעי שאנחנו מסכימות לעשות להן ביביסיטר. יש לך אמנות תפלות או הכנות מיוחדות לפני המשחק?
"לא".
- את לחוצה בשעות שלפני המשחק?
"לא, אבל אני בהחלט לחוצה כשאני צופה בו. אני צופה בכל המשחקים של דריק".
- השנה הם הפסידו שני משחקים ברציפות בליגה הישראלית (דבר שעבור מכבי משול לסוף העולם).
"כן, כולם מצפים מהם לנצח בכל משחק, אבל זה בלתי אפשרי".
- לפני שנתיים בעלך הציל את מכבי עם שלשה בלתי נשכחת.
"כן, זה היה מדהים. אני כבר התכוונתי לכבות את הטלוויזיה כי הם לא שיחקו טוב וחשבתי שהם הולכים להפסיד את המשחק".
בריאיון שהעניק דריק שארפ לפני חודשים מספר ל"זמן תל-אביב" הוא סיפר כי בניגוד לסטיגמה של
חיי הזוהר, חייו של כדורסלן במכבי ת"א הם קשים, לא זוהרים ורוויים נמלי תעופה ומלונות. אשתו כנראה חושבת אחרת, ומנפנפת את התאוריה של בעלה באלגנטיות. "זה לא כזה נורא. הנסיעות בדרך כלל קצרות, ובקיץ הוא יוצא לחופשה".
- איך זה להיות נשואה לקפטן של מכבי? בעלך הוא סלב על.
"בשבילי הוא לא סלבריטי. כשנפגשנו בכלל לא ידעתי מי הוא. ידעתי שהוא שחקן כדורסל, אבל לא ממש התעניינתי בכדורסל גברים בארץ".
- כשהתחלתם לצאת מדורי הרכילות הציקו לכם?
"לא, הם היו עסוקים בנושאים אחרים".
- מה לדוגמה?
"הגירושים שלו מאשתו הראשונה (מרים)", מתייחסת שארפ מיוזמתה לפרשה שסוקרה בהרחבה בתקשורת הספורט וכללה רמיזות על קרבות בין שתיהן.
- היא התעקשה לערב בגירושים שלהם את התקשורת.
"כן. באותה תקופה היא לא עשתה לנו חיים קלים".
- באמת, איפה היא עכשיו?
"היא גרה קרוב אלינו עם די ג'י בן ה-9, בנו של דריק מנישואיו הקודמים".
- וסליחה על השאלה, היא מטרידה אותך?
"לא, לא לאחרונה. פעם היא איימה עליי פיזית".
- דריק הוא לא בן אדם שמבליג. כולם זוכרים את התקרית המפורסמת שבה מישהו דחף אותך באמצע משחק כדורסל ודריק הסתער עליו כדי להגן עלייך. מה באמת קרה שם?
"זה קרה בשנה שעברה בספורטק בהרצליה. במהלך משחק כדורסל נפלתי על הבחור הזה, שכנראה חשב שזה היה חזק מדי והחליט לדחוף אותי. דריק בא להגן עליי, ואז אותו בחור רץ לתקשורת, שיקר וסיפר שדריק תקף אותו. מובן שמיד עשו מזה סיפור גדול, אף שלא היה שם כלום".
- טוב, זה מחיר התהילה.
"לא היה לזה שום קשר למציאות. אותו בחור ניסה להכפיש את שמו של דריק, אף שהוא זה שניסה לתקוף אישה. אני יודעת שאם הייתי גבר הוא לא היה מתעסק אתי, אבל מפני שאני אישה ואני פחות חזקה ממנו, הוא הרשה לעצמו לדחוף אותי".
- תארי לנו את חיי היום-יום לצדו של שחקן כדורסל. את מבשלת לו מאכלים מיוחדים לפני משחקים?
"לא, לפני משחקים השחקנים הולכים לנוח ולאכול בהילטון".
- דריק מתנזר מאלכוהול?
"לא. כמובן שאתה לא משתכר בלילה לפני משחק, אבל אין בעיה עם לשתות יין מדי פעם".
כאן זכינו בצ'ופר הגדול של השיחה. הגברת שארפ אמנם דיסקרטית בכל מה שנוגע לשאלות על כדורסל ועל החיים, אבל יורה חופשי בכל מה שקשור לסקס. לא רק שהיא ובעלה יכולים לעשות סקס בלילה שלפני המשחק ("אבל רק אם בא לנו"), אלא שלזוג שארפ יש מתכון מנצח איך לבחור את מין העובר כשרוצים להיכנס להיריון, והיא אפילו מוכנה לחלוק אותו עם הציבור.
"ניסינו להשתמש בטכניקה מיוחדת כדי להביא בת לעולם", היא חושפת, "אומרים שאם עושים סקס ביום הביוץ מגבירים את הסיכוי לבן, ואם עושים את זה כמה ימים לפני הביוץ מגבירים את הסיכוי לבת. אצלנו זה עבד ודריק שמח מאוד לשמוע שהתגשם החלום, ושסוף-סוף תהיה לו בת אחרי שלושה בנים".
עד כאן מד"ר שארפ בענייני ביוץ, מה גם שהבנו שזה בדיוק הזמן הנכון לעבור לבית משפחת ארנולד, כמה קילומטרים דרומה, או ליתר דיוק בדירה מפונפנת באזורי ח"ן באדיבות מכבי ת"א. חוץ מזה, היינו צמאות ורעבות והחלטנו לנסות את מזלנו אצל איריס ארנולד.
ארנולד, במקור ילדה טובה רמלה, מדגמנת גאוות יחידה כשהיא מקבלת את פנינו בגופייה צהובה, ואפילו שרוך הפלאפון שלה נושא את הלוגו של מכבי. ארנולד היא אישה עם מודעות אסתטית גבוהה, כולל פרנץ' מושקע באצבעות הרגליים. אף שהיא הצליחה להיפטר כמעט מכל 26 הק"ג שהיא העלתה בתקופת ההיריון, היא מסרבת בתוקף להצטלם.
- מה הבעיה? את נראית מעולה.
איזה נראית מעולה? יש לי שחור מתחת לעיניים כי אני לא ישנה בלילות בגלל הילד. עכשיו אני גם מתרגשת לפני הפיינל פור, אז בכלל חבל על הזמן. אני לא עוצמת עין, אבל אני בטוחה שהם ינצחו".
- איפה תראי את המשחק?
"רק בבית. הוזמנתי למסיבה של אוהד שרוף של מכבי ת"א, אבל אמרתי שאני נשארת בבית עם האנרגיות שלי. אשתו של אחיין של מוני פנאן היא חברה טובה מאוד שלי, ונולדה לה בת שבועיים אחריי. היא מביאה את הילדה שלה, אני מביאה את הילד שלי וביחד נראה את המשחק. הכי טוב, שקט. רק לפני שבועיים עשיתי ערב בנות, כולן באו לראות את המשחק, לא ראיתי דקה מהמשחק. לפני המשחק אני מתפללת. אני מתפללת כל יום, בלי שום קשר. אני וג'יימי מאוד מאמינים. יש לי מנהג שאני מתפללת ומדליקה נרות לפני כל משחק, לא משנה אם זה נגד הקבוצה הכי גרועה".
- יש חיים חברתיים במכבי?
"כן, יש הרבה מפגשים, וכולם גרים באזור. הקבוצה גם דואגת שנהיה כמו משפחה אחת גדולה" מוכיחה ארנולד שגם בשנה אחת לומדים במכבי כמה שיעורים באמנות הניסוח.
- איך הכרת את ג'יימי?
"ג'יימי שיחק לפני תשע שנים בגליל עליון, ואני שיחקתי בהפועל אילת. כשנפגשנו הייתה לי שרשרת כדורסל, והוא שאל אותי אם יש לי חבר שמשחק כדורסל. אמרתי לו שאין לי חבר ושאני משחקת כדורסל. בהתחלה הוא לא האמין לי. עד היום אנחנו אוהבים להתאמן ביחד".
- באיזה גיל התחלת לשחק כדורסל?
"בגיל עשר. מישהו בא לבית הספר ואמר שפותחים חוג כדורסל. נרשמתי לחוג, ולאחר תקופה קצרה קלטו שיש לי כישרון. האהבה לכדורסל לא באה מהבית. בהתחלה הם חשבו שזה ג'וק שיעבור לי, ורק לאחר מכן הם הבינו שזה משהו רציני".
