המהפך של רודני

חגי סגל על הדרך של ביופורד ועל חובנטוד בדלונה, שעדיין לא ניצחה קבוצה גדולה העונה

חגי סגל | 16/11/2006 8:00

אם היה לי כובע, הייתי מסיר אותו בפני רודני ביופורד. לא קל להתחבר לשחקן הזה. יש משהו לא נעים בהתנהלות שלו, בשפת הגוף, בדברים שלא רואים בסטטיסטיקה. יש תחושה שהוא חושב שהכל כאן קטן עליו, 'למה מי אנחנו' כזה.

אחרי שלא שיחק נגד ירושלים ומיעט לשחק בבלגרד, ביופורד היה בהליך מהיר של התנתקות ממכבי. לא צריך להבין עברית כדי לדעת שלא אוהבים אותך, ואין ספק שביוף (ככה קוראים לו בקבוצה) שמע את הרחשושים, שהגיעו מתוך הקבוצה ולא מהתקשורת.

אבל במקום להתחפר, ללכת נגד הזרם ולפרק את הענף הדק עליו ישב, ביוף הלך לכיוון אחר. הוא שינה את עורו, התחבר לקבוצה, נלחם בריבאונד, ירד ראשון להגנה והרוויח את מקומו בקבוצה בצדק.

גם היום ביוף הוא לא כוס התה של מרבית אוהדי מכבי, אבל גם הם צריכים להוקיר את המאמץ שהאיש עשה כדי להישאר איתם כאן. ביוף דווקא מתאים לסגנון של נבן ספאחיה.

בניגוד לפיני גרשון, לספאחיה

אין שום דבר נגד זריקות לשלוש, לא בתחילת משחק, לא בתחילת התקפה ולא בכלל. הוא לא מאמן שיושב לשחקנים שלו עם אקדח על הידית. יש לך זריקה טובה? שוט, דונ'ט טוק.

בימים האחרונים דיברו רבות על כך שבדלונה היא יריבת האמת הראשונה של מכבי. האם כך? לא בטוח. עם אלמר בנט בן ה‭36-‬ וריקי רוביו בן ה‭,16-‬ בדלונה טובה ומסוכנת, אבל בפירוש לא קבוצת פיינל-פור. המאזנים שלה חיוביים, אבל בינתיים אין לה אפילו ניצחון אחד מול קבוצה גדולה, ובמפגשים שלה מול היותר גדולות בספרד, כמו ולנסיה וג'ירונה, היא הפסידה, כמו גם לפנתינאייקוס ביורוליג.

את בארסה, טאו וריאל בדלונה עדיין לא פגשה, ואת מלאגה היא תפסה עם המכנסיים למטה. אז גם הערב מכבי יכולה לנצח, אבל מה שמבדיל את הגדולות מהקטנות זה משחקי החוץ. בשבועיים הבאים יש למכבי שניים כאלו ורק אחרי זאגרב ואתונה, נוכל להעריך סופית את כוחה העונה.