ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

קבוצה ביום, דאלאס מאבריקס: מאב-ריק

nrg ספורט גאה להציג, זו השנה החמישית ברציפות, את הפרויקט בו ייסקרו קבוצות ה-NBA מהאחרונה ועד לאלופה. והיום: עם קץ הדיקטטורה של אייברי ג'ונסון, יוצאים ריק קרלייל ודאלאס למירוץ נגד השעון הביולוגי

מפרט טכני: מאז נוסדה ב-1980 בדאלאס, לא שינתה שם או מיקום. בעונה שעברה: מאזן 31:51 הספיק רק למקום הרביעי (!) בבית הדרום מערבי המטורף ולמקום השביעי בפלייאוף. ניו אורלינס חבטו אותם 1:4 בסיבוב הראשון. מאמן: ריצ'רד פרסטון קרלייל, או בקיצור ריק (49 בקרוב), לוקח פיקוד ומתחיל שנה שביעית בליגה, אחרי שש בבית המרכז – שתיים בדטרויט וארבע באינדיאנה. הג'וב האחרון שלו היה פרשן ב-ESPN.

אולם: אמריקן איירליינס סנטר, 19,200 מקומות ופתוח מאז 2001. ממוצע צופים: 20,286 איש (מקום 4 בליגה, וכן, זה הרבה יותר מתכולת האולם). שווי הקבוצה ע"פ פורבס: 461 מיליון דולר (מקום 6 בליגה). אליפויות: עוד לא, עוד לא.

מה עשינו בקיץ האחרון: אתם מכירים את הנוסחה מסדרות טלוויזיה: זוג מתאהב, הפרפרים עפים, הפרחים פורחים, הלבבות מרחפים באוויר, קוצ'י מוצ'י, אתה שמופי, לא, אתה שמופי. ואז, אחרי כמה שנים, פרקים או עונות, מתחילים להתוודע גם לחסרונות אחד של השני. כשהתסריטאים ממש רוצים לפרק את החבילה, החסרונות האלה הם מה שמביא לפיצוץ ולפרידה. מערכת יחסים כזו, אבל בדיוק כזו, היתה בין שחקני דאלאס לאייברי ג'ונסון: ב-2005, כשרק מונה, הוא עשה מהם גברים, גרם להם לשמור והשתיל בהם אופי. אחרי שפוטר באביב 2008, דירק נוביצקי הגדיר את תקופתו כ"דיקטטורה".

ג'ונסון אכן עשה דברים טובים בדאלאס, אבל הטרייד שבו הובא ג'ייסון קיד סימן את תחילת הקץ שלו. ולא רק בגלל שעד להגעתו של קיד, המאבס היו במאזן מצוין (17:35) ועד סוף העונה הם הפסידו ב-18 מ-35 משחקים; "הגנרל הקטן" ג'ונסון, בעצמו רכז בעברו, אהב לקבוע לא רק מי ירכז ואיזה תרגיל ישוחק אלא גם מי ישפוט, מה תהיה התוצאה ומה יהיה מזג האוויר. קיד כבר עבר כמה מאמנים בחייו, אבל פריק שליטה כזה הוא לא ראה. כשהיה ברור שרק אחד הרכזים יכול להישאר, ג'ונסון פינה את מקומו וקיד רץ הישר לזרועותיו של ריק קרלייל, המאמן החדש.

קיד, האמת, באופן כללי רץ הקיץ, ואלמלא היה עולה על אותו מטוס עם כריס פול, היינו אומרים שהוא עדיין מחפש אותו. לרדוף אחרי ילדים זריזים כמו CP3 וטוני פארקר ממש, אבל ממש קשה לו. מצד שני, בבייג'ינג הוא הוכיח שוב איזה פוינט גארד ענק הוא, כשהנהיג בצורה שקטה ומושלמת נבחרת אמריקנית עתירת כוכבים והעלה את מאזנו במדים הלאומיים ל-0:46 במשחקים רשמיים. קרלייל הצליח לגרום לצ'אקי אטקינס (12.1 נק' כרכז ראשון) ולג'מאל טינסלי (15.4 נק' באחת העונות תחתיו) לפרוח כרכזים בקבוצותיו. תארו לכם מה הוא יכול לעשות עם קיד.

מהבחינה הזו, המינוי של קרלייל לא רע. על אינטליגנציית המשחק שלו אין עוררין, והחולשות שלו הן ביחסי אנוש לאורך זמן. למאבס לא אכפת מה יהיה ב-2011, הם רוצים לנצח היום, היום הזה ממש. מבחינה אחרת, המינוי של ריק קצת יותר בעייתי: הקבוצות שלו מעולם לא קלעו יותר מ-95.9 נקודות למשחק בעונה שלמה, והבעיה של המאבס בעונה שעברה היתה סלים קלים, ובעיקר החוסר בהם. זו היתה, בגרסתה האחרונה, קבוצה שממעטת לרוץ למרות נוכחותו של קיד, משתדלת שלא לזרוק לשלוש ומתבססת על משחק עומד ומכאני שעובר דרך ההיי-פוסט. משהו היה חייב להשתנות.

