קורי עכביש: השבריריות של נבחרת ישראל

הנבחרת של דרור קשטן קמה ונופלת על יוסי בניון. חוסר האינטליגנציה בהרכב שהעלה קשטן היה הפעם מעליב ומשפיל. זה לא כדורגל, זה שוק

אביעד פוהורילס | 7/9/2008 15:24

דקה אחרונה. אוואט יוצא רחוק משערו להתקפת ייאוש, מוציא כדור ארוך לבניון. יוסי עוצר ומוצא את אוחיון. אוחיון מוצא את בן סהר. גול‭!!!!‬ יש עוד סיכוי‭!!!!‬ גאון הקשטן הזה. איך הוא ידע לבחור דווקא את אוואט ולא את דוידוביץ‭?'‬

דרור קשטן צילום: עדי אבישי

אנחנו מכירים את המשחקים האלה, שהגולים של הרגע האחרון מאיימים לשבש לך את האמת העירומה. עירומה שזה כואב. ראשו של קשטן, שכבר נערף בשלהי המשחק, הוטלא שוב בגסות בשניות האחרונות בחוט תפירה דק. זה לא הופך את המציאות לאחרת.

מצטער, זה לא כדורגל. זה שוק. ריצ'ארד נילסן הבין הכל עשר דקות אחרי שנחת כאן. צחקו עליו כשהוא קשר לאמיר שלח את הידיים. תמשיכו לצחוק. אנחנו בוכים. 11 דקות במחצית השנייה, כמעט שנגמר לנו הקמפיין עוד לפני שהתחיל, בגלל שההגנה שלנו, שש שנים אחרי שנילסן עזב, עדיין לא יודעת מה לעשות עם כדור חופשי.

הם לא יודעים לצאת, הם לא יודעים לתאם, והכי נורא שמספרים לנו שהם עובדים על זה באימונים. למשל משה סיני, העוזר המיתולוגי של קשטן. הוא היה אחד הגדולים בכדורגל בכדורים נייחים. אם יש משהו שקשטן היה צריך מסיני זה להבין איך לפצח את מה שלא למדנו מעולם. כלום.

תראו איך אתם נראים

צר לי, אבל אני כבר מזמן לא מאמין בנבחרת הזאת ובאלה שמנהיגים אותה. ישראל היא נבחרת עמידה כמו קורי עכביש, כזאת שקמה ונופלת על אותו אחד, יוסי בניון, כזאת ששוייץ, באמת נבחרת סוג ב‭,'‬ עשתה לה גרעפס חזק קרוב לפנים והיא התרסקה ממנו לחתיכות. הכי משפיל שיש. תמיד אפשר להיות חכם בדיעבד ולהרוג את קשטן על בחירת השחקנים, אבל הפעם העלבון וחוסר האינטליגנציה זעקו לשמים.

הוא העלה הרכב די הזוי ולא מחובר, שהתקשה לעשות מהלך אחד מכובד מחצית שלמה. הוא השאיר בחוץ את אליניב ברדה, האיש שמעולם לא איכזב, ובנה על קולאוטי הבועה שלא עשה כלום במבחן האחרון בפינלנד. במאבק בינו לבין עצמו, הכריע הפחד את

קשטן, ובמקום ללכת עם השחקנים המכריעים שלו עד הסוף, הוא השתמש בהם רק כדי להציל את עורו, כשלא היה מה להפסיד.

האכזבה הנצחית, שעוברת מדור לדור, זולגת גם דרך ראש הפירמידה הזחוח, אבי לוזון, שבאיומיו על עלייה למונדיאל, שיתק את הצוות המקצועי והפך אותו לשבוי שלו. הכדורגל שלנו מזכיר את "קול הרעם" מקהיר. קחו קלטת, תראו איך אתם נראים.

מייצרים לאומנות נלעגת, מגמדים את היריבות, מארגנים טקס לאומני ברמה של מתנ"ס ושוטר אחד מהתזמורת רץ באמצע הטקס להביא את הטרומבון ששכח בחדר. רבע אחרי הסוף, לוזון, כרגיל זחוח, עובר לידנו וקובע שעל אפנו וחמתנו נעלה למונדיאל. אתה יודע מה, לוזון? קונים את הדיל.