דרמה אירופית, כדורגל מזה"ת
מכבי ת"א ובני יהודה הציגו אתמול סיום של ליגת האלופות, אך קדם לו משחק שלם של אפרוריות. העיקר שבשבת ניתן בראש לשוויץ

20 דקות מלהיבות של מכבי גרמו לנו לקוות לעוד, אבל 70 הדקות לאחר מכן החזירו אותנו במכה אחת לתחלואי המידל איסט. אין אוויר בריאות, אין מהירות, בטח לא יצירתיות, גם הטכניקה לא מי יודע כמה, העיקר שייגמר ויבואו הנקודות. שרוק, שופט, שרוק. בעצם, אל תשרוק, תנו לנו רק תוספת זמן. שלא ייגמר לעולם, איזה ממכר המשחק הזה.
בקפריסין חוגגים קבוצה בליגה האלופות ועוד נציגות מכובדת ואמיצה בגביע אופ"א, גם בבלארוס יעבירו זמן איכות עם המועדונים הגדולים בצ'מפיונס-ליג, ורק אצלנו עושים במכנסיים מעצם המחשבה על משחק מול קראקוב האימתנית. כמה שאנחנו רחוקים מהם, כמה אנחנו רוצים להיות כמוהם. אבל מה, נראה אותם יוצאים נגדנו בדיבורים ובהצהרות. בית-ספר נעשה להם, שלוש חתיכות בהליכה.
מכבי זכתה במפעל הפיס עם ישראלביץ' הבלתי-נגמר, מנת הכישרון של בוזגלו, הפיזיות של יברויאן וקהל אלפים שימשיך להגיע ולדחוף
מעבר לזה, לא היו הרבה בשורות: שלוש הוצאות חוץ בלתי חוקיות, שחקנים שתופסים את הצד כבר בדקה ה-,40 המאמנים הלאומיים קשטן, סיני ואיוניר שעוזבים את יציע הכבוד בדקה ה-88 ומפספסים את כל הריגושים. כמה אופייני, כמה ישראלי.
אין דבר, שוייץ מגיעה לחטוף בראש בשבת הבאה. דרום-אפריקה, הנה אנו באים.