מגזינים online

17 המופלאים

התבוננות קצרה בבית"ר ירושלים של עידן גאידמק יכולה לגרום לוותיקים לערוג באופן גלוי לתקופה התמימה שהייתה כאן רק לפני 21 שנה, באליפות הראשונה והקסומה של הקבוצה. רקוויאם לעונת 1987-1986

רון עמיקם | 24/10/2008 19:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מס' 1: יוסי מזרחי
בן 55
נשוי + 3
גר בשכונת מלחה בירושלים
מאמן מ.ס אשדוד. שיחק בבית"ר גם בעונה שאחרי עונת האליפות, ואז, בגיל 35 ואחרי 17 שנה בשורותיה, פרש ממנה. המשיך לשחק בשמשון ובהפועל לוד ואז עבר לאימון. גולת הכותרת של הישגיו: אליפות עם בית"ר ירושלים ב~2007.

מזרחי: "בגיל שלנו קשה לזכור. גם כשהובלנו והיה הפרש גדול היה חשש מאובדן האליפות, למרות שלא היה ספק בכלל מי יזכה. מי שעבר את התקופה עד האליפות הראשונה, שכללה בערך שבע פעמים סגנות, ידע מה זה להחמיץ אליפות. החשש הזה תמיד קינן. מה שזכור לי יותר מהכול הם המשחקים בינינו ביום רביעי בבית וגן לעיני אלפי אנשים. היה הרבה יותר קשה מאשר בשבת".
בית''ר ירושלים, ימי הקסם של עונת 1986/7.
בית''ר ירושלים, ימי הקסם של עונת 1986/7. .


מס' 2: שוקי נחמני
בן 44
נשוי + 3
מתגורר בירושלים
איש עסקים בתחום הקולינרי. פרש יחסית מהר.

נחמני: "אני זוכר את ההשתוללות וההתפרצות למגרש אחרי שזכינו באליפות בבלומפילד נגד מכבי ת"א. הייתי על הכתפיים ולקחו לנו את החולצות ואת הגרביים. האוהדים הקדימו את זמנם".

מס' 3: אבי גולדר
בן 53
נשוי + 3
מתגורר בר"ג
סוכן ביטוח קרוב ל~20 שנה, עובד בבניין "בסר" בר"ג. זו הייתה העונה השלישית והאחרונה שלו בבית"ר, ודרכו בכדורגל לא נמשכה הרבה זמן.

גולדר: "אני זוכר את המשחק בנתניה, שבו ניצחנו 3:4. יגאל מנחם כבש שלושער לנתניה, אני שמתי שער, סמי מלכה כבש ואורי שם שניים. אלי אוחנה שכב חולה במלון ואני שמתי גול גדול מהאוויר. יורם ארבל אמר בשידור: 'מי צריך את אוחנה עם תצוגה כזו של בית"ר'. אחר כך אורי סויסה פירק לי את הרגל באימון, ואם אני לא הייתי נפצע, לא היו מגלים את ונדרמולן לעולם".

מס' 4: גרי ונדרמולן
בן 48
נשוי + 4
מתגורר ברעננה
בעל חברה לעיצוב פנים ולשיפוצים. חבר במועדון הגולף בגעש. הגיע לבית"ר ביוזמת היו"ר דאז רוני בר-און. יהודי-אנגלי ממוצא הולנדי, שפסגת הקריירה שלו הייתה בווימבלדון. המשיך לעוד עונה בבית"ר, ואחר כך עבר לשחק בליגות נמוכות ופרש יחסית מוקדם. הכיר בירושלים את אתי, והשניים נישאו והקימו בית בישראל.

ונדרמולן: "בשבילי השער השני נגד אבי רן בבלומפילד הוא הדבר הזכור ביותר. בעיתון 'חדשות' מרחו למחרת כותרת ענקית מצד לצד עם השם שלי באנגלית, והיה צילום בעדשה פנורמית של משה שי מאחורי הרשת של רגע הכיבוש. אני זוכר גם את חמש שעות החזרה לירושלים מבלומפילד אחרי האליפות. חשבתי שלא נגיע אף פעם הביתה".

