השינוי כבר כאן
כנראה שביזנס אפשר לעשות גם באירופה, שם אין תקרת שכר ואין יד קמוצה. עבור שחקני NBA שאינם מהדרג הראשון, מדובר בשינוי מרענן
ערן סורוקה.
כמו שקרה להם בתחומים אחרים - למשל, לנבחרת ארה"ב על המגרש עצמו, מאז - 2002 גם עכשיו האמריקנים מתוודעים באיחור למציאות שמבעבעת להם מתחת לרגליים כבר לא מעט זמן. לא כל השחקנים, רחמנא ליצלן, רוצים ומתאימים לשחק ב־.NBA אמנם זו הליגה הטובה בעולם, אבל עניינים כמו רגשות נדחקים פעמים רבות הצידה בין גלגלי השיניים שמניעים את המכונה. מרקוס קמבי, שחקן ההגנה של העונה ,2006/7 שמע בשבוע שעבר רק מהסוכן שלו שהוא עובר לקבוצה אחרת, ורתח. "הכל ביזנס," שומעים את השחקנים אומרים שוב ושוב, כשהם מסבירים מדוע מעבירים אותם ממקום למקום כמו כלי שחמט.
אז כנראה שביזנס אפשר לעשות גם באירופה.
פעם, שחקנים אירופים היו עוזבים את ה־NBA ברגשות רעים, אבל היו צריכים לוותר על כסף ברוב המקרים כדי לחתום ביורוליג. עכשיו יש להם לאן ללכת, ואפילו להרוויח יותר, לשחק פחות ולשדרג את המעמד. קבוצה כמו אולימפיאקוס, עם שכר שחקנים כולל שצפוי להגיע ליותר מ־40 מיליון דולר בעונה הקרובה, כבר לא רחוקה מהבחינה הזו מקבוצות מסוימות ב־.NBA ובאירופה אין תקרת שכר, אין שאיפה לשוויון, ואין מדיניות של יד קמוצה. להפך. הלארג'יות של בעלי הבית העשירים באירופה, עבור שחקני NBA שאינם מהדרג הראשון, מהווה שינוי מרענן.
"ב־NBA צריכים להיזהר, כי באירופה מציעים המון כסף," אמר השבוע בושטיאן נכבאר, רגע אחרי שחתם לשלוש שנים תמורת 14.3 מיליון דולר אצל דייויד בלאט בדינמו מוסקבה. "בהתחשב בכך שהשכר הוא נטו והמסים פחות גבוהים, זה יותר ממה שהייתי יכול להרוויח בארה"ב." מציאות בה המעצמות של אירופה - אולי בדרך לליגה סגורה משלהן - מתחרות על שחקנים טובים, גם אם לא על הבראיינטים והלברונים של היקום, נמצאת כנראה ממש מעבר לפינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
