קבוצה ביום, גולדן סטייט ווריורס: נהג חדש
nrg ספורט גאה להציג, זו השנה ה-5 ברציפות, את הפרויקט בו ייסקרו קבוצות ה-NBA מהאחרונה ועד לאלופה. והיום: גולדן סטייט הלהיבה את הליגה בשנתיים האחרונות, אבל פותחת עונה ללא בעל בית על המגרש
סטיבן ג'קסון. הוא מצוין, אבל צריך גם בעל בית. צילום: איי-פי
אולם: האוראקל ארינה מכיל 19,596 מקומות ונפתח ב-1996. ממוצע צופים: 19,630 איש (מקום 6 בליגה). שווי הקבוצה ע"פ פורבס: 309 מיליון דולר (מקום 21 בליגה). אליפויות: 1947, 1956 ורק אחת ביובל השנים האחרון, ב-1975.
מה עשינו בקיץ האחרון: ברגע בו נפתח שוק השחקנים החופשיים, הבינו הווריורס שעידן בארון דייויס נגמר. זה היה חד, כואב ואפילו קצת מעליב: הבחור החליט לעבור לקליפרס. נכון, לוס אנג'לס, הוליווד, אבל קליפרס? נו, מילא, גילברט ארינאס שחקן חופשי. אה, גם ארינאס בחר לוותר על הווריורס ולהישאר בוושינגטון? לא נורא, יש מונטיי אליס. הבחור שמזכיר לרבים את דוויין ווייד, מהיר, קטלני, קולע באחוז אדיר לגארד, מסיים נפלא ליד הטבעת. הוא קיבל חוזה חדש של 66 מיליון דולר לשש שנים, בתקווה שיצליח לעשות את ההסבה מעמדה 2 ל-1, והעתיד נראה קצת טוב יותר. עד שאז, בסוף אוגוסט, מונטיי אליס עלה על טוסטוס.
החדשות הראשונות דיברו על פציעה בקרסול לשלושה חודשים, שנגרמה במשחק בשכונה. נו, ממש לא נעים, אבל ככה זה כדורסל, מדי פעם עלולים להיפצע. ואז התפרסמה ידיעה לפיה הווריורס חושדים שהפציעה לא נגרמה מכדורסל. בחינה מדוקדקת יותר של הרגל הראתה חתכים שממש לא אופייניים לכדורסל. מונטיי הודה בפני ההנהלה ששיקר. האיש שהפך לאבן הפינה של המועדון, לתקוותם העיקרית של עשרות או מאות אלפי אוהדים, הפר את תנאי החוזה שלו, עלה על טוסטוס ודפק לעצמו את הקרסול ולפחות חודש מעונת המשחקים. כמה חסר אחריות אפשר להיות?
אנתוני פארקר מול מונטה אליס צילום: רויטרס
עם מונטיי בעמדת הנהג – לא של הטוסטוס, אלא בסמול בול של נלי – הווריורס עוד ראו את הפלייאוף כיעד ריאלי. בכנפיים הם חזקים עם סטיבן ג'קסון אחרי עונה מצוינת, ועם קורי מאגטי שעשה לבארון דייויס שלום כשפגש אותו באמצע האוטוסטרדה צפונה מאל.איי. גם מרקו בלינלי נראה בשל יותר וקלינה אסאבוקי נתן עונה לא רעה. מקדימה, אנדריס ביידרינש מייצב את עצמו כחוסם וריבאונדר מצוין, אל הרינגטון משתלב בסגנון הריצה, רוני טוריאף שהגיע מהלייקרס יוסיף קצת בשר ולחימה והצעירים אנתוני רנדולף וברנדן רייט יוסיפו עומק מהספסל. אבל בלי מונטיי? בעיה.
מרקוס וויליאמס, רכז בוגר קונטיקט, היה אמור ללמוד מג'ייסון קיד את רזי המקצוע בניו ג'רזי, אבל הפגין בעיקר חוסר יציבות. משחק אחד עם 17 נקודות, ואחריו חמישה משחקים עם 18 ביחד ו-4 מ-21 מצטבר מהשדה... 25 נקודות נגד שיקאגו כשהפך זמנית לרכז ראשון, ואחריהן 5 נקודות נגד אינדיאנה... ארבעה משחקים של 13 נקודות לערב בתחילת מארס, ו-6 נקודות לערב עד סוף החודש. כדי לעמוד בציפיות של נלסון זה לא יספיק. אם לא יביא קבלות, בקבוצה לחוצה שסופרת לאחור את הימים עד לשובו של אליס, ייבעט לספסל. את הגופיה של בארון, מספר 5, הוא קיבל (כהוקרה לדייויס, אחד מאלילי נעוריו), אבל את ההזדמנות הוא יצטרך לקחת.
