לא עוד הללויה
גלעד יהודאי על עמית הורסקי שנותן לנו קצת שקט במשחקי מכבי ת"א ביורוליג
ההחלטה לבחור בו התקבלה בכובד ראש. אחרי הכל מדובר בשיקול משמעותי בעל פן ציבורי נרחב. שידורי היורוליג של מכבי ת"א הם הנכס המרכזי של הערוץ הראשון כבר דורות, ולפי הפרסומים זו השנה האחרונה. כבר בשנה שעברה ששי אפרתי, מנהל מחלקת הספורט, חיפש שינוי וכמעט והחתים את ניב רסקין, כשזה לא יצא לפועל הוזנק יורם ארבל לעמדת השידור.
הורסקי הוא אותו בחור צנוע ומאופק שאפרתי חיפש. הוא משדר במתינות יעילה וקצבית ואינו מתפתה להתלהם או לצעוק "הללויה" כל שלוש דקות.
העובדה כי הורסקי מגיע לשידור כפי שהוא, ולא מתעקש להמציא את עצמו מחדש היא אולי היתרון הגדול שלו. הוא פשוט זורם. מונוטוני, קולח,
ונותן לאווירה לדבר. כבר היום אפשר לומר כי מתפשטת בעם תחושה של נינוחות נעימה לאוזן. אך השאלה הגדולה היא האם זה מספיק לנו כאוהדי ספורט טרוטי עיניים המעבירים את השידור במתח נפשי מתמשך? או שאולי אנחנו חייבים שדרן צעקני ומתלהב כמונו, כזה שלעיתים אף מעוות את פני הדברים ומגזים?
השילוב של הורסקי ואלי סהר מתאים בדיוק לערוץ הראשון. יש בהם משהו שמזכיר את צמד רעים. שני יהודים כשרים המתנהלים בנימוס מסורתי ולעיתים מתבלים את דבריהם בבדיחות הרשל'ה ובזוקה. אולי צריך היה לחשוב דווקא על פרשן קיצוני ופרוע יותר מסהר (לצידו של הורסקי) כזה שישבור את מגמת השידור המנומס. במידה והורסקי יבנה לעצמו מספיק בטחון ויבשיל לקחת אחריות שידורית מלאה על הנעשה במגרש, נראה כי לפחות בעמדת השדר, נוכל להיות שקטים העונה.
וייץ, לא עוד התלהמות. צילום: עדי אבישי צילום: עדי אבישי
נא להמתין לטעינת התגובות