מס' 5: משה בן הרוש
בן 46
נשוי + 3
מתגורר בצור הדסה
עומד לנהל את חנויות "אימפוריום", רשת של מותגים בקניון מלחה. פעיל בקבוצת הוותיקים. עזב את בית"ר לטובת הפועל ירושלים והמשיך לשחק עד תחילת שנות התשעים.

בן הרוש: "היינו קבוצה מאוד מגובשת. היינו נלחמים באימונים כדי לא להפסיד, והיו תחרות גדולה על ההרכב, תלכיד מצוין ומאמן מצוין. אני זוכר בעיקר את המשחק בכפ"ס שבו ניצחנו 2:3 וכמעט הבטחנו את האליפות".

מס' 6: אודי אשש
בן 45
נשוי + 6
מתגורר בירושלים
אברך בכולל עטרת מרדכי. אשש עוד שיחק בבית"ר שנה נוספת, עד שהתגלתה אצלו פריצת דיסק. בראשית שנות התשעים חזר בתשובה ומאז הוא עוסק בלימוד תורה ומהדק עוד יותר את אמונתו. נמצא עדיין בקשר עם חבריו מבית"ר.

אשש: "אני זוכר שרצתי אחרי אורי לחדר ההלבשה. האמת היא שהיום יש רגעים יותר מרגשים. יש לך הרגשה של אופוריה עילאית ואחר כך אתה מתרסק. אנחנו לא חסינים. היה יפה ומרגש, אבל התרגשתי יותר בגמרי גביע. באליפות פחות".

אורי מלמיליאן
אורי מלמיליאן .

מס' 7: מומו שירזי
בן 47
נשוי + 3 בנות וכלב פקינז
מתגורר בראשון לציון
עובד בחברת ההסעות של המשפחה. שיחק בבית"ר עוד שתי עונות, עזב להפועל ראשל"צ, שיחק בה חצי עונה ופרש בגיל 30.

שירזי: "איך אני אשכח את הזכייה באליפות בבלומפילד נגד מכבי ת"א? זה היה הגול היחיד שלי באותה עונה, אבל איזה גול מתוק. לא אשכח את ההקפה עם הדגל, אי אפשר לשכוח את זה".

מס' 8: אורי מלמיליאן
בן 51
גרוש + ילדה
מתגורר בת"א
מאמן בחופשה. אורי עזב את בית"ר עם גביע נוסף ב~1989, עבר למכבי ת"א ומשם לב"ש, ופרש בסוף 1993, בגיל 36, בגלל פציעה. אימן כמה קבוצות. האחרונה שבהן הייתה הפועל פ"ת, שאותה עזב במהלך העונה שעברה.

מלמיליאן: "הרגע הכי זכור לי היה המשחק נגד מכבי יפו בגאון. ניצחנו 1:4 וידעתי שזכינו באליפות. את הגול הראשון אני הבקעתי. עשינו משחק גדול וידעתי שזהו, זה שלנו. הרגשתי שאנחנו מגשימים את הרצונות שלנו וירדה לי אבן מהלב. במשחק האליפות לא הרגשתי ככה, אלא במשחק נגד יפו".

מס' 9: יעקב שוורץ
בן 44
נשוי + 4
מתגורר בבני ברק
עובד במפעל של "סלטי משני". המשיך לשחק בבית"ר, זכה איתה באליפות ב~1993 ואחר כך עזב, אך עשה עוד קריירה קצרה
בנבחרת, שאיתה שיחק גם במשחק המפורסם בפארק דה פראנס. המשיך לשחק עד גיל 35. רעייתו חזרה בתשובה והוא הלך אחריה. מגדיר את עצמו שומר שבת.

שוורץ: "אני זוכר רק שלקחנו את האליפות בערב יום הזיכרון ואת הגול של סמי מלכה באותו יום. הרבה אני לא זוכר".

