החזרתי הגורמטים וחזרתי לשכונה
נבחרת ארה"ב כנראה תיקח את הטורניר האולימפי, אבל ברגעים הקשים שלה היום כולם ראו למה דרים-טים היתה רק אחת. במקום המשחק הקבוצתי חזרו התקפי העצבים והחורים בהגנה. הרף של 92' פשוט כל כך גבוה שאי אפשר לעמוד בו, והאמריקנים יהיו הראשונים שיודו בזה

לא שיש לארה"ב הרבה בעיות מבחינת כדורסל גם היום. אם לא יהיו הפתעות, הם שוב ינצחו את ספרד בגמר ביום ראשון ויחזירו את הזהב האבוד, כשההפרש הממוצע שלהם עובר את ה-25 למשחק. אבל קבוצה שזורקת 20 שלשות במחצית וקולעת 6, וששחקן שלה, כרמלו אנתוני, כמעט הולך מכות עם יריב באמצע משחק, לא יכולה להיות נבחרת חלומות. הרף הקודם, הקלאסה של 92', פשוט כל כך גבוה, שאי אפשר לעמוד בו. והם, האמריקנים, יהיו הראשונים שיודו בזה.
לדרים טים 1992 כמעט ולא היו רגעים קשים. כשהנבחרת הנוכחית נתקלה פתאום ברגעים קשים, ברבע השני הערב, היא זנחה את המשחק הקבוצתי הנכון, המהיר והקטלני שהפגינה בדקות רבות נגד יוון וספרד בשלב הבתים. היא חזרה להיות מקבץ של מבצעי אחד על אחד, זריקת שלשות שלא קשורות למשחק, התקפי עצבים וחורים בהגנה. היא חזרה להיות שכונה.
בצד השני, ארגנטינה הראתה למה האמריקנים נתנו לה כל כך הרבה כבוד. ההרגשה היא שעם ג'ינובילי, בהפסקה היה 25 הפרש ולא 9. ארה"ב באה מוכנה אליו ועבורו. בלעדיו, רמת המוכנות האמריקנית דעכה בבת
היום לואיס סקולה עבד יותר קשה מכל שחקן אחר על המגרש, האיזורית שלהם היתה יותר יעילה מכל הגנה שארה"ב פגשה עד עכשיו, ואם חיפשתם הדגמות ללחימה, משחק קבוצתי והקרבה, הייתם יכולים למצוא אותם בעיקר אצל הקבוצה עם דגל התכלת והלבן.
"ארה"ב עדיין יכולים להפסיד ביום נתון. כבר עשינו זאת בעבר. הם בני אנוש, הם יכולים לעשות טעויות", סיכם שחקן ארגנטינה, ליאונרדו גוטיירס. הדרים טים המקורית, בניגוד לגירסת 2008, לא היתה כזו.