ראשי

קבוצה ביום, מיאמי היט: צעירים לנצח

ספורט NRG גאה להציג זו השנה השלישית ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA הלילה, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום הוצגה קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לאלופה. והיום: פרט לדוויין ווייד, קשישי מיאמי נחים על הזרים אחרי האליפות ההיסטורית. עכשיו לחץ אין, אבל השאלה כמה רעב נשאר בהם

ערן סורוקה | 31/10/2006 13:00

מפרט טכני
נוסדה: 1988, כמיאמי היט.

אולם: אמריקן איירליינס ארינה, 16,500 מקומות.

אליפויות: אחת ויחידה, במזל טוב, ב-2006.

בעונה הקודמת: 50 נצחונות, 32 הפסדים, 61 אחוז הצלחה. התחילו את העונה עם סטן ואן גאנדי, קירטעו כצפוי, ואן גאנדי עזב כצפוי, פט ריילי הגיע כצפוי. השיפור הגיע כצפוי, אבל ההיט המשיכו להפגין יכולת פושרת ברוב העונה הסדירה. בפלייאוף הם גירדו 2:4 מול שיקאגו, חטפו במשחק הראשון וניצחו בארבעת הבאים נגד ניו ג'רזי, עברו בקלות יחסית 2:4 את דטרויט ועל הגמר נגד דאלאס, בו פיגרו 2:0 וניצחו 2:4, בטח כבר שמעתם, כמו גם על אחד, דוויין ווייד, שזכה ב-MVP של סדרת הגמר.

המאמן, פט ריילי צילום: אי-פי-איי

הקיץ הזה

כלום.
ועתה לחדשות בהרחבה: לא קרה כלום.
נו, טוב, רק בגלל שביקשתם. האמת, לא מדויק שלא קרה כלום. למעשה, קרו כמה דברים רעים וכמה דברים טובים, אבל הם מאזנים אחד את השני, פחות או יותר. הדברים הטובים: אלונזו מורנינג נשאר, גארי פייטון נשאר, פט ריילי נשאר ובזכותו, התברר, גם שאקיל אוניל נשאר. הדברים הפחות טובים: אלונזו מורנינג הזדקן בעוד שנה, גארי פייטון הזדקן בעוד שנה וכבר עכשיו ספק אם בית"ר בנימינה תהיה מעוניינת בו כשחקן חיזוק, וגם שאקיל אוניל, שבפלייאוף 2006 התחיל לראשונה להרגיש קצת לא אקטואלי, הזדקן. פט ריילי הזדקן גם הוא בשנה, אבל בגילאים האלה מי סופר, וחוץ מזה, ריילי כבר לא צריך לסגור לריבאונד.

הריצה המדהימה של דוויין ווייד, אה, של מיאמי, לאליפות, נתנה לכולם מוטיבציה. במקום שהקשישים מורנינג ופייטון יקחו את טבעת האליפות שלהם, יישנו איתה מתחת לכרית ויצטרפו כפרשנים לרשת טלוויזיה כלשהי, הם החליטו לחזור לסיבוב הופעות נוסף, בידיעה שיכול להיות שעונתם האחרונה, אם עכשיו או בעוד שנתיים, תהיה נטולת תואר. הם את שלהם עשו, כל

אחד תרם את חלקו ולא משנה כמה שבריריות רגליו או כמה איברים פנימיים חסרים לו, ועכשיו, כשירד הלחץ, הם פה בשביל הכיף. כמו חברים ותיקים מהצבא שנפגשים באיזה פאב לשתות כל הלילה ומתרפקים על העבר, גם להם לא ברור מתי הם יתעוררו ועם איזה הנגאובר, אבל זה כבר לא ממש משנה להם.