- אז למה פרשת?
"בשנה שאני וג'יימי נפגשנו נפצעתי קרעתי את המינסקוס בברך, ואז פרשתי מהכדורסל ועברתי לגליל לגור אתו. אחרי שנה ומשהו התארסנו בארץ ואז התחלנו להסתובב בעולם. צרפת, קפריסין, סלובניה, בלגיה וספרד. התחתנו לפני 4 שנים בדטרויט".
- ואיך זה לנדוד בעקבות הקריירה של בן זוגך?
"זה לא קל, צריך אופי חזק בשביל זה. את צריכה כל פעם מחדש להתרגל, לשפה, לאוכל ולמנטליות. את עוזבת את המשפחה ואת החברים ועושה חגים לבד".
- באיזה מקום הכי נהנית לגור?
"בברצלונה. הכי קשה היה לי בסלובניה. המנטליות של האנשים קשה ומזג האוויר בעייתי. ליובליאנה, עיר הבירה, היא עיר מערבית יחסית, ואפשר למצוא שם חנויות של זארה ושל לואי ויטון אבל אנחנו גרנו באזור אפור מאוד, וכל הזמן ירד שלג".
- לא רציתם להביא ילדים בגלל הנדודים שלכם בעולם?
"לעשות ילד זה קל, אבל להביא ילד בארץ כמו סלובניה לא מתאים לי. רציתי בית חולים נורמלי, רופאים טובים וכמובן גם סביבה ותנאים מתאימים לגדל אותו. היינו אמורים לחתום במכבי כבר לפני שנתיים ואז חתמנו בספרד. בשנה שעברה חודשו המגעים עם מכבי וחתמנו אתם".
- את מדברת בלשון רבים, כאילו אתם יחידה אחת.
"זה באמת ככה. היו הרבה פעמים כשחיינו בחו"ל וג'יימי ראה שקשה לי והציע לי לנסוע הביתה, ואני אמרתי לעצמי אני לא עוזבת אותו. אין מה לעשות, אישה תמיד צריכה להקריב ולעשות הכול כדי שתצליחו ביחד. ארה"ב זה הבית של ג'יימי, וזה קשה מאוד לאמריקני לבוא לארץ זרה ולהתרגל למנטליות. אני צריכה להיות יד ימינו ותמיד לתמוך בו. לפעמים הוא משחק רק 20 שניות ואני צריכה לעודד אותו ולהגיד שזה לא חשוב, העיקר שהקבוצה ניצחה".
- ג'יימי מחמם את הספסל לא מעט. זה מגיע לו?
"בקבוצה כמו מכבי יש הרבה כוכבים, והוא ידע למה הוא בא. בארץ כל דבר הולך קשה. הוא היה צריך לקבל את האזרחות כבר מזמן, אבל הוא לא קיבל. אף שאנחנו ביחד כבר תשע שנים רק בחודש הבא הוא אמור לקבל אזרחות". מתייחסת ארנולד לחוסר המזל של בעלה, שעד היום מחכה לקבלת אזרחותו הישראלית, אזרחות שלמרות ההשפעה האגדית של שמעון מזרחי, לא הגיעה בזמן וגרמה לכך שארנולד ייחשב העונה כזר בליגה הישראלית.
- מה את יכולה לספר לנו על ג'יימי שאנחנו לא יודעים?
"הוא תולעת ספרים. חולה על סרטים ואוהב ללמוד. הוא החבר הכי טוב שלי, בעל ואבא מדהים. ג'יימי הוא מקצוען ווינר אמיתי. כשהוא מפסיד הוא לוקח ללב, אחרי הפסד הוא לא ישן בלילה, ולפעמים הוא לא רוצה לאכול".
- בסיבוב הראשון בדרבי ג'יימי נתן מרפק למוסינזון.
"אני לא מאמינה באלימות, כמובן. הרבה לא מאמינים באלימות. אבל כששחקן מתגרה בך בצורה כזאת זה בלתי נמנע. קשה להבליג אחרי כל כך הרבה פעמים שמתגרים בך. עובדה שגם עם שחקנים אחרים הוא רב".
- טוב לך בארץ?
