יורה לכל הכיוונים
נא להכיר: דניאל רוט, קלעית בת ,20 מדליסטית הארד בעולם לנוער וחברת הסגל הרחב לאולימפיאדת 2012. אבל בזמנה הפנוי היא עסוקה על מסלול הדוגמנות ורחבת הריקודים: "בחיים צריך ראש בעננים ורגליים על הקרקע"
אז לפני תמונות הפפראצי והזוהר, ולפני שישאלו אותה אם היא אוחזת, תזכרו שכאן קראתם לראשונה: היא אוחזת גם ברובה טוטו וגם ברובה אוויר, והיא מעדיפה שלושה מצבים: שכיבה, כריעה ועמידה. ירי ברובה שלושה מצבים הוא המקצוע האולימפי בו היא סיימה חמישית באליפות העולם לנוער אשתקד, והשנה היא גם מדליסטית הארד באליפות העולם לנוער בירי ממצב שכיבה. על כן היא נכנסה לסגל המורחב לאולימפיאדת לונדון .2012
יכול להיות שלא כל-כך דחוף לכתוב עכשיו על ספורטאי לקראת ,2012 אבל עם דניאל אין הרבה זמן, ויכול להיות שגם בייג'ין 2008 היא יעד ריאלי. הקלעית, שהיא גם רקדנית, מדריכת פיינטבול, חיילת עד לאחרונה ומעכשיו גם דוגמנית שמיוצגת על-ידי גדי בר-לביא ל"אימאג," היא חסרת סבלנות. גיא סטריק, מאמנה ואלוף אירופה ברובה, ביקש בדיוק לפני שנה מכל חניכותיו לכתוב באופן אנונימי על פתק את שאיפותיהן לשנה הקרובה. כבר ברגע שהקריא את הפתק, זיהה סטריק את האמביציוזית שכתבה: "מדליה באליפות העולם."
רוט, קלעית בהפועל ת"א, מסיימת עתה גיל נוער ועולה לבוגרות. "יש קפיצה מנטלית במעבר לבוגרות ובייג'ין נראית קצת רחוקה כרגע, אבל אני מפגינה רמה לא רעה באימונים שלי, והכיוון הוא נכון," היא אומרת, "גיא וכולם אומרים שזה עניין של כמה שנים עד שאעפיל לגמרים בבוגרות, אבל אני חושבת שלא צריך לקבוע דברים מראש, אלא לזרום. תמיד אומרים לי לאט לאט, אבל אני רוצה מהר מהר."
הדוגמנות תסיט אותך ממסלול הקליעה?
"אני מקווה להצלחה גם בדוגמנות, והצלחה מהירה, אבל לא מאמינה שזה יסיט אותי מהקליעה. אני לא רוצה להיות רק פרצוף יפה. זה אמנם נחמד, אבל כספורטאית יהיה לי פור על כל הדוגמניות האחרות, אם יהיה מאחורי גם משהו בעל משמעות, שמסמל משהו.
אולי תצטלמי עם הרובה.
"אחרי המלחמה האחרונה, אף אחד בארץ לא רוצה לשמוע על רובים, אז עלולות להיווצר קונוטציות לא טובות. גם אין מספיק מודעות בארץ לכך שזה רק ספורט. יש סטיגמות על כך שזהו עניין גברי, אבל האמת היא שגם הגברים בענף הזה חייבים להיות עדינים."
איך הטמפרמנט הסוער שלך מסתדר עם העדינות, האפרוריות והסבלנות שדורש הספורט?
"זה התחיל כהובי בגיל ,14 והתמכרתי. אני מוצאת בקליעה המון תוכן, דברים פסיכולוגיים שגיליתי על עצמי, על הסבלנות שלי, הרצינות, כושר ההתמדה ועמידה בלחצים. בספורט אינדיבידואלי זה אתה עצמך, בלי קבוצה, ואין את מי להאשים. יש אחריות, ואני אוהבת את ההרגשה הזאת. מצד שני, אני רוקדת בערבים, בחתונות ובהפקות אחרות, כי קשה לי לשבת בשקט, ולכן אני שונה מרוב הקלעים. גיא משתגע מזה. הוא אומר לי שאני צריכה להיות רגועה יותר."
לצבא היא התגייסה כספורטאית מצטיינת, אבל לפני ששירתה כפקידה בחיל האוויר, היא נפצעה בידה בטירונות וסירבה לגבס את היד. "גבס היה גורם לי לפספס אימונים, ואצלי אין דברים כאלה. הסכמתי רק לשים סד, אותו אפשר להוריד בשביל האימון ולהחזירו לאחר מכן."
איך הגעת לדוגמנות?
"תמיד אמרו לי ללכת על זה, אבל לא עשיתי כלום, כי הגובה שלי הוא רק 1.70 מטר. הקליעה היתה כל יומי וזמני, אבל עכשיו מחפשים דברים שאפשר להתפרנס מהם, כי בספורט הזה אין כסף. אולי זה גם יגרום לפחות לחץ בתחרויות. פעם חשבתי על קליעה מבוקר עד ערב, וההורים שלי לא הבינו על מה כל ההשקעה שלי. אני עוד מתכוננת ללמוד משהו, אבל הלוואי ואהפוך את הקליעה לפרנסתי. בחיים צריך ראש בעננים ורגליים על הקרקע."
נא להמתין לטעינת התגובות