הבעיה היא שבסגל של קרלייל, רוח נעורים לא ממש נושבת מכל עבר. קיד ירוץ וגם ג'ייסון טרי בן ה-31, אבל עם מי? ג'וש הווארד מגיע אחרי חצי השנה הגרועה בחייו, ג'רי סטקהאוס כבר בן 34 ונפצע לא מעט, ואנטואן רייט הצעיר שהגיע מניו ג'רזי מתקשה לקלוע. ג'ראלד גרין (ראו "שימו לב") יכול להציל את המצב, אבל לא בטוח שזה יספיק, מה שיגרום לכך שהמאבס שוב ייאלצו לשחק על חצי מגרש דקות רבות ולרדוף אחרי צעירים. המאבס, בשלב זה, פשוט רצים – או הולכים – נגד השעון. הביולוגי.

איש המפתח: כשאיש המפתח שלך הספיק בחצי השנה האחרונה להודות בעישון מריחואנה, לעשות לעצמו מסיבת יומולדת גדולה אחרי הפסד בפלייאוף, להיעצר על נהיגה פראית ולבזות את ההמנון האמריקני בסרטון שעולה ליו-טיוב, אתה בבעיה מסוימת. לפני שכל זה קרה, ג'וש הווארד היה פעם – נשבעים – שחקן מצוין.

הצרות על המגרש התחילו עם הטרייד של קיד, בעקבותיו המספרים שלו הלכו וירדו מאיזור ה-20 נקודות לערב עד ל-12.6 נקודות בלבד בפלייאוף ב-29.2 אחוז שדה. אחר כך באו הבעיות האחרות, והמאבס ניסו להיפטר ממנו. לא הלך. הבחור מתחיל את העונה כשעל הגב שלו אין קוף, אלא גן חיות שלם. איכשהו, מכיוון שהוא הסווינגמן הכי טוב שיש למאבס, הוא יצטרך להוריד אותו.

שימו לב: ג'ראלד גרין. בטח נשמע מוכר. "דאנק עוגת היומולדת" בתחרות ההטבעות של 2008, אלוף תחרות ההטבעות של 2007. אתלט מדהים, מרחף פנטסטי. שחקן? ככה ככה, עד עכשיו. בעונה שעברה נקבר על ספסלי מינסוטה ויוסטון, אבל הוא כולה בן 22 ובוודאי שמגיעה לו עוד הזדמנות. בסגל של דאלאס יש לא הרבה גארדים, חוסר בשחקנים צעירים ובטח שמעט מאוד אתלטים שמסוגלים לקפוץ לאלי-הופ שמוסר קיד. גרין הוא כל החבילה הזו. אם הוא יהיה מסוגל להציג עוד אספקטים במשחק ההתקפה, וכמובן לשמור, הוא יכול לשוב ולרחף השנה בגבהים והפעם במדי קבוצה איכותית.

מה אתה עשית למען הגלובליזציה? אחרי שמארק קיובן לא ממש בירך את הרעיון לערוך משחקי הכנה באירופה, המאבס קיבלו הפעם חנינה. לעומת זאת, נוביצקי הגרמני ממשיך לבסס את מעמדו כגדול השחקנים האירופים בכל הזמנים, ועשוי להיכנס אל רשימת 50 הקלעים הגדולים בתולדות ה-NBA העונה ולהדיח ממנה, לא פחות, את ד"ר ג'יי (כרגע הוא מדורג 70, גבוה יותר מכל אירופי אחר). בקיץ האחרון במדי נבחרת גרמניה היו לדירק כ-22 נקודות ויותר מ-8 ריב' לערב, וייתכן שזו היתה הופעתו האחרונה של הפטריוט הענק במדים הלאומיים. דסאגנה ג'ופ הסנגלי חזר מגלות קצרה בניו ג'רזי.

אופטימי: נוביצקי שוב נראה כמו MVP, המאבס ממשיכים לשמור היטב אבל גם לומדים לנצל את הרכז הענק שלהם, ובעונה הירואית, הם מנצחים 54 פעמים ומגיעים לגמר המערב. ולחלק הכי טוב: ג'וש הווארד נבחר לשיר את ההמנון הלאומי באולסטאר.

פסימי: אמצע ינואר, המאבס צולעים אל מעבר לקו החצי עם מאזן של כ-55 אחוז הצלחה, וג'וש הווארד מוכיח שלא למד כלום, כשהוא מגלה בראיון למקומון שהעדפותיו המיניות כוללות כבשים צועניות – בדיוק חודשיים לאחר שהתוודה בצ'אט באינטרנט כי בעבר נהג לגנוב כסף מארנקה של סבתו החולה. הקהל כבר לא יכול לסבול את הפורוורד ומארגן הפגנות מחוץ לביתו של קיובן, שמתייאש וזורק אותו לקבוצה הראשונה שמרימה טלפון. 42 ניצחונות בלבד שולחים את המאבס אל מחוץ לפלייאוף, את קיד להרהורי פרישה מתקדמים, ואת קרלייל בחזרה לעמדת הפרשן.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...