"מאוד. הייתי בכל העולם, ואין כמו בארץ. אני באה ממשפחה חמה מאוד ברמלה, כשנחתנו כאן כל המשפחה שלי חיכתה לנו בשדה תעופה עם בלונים ושלטים, וזה היה מאוד מרגש. המתנה הכי גדולה שקיבלתי זה ללדת ולעשות לילד ברית בארץ. חוץ מזה, מכבי ת"א זה משפחה. הם ממש דואגים לכול. סתם דוגמה, עברתי בין קבוצות יוקרתיות, כמו בדאלונה שנתנו לי בית ענקי והכול, אבל תראו מה זה מכבי: מוני פנאן וההנהלה דאגו שהמקרר שלי יהיה מלא כשאני נוחתת מהטיסה. איזו קבוצה עושה דבר כזה? בחגים שולחים לך מתנות ושולחים לך פרחים כשאת יולדת. את מתקשרת אם המקרר לא עובד, ובתוך שניות שולחים בן אדם שיסדר אותו".
- זאת הדירה של מכבי?
"כן, ואני עיצבתי אותה לפי הטעם שלי. אני וג'יימי בחרנו ביחד את החדר לילד. אתן חייבות לראות".
על קצות האצבעות אנחנו מתגנבות לחדרו של ביביי ארנולד, שישן שנת ישרים. אימא איריס מכסה אותו, מדביקה לו נשיקה וממליצה לנו בחום לעשות ילדים.
- לא נסעת לפיינל פור בגלל התינוק?
"כן, כבר היה לי כרטיס וויתרתי. האחים שלי ואימא שלי הציעו לישון כאן ולשמור עליו, אבל לא יכולתי, הוא רק נולד. אני אוהבת מאוד ילדים, ומאחלת לכל אישה ילדים. די, אני אתחיל לבכות עכשיו, אני מה זה רגישה בדברים האלה. אני מכירה נשים שלא מצליחות להיכנס להיריון, וזה כואב מאוד. בגלל זה אתה תמיד צריך להתפלל לאחרים ולא רק בשבילך. לפני שאתה מתפלל לעצמך תתפלל לאחרים".
- לעומת הביטול שבה מתייחסת טינה שארפ המנוסה לעניין הנסיעות התכופות של הבעלים, ארנולד מודה שמדובר במטרד לא קטן.
"הנה, אתן רואות, כשאתן שואלות על זה, אני מתחילה לבכות. הוא הרבה בנסיעות, אתן יודעות מה זה אירופה. אפילו כשהם נוסעים ליומיים הוא חוזר שפוך. הייתה פעם אחת שהם נתקעו בחו"ל בגלל מזג האוויר. את מחכה ביום שישי שהבעל שלך יבוא, ופתאום יורד שלג ומבטלים את הטיסה".
- את משתדלת לבלות אתו את הזמן לפני המשחק?
"זה תלוי. אם זה משחק ביורוליג מכבי ת"א נחים ואוכלים ביחד בהילטון. אם זה משחק ליגה אני מבשלת צהריים ואנחנו אוכלים ביחד. ג'יימי לפני כל משחק אוכל ספגטי. אני חושבת שכל השחקנים ככה".
- הוא מקפיד על תזונה?
"כן, הוא שומר על עצמו, לא שותה ולא מעשן. היום הכנתי לצהריים שניצלים ופירה כי זה מה שג'יימי ביקש. בטוח שאתן לא רעבות? יש לי במקרר גם קוסקוס שהכנתי אתמול. בכלל, אני תמיד דואגת שיהיה בבית אוכל חם. ג'יימי הוא שחקן כדורסל, והוא צריך שיהיה לו כוח לרוץ על המגרש. כשגרנו בארה"ב אמרו לי: 'עזבי, למה את מתאמצת? שילך לאכול מקדונלדס'. אבל אני לא מסוגלת לשלוח את בעלי לאכול בחוץ".
זהו, שלוש שעות בחברת שתי נשות כוכבי מכבי ת"א, וסוף-סוף הגיעה ההצעה לאוכל חם. אנחנו עונות בנימוס שאנחנו לא אוכלות בתפקיד ומסמנות וי על תובנה אחת ברורה: אימא יהודייה, גם אם היא נשואה לשחקן נוצרי, תמיד תרצה להאכיל אותך. עובדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
