שארלוט בובקאטס: שחק אותה סם
לכבוד פתיחת עונת ה-NBA, כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מהתחתית עד האלופה. והיום: מייקל ג'ורדן הפקיד את הבובקאטס שלו בידיו של סם וינסנט, ההנהלה פתחה את הארנק והציפיות נוסקות
אולם: שארלוט בובקאטס ארינה, 19,026 מקומות, נפתח ב-2005.
ממוצע אוהדים אשתקד: 15,549 (מקום 27 בליגה).
סיסמה באתר הקבוצה: "לנסוק" (Elevate).
שווי (ע"פ פורבס): 277 מיליון דולר, מקום 24 מתוך 30 בליגה.
שכר שחקנים: כ-45.6 מיליון דולר, אחרונים בליגה, רק כ-4 מיליון מעל רצפת השכר.
צבעים: כתום, כחול, כסוף ולבן.
בעונה הקודמת: 33 ניצחונות, 49 הפסדים, 40.2% הצלחה, מקום רביעי בבית הדרום-מזרח. גרף ההתקדמות המשיך לעבוד לפי הציפיות, מחלות הילדות כמעט ואינן, הם לא מפחדים מאף אחד ולא היו רחוקים מעמדת זינוק לפלייאוף במזרח הפאתטי של תחילת 2007.
אליפויות: אל תגזימו.
גורמים בכירים: המאמן הוא סם וינסנט, רוקי בתחום בן 44, שמאז פרישתו ממשחק בתחילת שנות ה-90 (בין היתר, יצא לו לשתף פעולה בבולס עם מייקל ג'ורדן) הכדורסל לקח אותו לסיבוב בכל העולם, אבל ב-NBA יש לו רק ניסיון של שנה כעוזר מאמן, בדאלאס. הג'נרל מנג'ר החדש, רוד היגינס, הוא בן 47, העביר שלוש שנים בהנהלה הבכירה של גולדן סטייט. כמו וינסנט, גם הוא שחקן עבר בינוני, וגם הוא, נכון, שיתף איתו פעולה כשחקן בשיקאגו.
מה הכותרת שלך, אמנון: כשמייקל ג'ורדן לקח את וושינגטון וויזארדס ב-2001, הוא ניקה את האורוות ומינה אנשים שעבדו איתו לתפקידי מפתח, פתח את הכיס כדי להחתים שחקנים שסימן שאלה מסוים מרחף מעליהם, השפיל את בחירת הדראפט הבכירה שלו, ובסופו של דבר, גרם לכישלון קולוסאלי שלקח כמה שנים לתקן. בשארלוט הוא מתחיל שוב בדיוק באותה צורה. אז למה יש הרגשה שהפעם זה יצליח לו יותר?
שלוש שנים הבובקאטס היו בבריכת הפעוטות. מדי פעם מחליקים, מדי פעם טובעים, בהדרגה לומדים לשחות. עכשיו ג'ורדן, אחד הבעלים, החליט להזיז הצידה – לפטר, במלים עדינות – את האיש שהתקין לבובלעך את המצופים, המאמן והמנג'ר ברני ביקרסטאף, ולמנות במקומו שני אנשים בעלי רקורד די מצומצם של הצלחות בדרגים הבכירים, וינסנט והיגינס, לתפקידים החשובים ביותר בארגון. וינסנט אמנם הביא את נבחרות הכדורסל של ניגריה, בגברים ובנשים, להישגים היסטוריים כמו ניצחון על סרביה בגברים באליפות העולם שעברה ביפן, אבל כאן, בליגה עמוסת האגו, כולם יודעים שהסיפור אחר.
וינסנט, שיודע שחברו הטוב ג'ורדן הוא בעיקר אדם שרוצה לנצח וסובל ממחלת חוסר-סבלנותיטיס, מגיע לעונה הזו עם תכנית מגירה מסודרת. קודם כל, הוא מתכוון להגביר קצב ולנצל את הרגליים הצעירות, המהירות והמנתרות לשמיים כדי לטוס למתפרצות, וכן להעביר את ההתקפה דרך ידיו של הרכז הצעיר והמוכשר ריימונד פלטון, שראיית המשחק ויכולת המסירה המצוינות שלו חשובות מאוד לשארלוט. בחלק השני, המנטאלי, הוא רוצה לגרום לשחקנים שלו להאמין, לעשות
כי ג'ורדן, כמו ג'ורדן, כבר חושב בגדול. וכך הבובקאטס, שבמשך שלוש שנים ספרו כל סנט שיצא מהקופה הקטנה, נעלו את הארנק במנעול כפול ושמו אותו בכספת, פתאום מתנהגים כאילו היו גאידמק. ג'ייסון ריצ'רדסון הגיע מגולדן סטייט, ויהפוך אוטומטית לגו-טו גאי ולאיש המנוסה. ג'ראלד וואלאס המבטיח, איש שרק בוחריו בליגות הפנטזי יודעים להעריך באמת את תרומתו, הוחתם על חוזה חדש ועתיר מצלצלין. אפילו מאט קארול האלמוני, שהפתיע בעונה שעברה עם 12 נקודות לערב, קיבל חוזה לשש שנים. ג'יי-ריץ' וג'י-פורס (הכינוי שנבחר לוואלאס במשאל "סלאם", ושכותב שורות אלה משתמש בו כבר שנתיים לפחות מתוך חיבה אישית) לבדם ירוויחו בארבע העונות הקרובות 85 מיליון דולר. יחסית לקבוצה שבעונה שעברה שילמה לכל הסגל יחד 41.8 מיליון דולר, זה הרבה.