קפטן ג'ק מפליג למרחק, כווול הההה-יום
איש המפתח: בהיעדרו של אליס, שהושעה מ-30 משחקים ולא יחזור לפני אמצע דצמבר כך שיחמיץ בוודאות לפחות שליש עונה, נטל המנהיגות מונח על כתפיו של סטיבן ג'קסון. השומר הטוב ביותר והקלעי היציב ביותר של הווריורס. עד לפני שנה, לא הייתם חושבים שכך יתואר הבחור המשוגע, בעל גליון ההסתבכויות הנכבד. אבל עובדה. אחרי עונה של 20.1 נקודות, 4.4 ריב' ו-4.1 אס' לערב, הגנה מצוינת על כל עמדה במגרש ומנהיגות אדירה, אין לאיש ספק שקפטן ג'ק הוא האיש ששם סכין בין השיניים וצועק "אחריי".
שימו לב: אנתוני רנדולף, פורוורד מוכשר ואתלטי, ובלינלי האיטלקי שלא הצליח להשתלב בעונה שעברה, הראו יכולת מצוינת בליגת הקיץ, אבל את הרכז הפותח של הווריורס מעטים מכירים. אין בארון, אין אליס ואם וויליאמס לא מספיק טוב, הרי שמישהו צריך להיות שם, נכון? קבלו את סי.ג'יי ווטסון. 1.88 מטר, זריז יותר ומגן
טוב יותר מוויליאמס (אם כי יותר סקורר באופיו), וגם מנוסה יותר עם 32 משחקים בשיטה של נלסון. בגיל 24, בוגר מכללת טנסי יפתח לראשונה עונה ב-NBA, אחרי שהצטיין במדי ריו גראנדה ואלי וייפרס בליגת ההתפתחות ונשלף משם בינואר. נלסון טען לא מזמן שווטסון "בכושר מצוין", ושהתפקיד בידיים שלו.
מה אתה עשית למען הגלובליזציה? חוץ מהנסיעה מערבה למשחקים בסין נגד מילווקי, ולאירוח של ריטאס וילנה באוראקל ארינה ב-21 באוקטובר, הווריורס ממשיכים להחזיק בסגל עם ארומה בינלאומית, כראוי לקבוצה ממפרץ סן פרנסיסקו: בלינלי איטלקי, טוריאף (אחרי קמפיין רע במדי נבחרת צרפת, במהלכו קלע 9.8 נקודות לערב ב-40 אחוז שדה) תפס את מקומו של מיקאל פייטרוס כצרפתי התורן, אסאבוקי מחזיק באזרחות בריטית, וביידרינש היה הכוכב הגדול של מוקדמות אליפות אירופה, עם 22.3 נקודות ו-13.7 ריב' לערב במדי לטביה.
דון נלסון צילום: רויטרס
אופטימי: מאגטי, ווטסון ו-וויליאמס עוזרים להחזיק את הווריורס מעל המים ובאיזור 50 אחוזי ההצלחה עד שאליס חוזר, ואז, כשהוא חמוש בכינוי "הטוסטוס" (Mo-ped Monta) ובתחושת מחויבות מוגברת, הוא עושה כמצוות קרמבו: מתחיל הכי מהר שיש לו ולאט לאט מגביר. רוח הקרב לא נוטשת את המפרץ כל העונה, ובעזרת 23 נקודות למשחק של מונטיי, הווריורס רושמים 45 ניצחונות שהפעם כן מספיקים להם כדי להגיע לפלייאוף ברגע האחרון.
פסימי: נלסון לא יודע כבר למי לתת את המפתחות: ווטסון לא מתאים להיות רכז ראשון, וויליאמס לא קולע ומאבד ביטחון, והמערב אכזר וחסר רחמים. אליס חוזר כשהווריורס 10 משחקים מתחת ל-50 האחוזים, ולמרות מאמציו להוכיח את עצמו, המעבר לעמדה 1 חורק מאוד. העונה מסתיימת מעשית כבר במארס, נלסון לוקח לקבוצה עוד שני שחקנים מליגת ההתפתחות בדרך ל-28 ניצחונות עצובים. בארון דייויס, לעומת זאת, מגיע לפלייאוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם