קבוצה ביום, ניו יורק ניקס: תחילתו של עידנטוני
NRG ספורט גאה להציג, זו השנה החמישית ברציפות, את הפרויקט בו ייסקרו כל קבוצות ה-NBA מהאחרונה בטבלה ועד לאלופה. והיום: אחרי שנים של אומללות עם אייזיה תומאס, הניקס יוצאים לדרך חדשה
אולם: האולם המפורסם ביותר בעולם, המדיסון סקוור גארדן על 19,763 אוהדיו, נפתח כבר ב-1968. ממוצע צופים: 19,097 (10). שווי הקבוצה (ע"פ פורבס): 608 מיליון דולרים, הקבוצה בעלת הערך הגבוה בליגה (כנראה שהפיטורים של אייזיה שווים 16 מיליון, הבדל השווי מהעונה החולפת). אליפויות: שתיים, אי שם בשנות השבעים (1970, 1973).
מה עשינו בקיץ האחרון: מי שהקשיב טוב טוב יכול היה לשמוע ב-2 באפריל את אנחת הרווחה של עיר שלמה, כאשר אחרי ארבע וחצי שנים של אסון כג'נרל מנג'ר ועוד שתי עונות נוראיות כמאמן, הניקס שחררו את אייזיה תומאס מתפקידו הכפול (ובאופן מפתיע לא הוציאו לו צו הרחקה מהגארדן; כנראה הבחור מכין יופי של קפה). במקום תומאס, שהפך את הניקס לבדיחה הכי עצובה ב-NBA, התמנו צמד שנחשבים בין הטובים בעסק. את מלאכת בניית הקבוצה קיבל דוני וולש, אחרי שנים ארוכות כג'נרל מנג'ר של אינדיאנה, ומאחורי הקווים יעמוד מאמנה לשעבר של הסאנס, מייק דאנטוני.
אחרי הפתיחה החלומית של הפגרה, ההמשך היה אפור בהרבה, אך שוב הוכח שאיינשטיין צדק כשטען שהכל יחסי: אין אוהד ניקס אחד שיתלונן. הרכש העיקרי היה רכזה של שיקגו, כריס דוהון האפרפר, שינסה לעשות סדר בכל ערימת האגו והסוליסטיות שאייזיה הותיר אחריו בניו יורק.
דאנטוני הירהר בקול על האפשרות להיפטר מהשחקן היחיד שאוהדי הניקס חשים רגש חיובי כלפיו, דייויד לי, והשליך תמורת שקל שבעים ושני בוטנים את רנאלדו בולקמן, אחד הבודדים בסגל של הניקס שאשכרה ניסה גם לשמור – לא בדיוק מהלכים מעוררי אמון בקבוצה שהבעיות הגדולות שלה היו חוסר הגנה וחוסר מאמץ.
שאר הקיץ הורכב בעיקר משמועות. את זאק רנדולף, הרכש הנוצץ של קיץ 2007 שהיה אמור להציל את הניקס ואייזיה, מוכרים היום מדלת לדלת ברחבי ארה"ב. הרעיון לשים שני שחקנים כמו רנדולף ואדי קארי, בעלי משקל עודף, חסרי מוטיבציה ונטולי עניין בריבאונד, שליוו את החודרים לסל של הניקס במבט עצוב, לא התגלה כמוצלח במיוחד.
שאלה נוספת שנשארה היא מה לעשות עם סטפון מארברי, שכמובן הגיע בקול תרועה רמה ובעונה האחרונה קיבל צ'קים שמנמנים עבור רביצה בבית. וולש מנסה להשיג איזשהו ערך עבור 20 מיליון הדולרים שסטארברי אמור לקבל העונה, אך במקרה הסביר בו אף קבוצה לא שואפת להתאבדות מקצועית, הניקס עשויים לחתוך את היצור הממורמר.
המהלך האחרון שהניקס ביצעו הוא נוסטלגי בלבד, אך אולי משמעותי. פטריק יואינג שוב ילבש את מדי הניקס, והזכויות על פרדריק וייס, בחירת הדראפט הכושלת ההיא שאולי סימלה את תחילת עידן ההחלטות המזעזעות של הניקס, הועברו ליוסטון. אמנם מדובר בבן של האגדה ששלטה מתחת לסלים, והוא לא ממש צפוי לראות דקות, אבל אולי הצעד הזה יסמל, לפחות סימבולית, את שובה של הניקס ללגיטימיות.
איש המפתח: השנה כנראה נקבל תשובה לשאלה האם דאנטוני אכן כל כך גדול, או שהכל בזכות סטיב נאש. אחרי 5 עונות שבהן הוא הוביל את הסאנס אל פסגת הליגה והחזיר את ההתקפה המתפרצת לאופנה, מצפה העונה לדאנטוני המבחן האולטימטיבי. האם הסגל הלא קוהרנטי של הניקס
שימו לב: בבחירה השישית בדראפט, הניקס העזו לראשונה לגעת באירופי בסיבוב הראשון מאז אותה טראומת פרדריק וייס ב-1999. ובניגוד לאירופי הממוצע בתקופת היורוהייפ, דנילו גלינארי מגיע עם קבלות, לאחר שקלע בעונה שעברה ביורוליג 15 נקודות למשחק במילאנו. למרות גופו השברירי, היכולת של האיטלקי המוכשר להוריד כדור לרצפה ולקלוע מבחוץ, כל זאת מגובה של 2.06 מטרים, אמורה להקנות לו לא מעט דקות ברוטציה של דאנטוני, שמבין דבר או שניים באיטלקים.
מה אתה עשית למען הגלובליזציה? כאמור, הבחירה בווייס הכניסה את הניקס לטראומה אירופית עמוקה, אבל אין כמו דאנטוני כדי לשפר את המצב. הבחור כיכב באיטליה כשחקן והחל שם גם את דרכו כמאמן, ובפניקס הירבה לשחק עם בינלאומיים. גלינארי הוא תוספת נאה, והאחרון החביב הוא אנתוני רוברסון, שכנראה הישיבה על ספסל הפועל ירושלים שיכנעה את הניקס שהוא האיש שלהם.
אופטימי: זאק רנדולף מוצא בית חדש, סטפון מארברי הולך להרוס קבוצה אחרת ולמרות עוד עונה ללא פלייאוף, חובבי הניקס בתפוח הגדול כבר לא מורידים את הראש ובוהים בחרכי הסאבוויי כששואלים אותם את מי הם אוהדים.
פסימי: דאנטוני מחליט שבכל זאת שווה לבדוק האם מארברי יכול לתרום כרכז, רנדולף ואדי קארי ממשיכים להיות אימת ההגנה של הניקס, והאוהדים בגארדן מתגעגעים לאייזיה תומאס. טוב, אולי החלק האחרון כבר לא יקרה. לעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם