קבוצה ביום, שיקאגו בולס: הרי הרוקיז
nrg ספורט גאה להציג, זו השנה ה-5 ברציפות, את הפרויקט בו ייסקרו כל קבוצות ה-NBA מהאחרונה בטבלה ועד לאלופה. והיום: הבולס לקחו רכז רוקי שינהיג ומאמן רוקי שיפקח עליו. הדרך למעלה תהיה מפותלת
דריק רוז, לא צפויה התאקלמות קלה. צילום: רויטרס
אולם: יונייטד סנטר, 21,711 מקומות, מאז 1994. ממוצע צופים: 21,987 איש (יותר ממספר המקומות באולם, ומקום שני בליגה). שווי הקבוצה ע"פ פורבס: 500 מיליון דולר (מקום 3 בליגה). אליפויות: 1991, 1992, 1993, 1996, 1997, 1998.
מה עשינו בקיץ האחרון: בעונה האחרונה הבולס, כמו גם כל מי שמיהר להזמין להם כרזות אליפות מסוגים שונים, עברו ריאליטי צ'ק די פתאומי. מי שנתפסה כחבורה מוכשרת שנמצאת בדרך למעלה, מטר מהפסגה, וזקוקה רק לעוד כמה סיבובים עם המברג, איבדה לפתע את הבלמים והידרדרה בירידה. המכות כאבו. שחקני מפתח עברו עונות איומות (מי אמר קירק הינריך ולא קיבל), המאמן סקוט סקיילס נמאס על השחקנים ופוטר בחג המולד, הרכש הנוצץ בן וואלאס נבעט יחד עם עוד שליש קבוצה דקה לדדליין של פברואר, ומה שנשאר זו מערכת קצת מבולבלת.
לאחר שעוזר המאמן ג'ים בוילן סיים את תפקידו חסר הסיכוי ממילא, הבולס הוכיחו שלפחות המזל עדיין איתם, כשעם סיכוי אפסי, זכו במקום הראשון בהגרלת הלוטרי וקיבלו הזדמנות להביא שחקן שיסחף אותם שוב למעלה. שתי דילמות נותרו למנג'ר ג'ון פקסון – במי לבחור, ומי יהיה המאמן שלו – ובשתיהן לא בטוח שהוא קיבל את ההחלטה הנכונה.
דריק רוז, יליד שיקאגו, הגיע מהקולג'ים עם מוניטין של שחקן גדול במדי ממפיס טייגרס, אותה לקח עד למשחק הגמר וכמעט עד לאליפות, אבל ההתאקלמות ב-NBA לא תהיה קלה אפילו עבור וירטואוז כמוהו. חוסר במשחק חצי מרחק טוב, הגנה לא יציבה ונטייה לאיבודים נחשפו בליגת הקיץ באורלנדו יותר מאשר התכונות החיוביות שלו, והמאזן שלו בשני משחקים, לפני שנפצע, עמד על 5 מ-17 מהשדה ואיבוד כל שבע דקות. לא בדיוק הציפיות מהבחירה מספר 1 בדראפט.
ויני דל נגרו צילום: אי-פי
על הקווים, צפה בו בדאגה ויני דל נגרו. בחור שכיהן בצוותים הניהוליים של סן אנטוניו ופניקס, היה חבר טוב של סטיב קר וזכור מימיו כשחקן כקלעי טהור לבן. לגבי יכולות האימון שלו? לכו תדעו. הוא מעולם לא אימן ואפילו לא היה עוזר מאמן. אמרו עליו שהוא טיפוס נהדר שיודע לתקשר, אבל איך שרו גזוז: "מה אם יש לו לב זהב? שיגור אצל הוריו". כדי להיות מאמן NBA, ועוד בקבוצה כל כך לחוצה, צריך להיות הרבה יותר מבחור נחמד. צריך פילוסופיה, דרך, אמונה. לא בטוח שלפקסון יש אחת כזו כרגע, והמאמן שבחר לא יעזור לו בינתיים.
עדיין קשה להעריך איך הבולס ייראו. שוב אין להם גו-טו גאי מתחת לסל וההליכה על רוז במקום מייקל ביזלי, מהבחינה הזו, עלולה להתברר כקריטית. דריק יתחרה עם קירק הינריך, לארי יוז, בן גורדון ותאבו ספולושה על דקות משחק לא רבות בשתי עמדות בקו האחורי, ולא ברור כרגע מה יכול לעבוד. וגם אם ויני יסדר משהו, פרט ללואל דנג (מתן נאור עדיין בהלם) אין לו שום מנייה בטוחה בשאר הסגל: אנדרס נוצ'יוני האמוציונלי לא אוהב לשבת על הספסל, דרו גודן נינוח מדי, לג'ואקים נואה וטיירוס תומאס עדיין אין משחק התקפה ראוי. עוד לפני שהעונה מתחילה, אפשר להריח את הזיעה של ויני מתחת לחליפה.
טובים השניים? לא תמיד
איש המפתח: שניים שהובילו את הבולס גבוה ועזרו לה להתרסק בשנה האחרונה הם קירק הינריך ובן גורדון, ושניהם מתחילים את העונה במצב בעייתי משהו. קפטן קירק רשם אשתקד את ממוצע הנקודות הנמוך ביותר ביותר שלו מאז עונת הפרשמן (2000) בקנזס, 11.5 בלבד לערב, ועשה אותן באחוזים רעים מהשדה ומשלוש.
בן גורדון צילום: אי-פי
גורדון, כבונוס על היותו הסקורר הבולט של הבולס אשתקד, נשאר בלי החוזה ארוך הטווח שביקש, שקל הצעות מה-NBA ומצסק"א ובסוף נשאר לעונה אחת עם 6.4 מיליון דולר צנועים, בסיומה ידאג רק לעצמו. בלי שני אלה, גם רוז ודל נגרו לא יביאו ישועה.
שימו לב: אחרי העונה האחרונה בישראל, היינו ממליצים לבולס בחום להשאיר את אלטון בראון שנמצא אצלם בסגל המורחב כרגע, יען כי הבחור יהפוך אוטומטית, עם כל מגבלותיו, לסקורר הלואו-פוסט האמין ביותר שלהם.
אם יחליטו לשחררו ואולי גם אם לא, התואר יכול לעבור לארון גריי. בעונת
הרוקי שלו, אחרי שהגיע ממכללת פיטסברג, גריי היה נקודת אור בודדת באפילה של עיר הרוחות ואת המשחק האחרון של העונה, בגארבג' טיים נגד טורונטו, סיים עם 19 נקודות ו-22 ריבאונדים כהדגמה לפוטנציאל שקיים בו. אם דל נגרו יאמין בו, עשויה להיות לו הפתעה נעימה.
מה אתה עשית למען הגלובליזציה? הבולס כמעט הוכתרו כיקירי ישראל, כיוון שהעיכוב בהחתמתו של גורדון מנע מהשחקן להצטרף לנבחרת בריטניה ולבוא לישראל. אם היה מגיע לנוקיה, ייתכן שהמשחק האחרון נגד צ'כיה היה מקבל כותרת שנייה בעמוד 14. מצד שני, דנג דווקא חתם מוקדם, הגיע ונתן הצגות על הראש של כוח צביקה. ג'ואקים נואה דווקא לא הלך לנבחרת צרפת, אנדרס נוצ'יוני לקח ארד אולימפי עם ארגנטינה וספולושה ימשיך להיות השוייצרי היחיד ב-NBA, כל עוד רוג'ר פדרר לא יעשה הסבה מקצועית.
אופטימי: בסוף העונה, כשמדברים על דריק רוז, אף אחד לא מזכיר את השם "מייקל ביזלי".
פסימי: בסוף העונה, ויני דל נגרו דווקא מוצא פילוסופיה: לא להיענות בחיוב להצעות שאין סיכוי להצליח בהן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם