קבוצת הכמעט
חגי סגל על הפועל ירושלים, שנראית כמו הילד הקטן שכולם נותים לו סטירות
ירושלים נשארה קבוצת הכמעט. הילד הקטן שכולם נותנים לו סטירות. הם לא באים למסיבת העיתונאים, מנסים לקלקל את החגיגה, כאילו אומרים "אנחנו לא ר"ג או נהריה," ולא מתקפלים מול האח הגדול. קשקוש. קודם כל תהיו קבוצה כמו שצריך, אחרי זה תתקנו את העולם ויש מה לתקן בעולמנו הצר. ירושלים לא הפסידה כי לא התאמנה שלשום בהיכל. אבל זה היה מעשה פחדני והקבוצה שיחקה בהתאם.
הגדולה של מכבי? היא משחקת את המשחק האחרון של העונה בדיוק כמו הראשון. חדוות המשחק, התאווה לניצחון, המשמעת הקבוצתית, כאילו אתמול
יצאו ממחנה טרום העונה בסלובניה. לירושלים יש בעיות והיא דואגת להפגין אותה בכל משחק חשוב. ג'נקינס הוא הMVP- של הפיינל-פור, ואם הוא היה לובש צהוב אין ספק שהתואר היה שלו.
למכבי אסור להסתנוור מהמשחק הענק של סולומון. האיש רואה אדום ונראה כמו שאראס, אבל מכבי היא קבוצה של עונה לא של משחק או סדרה. סולומון, גם היום, כמו אתמול ושלשום, לא מתאים למכבי, גם אם הביא אותה עד לגמר הפיינל-פור, ואסור לשכוח את הדרך.
מכבי עומדת בפני פרשת דרכים. בלי פיני גרשון זה לא יהיה רק משעמם יותר, אלא גם אפור. גם בערב האחרון שלו, גרשון מגיע חד ויצירתי, לוחץ את ג'נקינס ומפרק אותו תוך דקות. לקחת למכבי גם את גרשון וגם את וויצ'יץ,' מעמיד אותה בפני אחד האתגרים הגדולים בתולדותיה, ומדובר במועדון שעמד באיזה אתגר או שניים. למזלה פארקר נשאר ותמיד בערב החשוב, יבוא לו איזה ששון ויכריע את המשחק, כי במכבי מתעסקים באיך לנצח משחקי כדורסל ולא בשטויות.
נא להמתין לטעינת התגובות