יתרונות: לא יהיה חובב דאנקים אחד השנה באיזור החיוג של שארלוט שירשה לעצמו לפספס משחק בית, עם נוכחותם של שתי תחנות-חלל כמו וואלאס וריצ'רדסון. החבר'ה האלה עושים באוויר דברים שהיו גורמים לאייזיק ניוטון להרהורים נוספים בדבר כל עניין הגרביטציה ההוא. על פלטון אפשר לבנות לעתיד, ולידו בקו האחורי עדיין נמצא גם אדם מוריסון – כן, גם הוא עדיין שם, אם כי ג'ורדן כנראה מדחיק את העניין. אמקה אוקאפור הוא סלע הגנתי באמצע, אם כי עדיין סובל, כמו וואלאס, מנטייה תכופה מדי להיפצע. בהיעדרו של שון מאי הפצוע, וולטר הרמן והרוקי ג'ארד דאדלי יוכלו לתרום לא מעט. ועכשיו, אחרי ששמרו על רוב השלד שסיים את העונה שעברה במאזן 20:16 מול קבוצות עם מאזן חיובי, אין להם שום סיבה לרגשי נחיתות.
חסרונות: ריצ'רדסון, עם כל הכבוד, מעולם לא היה גו-טו גאי בקבוצה מצליחה, ושילוב של בחירת זריקות לא מדהימה, אחוז בינוני מהעונשין ופציעה מטרידה מהעונה שעברה, מעמידות בסימן שאלה את הבחירה של ג'ורדן. יכול להיות שהבחור הסתנוור מכך שמדובר במעופף בגובה 1.98 מטר שלבש את הגופיה מספר 23? וואלאס, עד שלא ישנה את הגישה ואת הקלות הבלתי נסבלת בה הוא שולח את גופו להתנגש במטאורים בשמיים, הוא עדיין פוטנציאל ודאי להחמצת 32 משחקים העונה. הקו הקדמי לא ירבה לספק נקודות, והפציעה של מאי מדללת אותו עוד יותר. אה, ואותו סוויץ' מחשבתי שג'ורדן רוצה? קל לעשות זאת על הנייר, הרבה יותר קשה כשאלוהים של הכדורסל עומד מעליך עם סטופר.
שימו לב: ההימור הפופולרי בלוטו המקומי, כנראה, הוא מה יהיה יותר תדיר העונה – קלוז-אפים ביציע על אוהדים עם שפם של אדם מוריסון, או דקות משחק למוריסון עצמו? (שימו את כספכם על האוהדים). לכן, דווקא הרוקי של הדראפט האחרון, שנבחר במקום ה-22, קצת גבוה ביחס לתחזיות, יכול להוות הפתעה נעימה. ג'ארד דאדלי מבוסטון קולג' הוא שחקן אינטליגנטי להפליא, קצת נמוך יחסית לתפקיד (2.01 לשתי עמדות הפורוורד) ודי איטי, אבל חזק מאוד ועם קליעה נאה מבחוץ. אם וכאשר הוא יגרום לגבוהים היריבים לצאת אליו החוצה, יישאר לריצ'רדסון וג'ראלד וואלאס מספיק מרחב אווירי לתמרונים ולדאנקים עם הרגל.
אופטימי: הנה הגדרה לעמדת זינוק נוחה – עשרת המשחקים הראשונים כוללים רק שלושה משחקי חוץ, ורק ארבעה נגד קבוצות פלייאוף, מתוכם שניים נגד מיאמי בלי ווייד... פתיחה של 2:8 או 3:7 גורמת לג'ורדן לחייך מאוזן לאוזן, ומכניסה במערכת ובשחקנים את הביטחון העצמי והאמונה... ופתאום לא רק סם וינסנט מסתכל אל מעבר למקום השמיני, ו"מאזן חיובי" זה לא ביטוי גס.
פסימי: וואלאס מחליט, כמו רבים לפניו, להוריד הילוך לאחר שקיבל את החוזה הגדול. פלטון מאבד יותר מדי ולא מצליח לספק כדורים לכולם, וריצ'רדסון מתחיל לשלוח מכתבי געגועים לבארון דייויס. וינסנט מרגיש שג'ורדן הופך פחות נחמד מיום ליום, פברואר ומארס עתירי משחקי החוץ הופכים לסיוט מתמשך, ואם כל זה לא מספיק – בסוף העונה, אדם מוריסון תולה את עצמו מהשפם.
נא להמתין לטעינת התגובות
