ראשי » ספורט » כדורגל עולמי » כדורגל ישראלי

מלפפונים מחמיצים: מה קורה לחלוצים שמגיעים למכבי ת''א?

אלון מזרחי, משה ביטון, ישמעאל אדו, יניב עזרן, מהו קודרו, פרנץ הורבאט, ז'וזה דוארטה, כולם קרעו רשתות עד שלבשו את המדים הצהובים ואיבדו את החוש. האם פתיחת העונה האנמית מבשרת כי גם איליה יברויאן ומאור בוזגלו לקו ב"קללת החלוצים"?

בשלושת המשחקים הראשונים של העונה, כבשה מכבי ת"א שני שערים בלבד. שניהם היו מול בני יהודה, אחד מרגלו של יוסי שבחון והשני מראשו של שירן ייני, שניהם קשרים. החלוצים המפחידים של מכבי, יברויאן, קאמאנן ובוזגלו, עדיין לא הצליחו לשים את הכדור ברשת.

מכל הדיבורים על מכונת השערים המאיימת של אלכס שניידר, נותרנו עם חצי תאוותנו בידינו. "יש דברים שהם לא ניתנים להסבר", מפרש שלמה שרף, שאימן את מכבי בתחילת העשור, "אני חושב שמה שרואים כרגע במשחקים של מכבי ת"א זה שאין מספיק תמיכה בחלק הקדמי, והמרחקים בין הקישור לחלוצים פשוט גדולים מדי. תמיד כשיש יתרון מספרי להגנה, קשה מאד להתקפה להבקיע. עד שלא ילמדו שאם יש ארבעה מגנים צריך חמישה מתקיפים, לא יהיו שערים".

לטענתו של שרף הבעיה עם המאמנים הישראלים היא, שהם מעדיפים לא להפסיד על פני לנצח. "אני חושב שקבוצה כמו מכבי, שמשחקת מול מכבי פ"ת בבית, צריכה לעלות עם יותר מחלוץ אחד. ראינו שברגע שקאמאנן נכנס המשחק נראה אחרת, וגם ברגע שישראלביץ' עבר מההגנה לקישור. צריך להבין שאם משחקים כמו שמכבי שיחקה לפני החילופים האלה, אלה יהיו התוצאות, אפס שערים".

זו לא הפעם הראשונה שבה חלוצי מכבי מתקשים לכבוש. לאורך השנים האחרונות נתקלנו בתופעה מוזרה שתוקפת את שחקני החוד הצהובים. מכבי אוהבת לספח לעצמה את כוכבי הקבוצות היריבות בליגה, ביניהם חלוצים נפלאים ואפילו מלכי שערים, אלא שברגע שהם מגיעים לבלומפילד הם פשוט מפסיקים לפגוע.

לפעמים לאחר עונה כושלת במכבי, הם פשוט נעלמים אל הלא נודע. לא ברור האם מדובר בשיטת משחק שמקשה עליהם לתפקד, בלחץ של הקהל וההנהלה שמרעיד להם את הרגליים, או פשוט בקללת חלוצים שהונחתה על מכבי ת"א מלמעלה.

הדוגמא הבולטת האחרונה שקיבלנו, היא של יניב עזרן. בעונת 2006/2007 הוא היה מלך השערים של הליגה. במדי מ.ס. אשדוד

כבש עזרן 15 שערים, מה שגרר החתמה מיידית בצהובים בסכום אסטרונומי. אבל לאחר אותה עונה מופלאה באשדוד, עזרן פשוט הפסיק למצוא את השער. במדי מכבי הוא כבש שער אחד בלבד, לפני שנפצע ועבר ניתוח בברכו. היום הוא עדיין נמצא בתהליכי שיקום.

אפילו האווירון, אלון מזרחי, מכונת שערים ומלך השערים של כל הזמנים, לא הצליח במכבי. מזרחי הגיע לקבוצה לאחר שלקח אליפות עם מכבי חיפה בעונת 1993/1994. באותה העונה הוא היה מלך השערים של הליגה עם 28 כיבושים. האווירון היה רגיל לקבל מסירות משחקנים כמו אייל ברקוביץ', רוני לוי, ראובן עטר, סרגיי קנדאורוב ואלון חזן, ולהמשיך אותן ישר לרשת של היריבה.

חיפה לא הפסידה משחק באותה עונה. אלא שבמכבי, שם שיחק רק עשרה משחקים, הוא כבש פעם אחת בלבד. "מה שקורה זה פשוט מאד", הוא מסביר, "שיטת המשחק של מכבי היא יותר הגנתית ופחות התקפית, מה שמגביל את השחקנים היצירתיים במועדון. אתה רואה את שחקני הכנף, שבקבוצות הקודמות הבקיעו הרבה שערים, פתאום מבלים במשימות הגנתיות ומתקשים להבקיע. יש פה בעיה בסגנון המשחק של מכבי ובגלל זה הם לא מצליחים להתרומם".

מזרחי שיחק חצי עונה במכבי, ומהר מאד החליט להמשיך הלאה. הוא עבר לעירוני אשדוד שם הספיק לכבוש תשעה שערים. בכלל, העונה במכבי הייתה חור שחור ונטול גולים בקריירה המפוארת שלו. "הרגשתי שלא נותנים לי לשחק", הוא ממשיך, "הגבילו אותי. אמרו לי איך לרוץ ולאן לרוץ". כשמזרחי ראה שלא הולך לו, הוא קם והלך. "כשלא טוב לך במקום צריך מיד לעזוב. אם הייתי ממשיך אני לא יודע איפה הייתי היום".

לדברי האווירון, שיטת המשחק ההגנתית נהוגה במכבי לאורך שנים: "יש שתי קבוצות בארץ שמשחקות כדורגל התקפי", הוא אומר, "מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. זו הדרך של המועדונים האלה. במכבי זה הפוך. שם ב-15 שנים האחרונות, עוד מתקופת גרנט, הם משחקים הגנתי. זה גורם להם לקחת אליפות אחת, ואז לא לקחת תואר במשך שמונה שנים".

 ההוכחה לתיאוריה של מזרחי נעוצה בכך ששחקני מרכז השדה וההגנה דווקא מצליחים לפרוח במכבי. "הפועלים השחורים כן מצליחים במכבי", הוא מסביר, "אבל אם אתה שחקן יצירתי הייתי ממליץ לך ללכת למכבי חיפה או לבית"ר ירושלים".

אחד מאותם שחקנים יצירתיים, שבודאי מצטער על המעבר למכבי, הוא לירון בסיס. בסיס כבש שבעה שערים במדי הפועל חיפה, איתה לקח אליפות היסטורית בעונת 1998/1999. העונה הטובה שנתן זיכתה אותו בחוזה אצל לוני הרציקוביץ'. אבל במכבי הבקיע בסיס חמישה שערי ליגה בלבד, לפני שהמשיך לאשדוד, בית"ר ירושלים ומכבי פ"ת, שם הבקיע שער בודד ב-26 משחקים. את המשך הקריירה הוא בילה בליגה השנייה.

גם משה ביטון לא ישכח את מכבי. החלוץ הגיע לקרית שלום ב-2006/2007, לאחר שתי עונות משכנעות למדי בבני יהודה. הוא הסתפק בארבעה שערים בלבד במדים הצהובים. "כאשר שחקנים, אפילו ברמות גבוהות, מגיעים למכבי, הם לאו דווקא מצליחים", אומר אלי כהן, שאימן את הקבוצה באותה עונה: "זה מועדון עם קהל עצום, שיש בו הרבה לחץ. נדרשות מהשחקנים האלה תוצאות במיידי. רק שחקן עם אופי חזק ועם אישיות חזקה יכול להצליח".

כהן מאשים את חוסר הסבלנות שבאה מצד האוהדים והמערכת. "כשהשחקן לא פורע את השטרות מייד, הלחץ נופל עליו", הוא אומר, "רק אם הוא חזק ולא נכנע הוא צולח את זה. אם אתה מבקיע שערים על ההתחלה אתה ממשיך הלאה. אם מלכתחילה אתה מתחיל לקרטע, אז יש לך בעיה".

כהן, שמכיר היטב את ביטון ואת עזרן, טוען שההתחלה הצולעת היא שהזיקה יותר מכל להצלחתם במכבי. "יניב עזרן הוא שחקן טוב, עובדה שהיה מלך השערים", הוא אומר, "אבל הרעש סביבו ורמת הציפיות גרמו לו להילחץ ולא לעמוד בסטנדרטים. בהתחלת העונה, כשהקבוצה לא הצליחה לתפקד, זה פגע ביכולת שלו להצליח".

לדבריו אותו דבר קרה לביטון. "עובדה שביטון חזר לבני יהודה והמקום מתאים לו. שם הוא משחק יותר בחופשיות ומגיע לידי ביטוי. אני חושב שגם ביטון, אם היו נותנים לו את הזמן ואת האפשרות, היה מצליח במכבי".

ביטון מתנגד לשתי התיאוריות, זו של כהן וזו של מזרחי. "אני לא יודע להסביר את זה", הוא אומר, "פשוט הדברים לא הסתדרו. בשנה שבה שיחקתי, כשאלי כהן היה מאמן, אני מסכים עם כך ששיחקנו הגנתי, אבל לאורך השנים מכבי לא נחשבת לקבוצה הגנתית. גם הלחץ לא נראה לי קשור. אלון מזרחי בא ממכבי חיפה, לא מקבוצה נידחת. גם שם יש אווירה תובענית".

בבדיקה לאחור מסתבר שלא רק החלוצים הישראלים מתייבשים במכבי. גם זרים, שהגיעו לארץ עם ציפיות גבוהות ורקורד מרשים, גמגמו במועדון לפני שהמשיכו הלאה.

מהו קודרו הגיע לכאן בשנת 2000, בשלהי הקריירה שלו ולאחר תקופה מוצלחת בספרד. חלוץ הנבחרת הבוסנית העביר עונה עלובה במכבי, שהסתיימה בשער אחד ואינספור בדיחות על חשבונו. פרנץ הורבאט, חלוץ נבחרת הונגריה, הגיע שנה אחריו. הוא הצליח בעיקר להסתכסך עם הצוות המקצועי.

בעונת 2004/2005 הגיעו שני סילונים אפריקאיים לקבוצה. ישמעאל אדו הגנאי הגיע ממכבי נתניה. בעברו היו רשומים הישגים רבים, ביניהם שתי זכיות במלכות השערים של הליגה הגנאית, תואר הכישרון הצעיר הטוב ביותר של יבשת אפריקה, ושלושער באליפות אפריקה לקבוצות בעונת  2001/2002.

באותה עונה הוא אף נבחר למאה הכוכבים העולים של פיפ"א. בנתניה הבקיע אדו רק 13 שערים בשתי עונות, אבל בעונה היחידה שלו במדים הצהובים הסתפק בשער ליגה אחד. אחרי מכבי נדד החלוץ לפראלימני הקפריסאית, לפני שחזר לקבוצת הבית שלו בגאנה, הארטס אוף אוק. הסילון השני היה הקמרוני אמיל אמבמבה, שהגיע לישראל מהליגה ההולנדית בגיל 22 כהבטחה ענקית. הוא הבקיע שלושה שערים ב-27 משחקים בהם שותף, לפני שעבר למכבי פ"ת ונעלם.

ז'וזה דוארטה הברזילאי הגיע מנצרת עלית לאחר שבעונת 2004/2005 הבקיע שם 13 שערים ובישל עוד שישה. במכבי הוא הצליח לכבוש רק שלוש פעמים ולבשל פעמיים. לאחר מכן המשיך להפועל כפר סבא, שם הבקיע שמונה שערי ליגה ועוד תשעה שערים בגביע הטוטו והוביל את הקבוצה לגמר המפעל באותה שנה.

"יש בדיחה ידועה שאומרת שזר שמגיע לארץ, כבר בשדה הוא מלך השערים", אומר אלי כהן, "כשמגיע שחקן למכבי מיד קושרים לו שלושה ארבעה כתרים ומהללים אותו". כהן ממליץ למכבי להנמיך ציפיות ולהקל את הלחץ על החלוצים שלה. "רק מי שבא בקטן, ולא עם יומרות והצהרות בומבסטיות, מצליח לפלס את דרכו לטופ", הוא אומר.

 כהן משווה את מכבי למועדונים גדולים, שם הלחץ והציפיות גבוהים במיוחד. "לא כל שחקן עומד בקריטריונים האלה", הוא מסביר, "רק בודדים מצליחים". לדברי כהן, קאמנאן דווקא ענה על הציפיות, ונתן עונה ראשונה לא רעה במועדון. כפי שראינו, זה לא עזר לו במיוחד ונכון להיום הוא שחקן ספסל לכל דבר ועניין.

האם גורלם של יבוריאן ובוזגלו, שהגיעו כהבטחות גדולות מבני סכנין, יהיה זהה? או שנמשיך להתגעגע לחלוצים כמו אנדז'יי קוביקה, רודריגו גולדברג ואפילו מאיר מליקה?

ואולי נלך עוד אחורה, עד לשנות החמישים ולימים של שייע גלזר. "אני לא רואה חלוץ כמוני במכבי", קובע גלזר נחרצות, "חשבו שבוזגלו, אבל בינתיים הוא מאכזב. אני הבאתי שש אליפויות ושישה גביעים, שהייתי עם הכדור הייתי תמיד בתפנית לשער, רצתי ספרינט והיו צריכים לשים עלי שני שומרים".

לסיכום, בועט גלזר עקיצה אחרונה לעבר קבוצתו לשעבר. "מכבי מביאים שחקנים טובים", הוא אומר, "שמצליחים עד שהם מגיעים למכבי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...