מטח כבוד
ניר ענבר, אוהד ארסנל, מתקשה להיפרד מהסמל תיירי הנרי, שעזב כדי להצטרף לנבחרת החלומות של ברצלונה. התותחנים יתגעגעו, אבל ימשיכו גם אחריו
אם כבר המציאו תרופה לאהבה נכזבת, נא לספק אותה בדחיפות לאוהדיה הרבים של ארסנל ברחבי העולם.
האם יש מישהו מבין אוהדי ארסנל שבאמת האמין שהסוף יהיה כל כך מר? בדיוק לפני שנה הסמל הבלתי מעורער, הקפטן והמנהיג, חתם על הארכת חוזה והצהיר חגיגית: "זהו החוזה האחרון שלי, למקום הזה אני שייך". איך שהעתיד היה נראה אז ורוד.
לא רצינו להאמין שניאלץ להתמודד עם הבגידה של מי שהאמנו שהפך לסמל. דמיינו עצמנו באיצטדיון האמירויות בעוד 5 שנים מהיום, חוגגים את פרישתו המפוארת, לאחר שהביא במו רגליו 3 גביעי אירופה רצופים.
שיערנו שנזכיר אותו באותה נשימה עם ענקים כמו טוני אדאמס ודניס ברגקאמפ ועכשיו, ניאלץ לצפות בו מבצע קסמים עבור מישהי אחרת.
לעולם לא נשכח לו את כל רגעי הקסם שהעניק לנו; איך שהתעלל בהגנת ריאל מדריד האומללה, פירק את אינטר
עם כל הכאב, אנחנו מסתכלים קדימה, וכנראה שבעולם של היום באמת אין מקום כבר לסמלים. ארסנל היתה לפני הנרי ותישאר בגדול גם אחרי עזיבתו. עם מאגר הכישרונות המתפוצצים שלנו, ועם תגבור קל בעמדות הבלם והחלוץ נרוץ כבר העונה אל התואר הנכסף.
ולסיום, נאחל להנרי מכל הלב שיזכה לסחוף את ברצלונה לעונה בלתי נשכחת, אשר בסיומה ינגב לרונאלדיניו את הדמעות לאחר הפסד דרמטי 3-2 לילדים הלוחמים של ונגר בגמר במוסקבה. נאחל לו שיזכה להסביר כיצד הצליח שוב להיעלם במשחק החשוב ביותר של השנה ושוב להחמיץ ברגע הקריטי ביותר, דקתיים לאחר שלאו מסי כבש שוב בעזרת ידו והפיח תקוות זמניות בלב הקטלונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