החלקיק היחיד בפאזל שעזב הוא דרק אנדרסון, וקשה לומר שנרשמו מקרים רבים מדי של התעלפויות בסאות' ביץ'. החלקיק היחיד החדש שצפוי לדגדג את הרוטציה הוא דורל רייט שבגיל 20, מרגיש בשל לעלות מהנוער ולהיאבק על פירורים. גם רוברט הייט וכריס קווין האלמוניים צורפו לסגל, כרכזים לעת חירום. ההיט פטפטו קצת עם בונזי וולס, ריחרחו קצת מסביב לכמה שחקנים חופשיים אחרים אבל החליטו, כדברי שאקיל אוניל, "לדבוק בנוסחה שלהם", גם אם בצורה קיצונית מעט. היינו אומרים שזה מכיוון ששאקיל, חברת גיוס כוח אדם של איש אחד, עסק הקיץ בהקמת חברת נדל"ן חדשה, וריילי טייל בספארי באפריקה והתעמק בענייני עפיצות ובוקה במהלך טיול יינות באיטליה. אבל למה להיות רעים? פשוט נגיד שריילי לא מאמין במהפכות גדולות אחרי הצלחות. ונקווה שגם הוא מאמין בזה, ולא יאבד בגלל זה את התואר בקיץ הקרוב.

מה יש

פלוסים: את דוויין ווייד מיותר להזכיר, נכון? הזכרנו בכל מקרה. כל החששות מבעיות כימיה נפתרו בפלייאוף, כשהתברר שסוסים ותיקים יכולים עדיין לתת את הפוש קדימה כשקו הסיום מתקרב. זה לא אומר שאנטואן ווקר לא יעשה פרצופים מדי פעם, אבל בסך הכל, רוב האנשים בסגל של מיאמי כבר הבינו שעדיף להם לתת את הכדור לבחור בגופיה מספר 3 ולחכות למשהו טוב, או לכדור, מה שיבוא קודם. שאקיל עדיין קולע ב-60 אחוז מהשדה ומשנה זריקות בהגנה, ואת הכבדות שלו מאזנים האסלם, פוזי ואלונזו הנפלא, שרצים מהר להגנה ומונעים מההיט להתמוטט מול משחק מעבר מוצלח. חוץ מזה, רציתם לשחק מהר? ג'ייסון וויליאמס הוא עדיין מנהל משחק מצוין בפוטנציה, ואם תתנו לפלאש כדור וחצי מגרש לדהור בו, לא משנה כמה שחקנים יעמדו בדרך, הוא יסיים את זה בשתי נקודות. לפחות.

מינוסים: כאמור, לא משנה כמה הפה של שאקיל אוניל ממשיך לעבוד פול טיים – שאק כבר לא דומיננטי. זריקות העונשין שלו פוגמות באפקטיביות ההתקפית של כל הקבוצה בדקות ההכרעה, והמאבס הראו שאפשר גם למחוק אותו למשך משחקים שלמים. נכון שהיו מהלכים ברזומה העשיר שלו בהם לקח כדור בהגנה ושעט לעבר הסל שמנגד כעדר בפאלו, כשהרשויות דואגות לפנות את כל התושבים ברדיוס של עשרה מייל, אבל כיום שאק יכול לבצע בערך שלושה מהלכים כאלה בעונה. ובכלל, פקטור הרעב, החיים-על-הקצה, העכשיו-או-לעולם-לא, שנראה כאילו שיחק תפקיד משמעותי בשנה שעברה, עזב גם הוא הקיץ, ואותו כבר אי אפשר להחזיר.

שימולב: בעונה שעברה המלצנו על וויין סימיין והוא אכן שיחק הרבה. באימונים. גם השנה הפאוור פורוורד סימיין (שהחלים ממאבק ממושך הקיץ בסלמונלה), הסווינגמן דורל רייט והרכזים הייט וקווין יהיו היחידים, לצד ווייד והאסלם, שעדיין נמצאים בשלב העלייה בקריירה שלהם ולא בירידה, בצלילה או בנפילה מצוק. בהנחה ששאקיל נשאר בגישת ה"Wake me up when March ends", ואולי ידביק בה חלק מחבריו, ייתכן שריילי יכול להרוויח מהרצת הרגליים הצעירות במשחקי האימון המכונים "העונה הסדירה".

מאמן: ריילי בן ה-61 כבר עשה כמה דברים בקריירה, ומתחיל עונה עשירית בקדנציה שניה במיאמי. בסך הכל יש מאחוריו 22 עונות, שש אליפויות, אחוז הצלחה של 66.1 (1,151 ניצחונות, 589 הפסדים) בעונה הרגילה ועוד 61.5 (171 מול 107) בפלייאוף. סולידי.

אני זה רק לשאול שאלה: האם הכדור החדש והסינתטי, ששאקיל אוניל כל כך שונא, יוריד את אחוזי העונשין שלו אל מתחת ל-20?