מס' 10: חנן אזולאי
בן 50
נשוי + 4
מתגורר במושב תומר בבקעת הירדן
עוזר מאמן הפועל ב"ש והמנהל המקצועי של מחלקת הנוער. המשיך לשחק בבית"ר עד סוף עונת 1990-1989 ופרש בגלל פציעה בגיל 32. החל לאמן במחלקות הנוער וזכה לאמן את הקבוצה הבוגרת של בית"ר ב-2003 למשך זמן קצר. היה מאמן נבחרת נערים ב' של ישראל עד לא מזמן.

חנן אזולאי מניף את גביע המדינה
חנן אזולאי מניף את גביע המדינה צילום ארכיון: פלצר

אזולאי: "אני זוכר את שריקת הסיום של המשחק נגד מכבי ת"א, כשכל הקהל פרץ למגרש. אתה יודע שאתה כבר אלוף אחרי שהיית סגן כמה פעמים. במשחק השני או השלישי כבר ידעתי שניקח, אבל פה זה היה די, נחתם. הרגע שאקח לכל החיים הוא המעבר לבלומפילד. היה לנו מגרש גדול והתוצאות היו בהתאם. הבאנו את היכולות שלנו מהמגרש הקטן והקפצנו אותן ב~50 אחוז".

מס' 11: אלי אוחנה
בן 44
גרוש + 1
מתגורר בת"א
מאמן נבחרת הנוער. עזב את בית"ר לאחר עונת האליפות למכלן הבלגית, שאותה הוליך לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע כעבור שנה. חזר לבית"ר ב-1991 כשהייתה בליגה הארצית, והוביל אותה לעלייה חזרה ולעוד שלוש אליפויות. נפצע בספטמבר 1997, פרש סופית ב-1999 ועבר לאמן את בית"ר, שאותה הוליך לגמר הגביע, והמשיך איתה לקדנציה נוספת. בעונה שעברה אימן בהפועל כפ"ס. נמצא כרגע עם נבחרת הנוער במוקדמות אליפות אירופה.

אוחנה: "אקח איתי את השריקה שהכתירה אותנו לאלופים. חיכינו לזה כל כך הרבה זמן. זה היה כל הזמן כמעט וכמעט. זה הרגע שהפך את בית"ר מקבוצת הכמעט לקבוצה עם מסורת. הפכנו להיות מה שאנחנו היום".

מס' 12: אבי כהן
בן 46
נשוי + 6
מתגורר בירושלים
מאמן כדורגל. המשיך לשחק עם מלמיליאן בבית"ר עוד שנתיים והוליך אותה לזכייה בגביע. עבר למכבי ת"א, זכה איתה באליפות ובתואר כדורגלן העונה ב~1992 ופרש בגלל פציעה שלוש שנים מאוחר יותר. התחזק באמונתו.

כהן: "כל העונה הזאת הייתה מיוחדת, כי היא נערכה מחוץ לירושלים. היו בה הצגות גדולות לאורך כל העונה. היו הרבה משחקים גדולים ולכן אי אפשר להתרכז במשחק אחד, לא כמו היום, שפעם בעונה מבקיעים ארבעה שערים".
אורי מלמיליאן, אלי אוחנה
אורי מלמיליאן, אלי אוחנה צילום: עדי אבישי

מס' 13: מאיר קדוש
בן 42
גרוש + 2
מתגורר בירושלים
בעל מגרש מכוניות בתלפיות. המשיך לשחק בבית"ר עוד כמה שנים וזכה איתה באליפות ב~1993.

קדוש: "זו הייתה עונה חלומית. כולם היו שחקני בית, תשעה שחקני הרכב שגדלו באגודה ונתנו את הנשמה. שחקנים ששיחקו בשביל הסמל ולא בשביל הכסף. היו הצגות שאין דבר כזה ושיחקנו כל העונה בחוץ. זו האליפות הכי מתוקה והכי יפה. השתתפתי בעוד אליפות, אבל אין מה להשוות. זו הייתה של משפחה, של חברים, זה היה אחר. היה אז כבוד גדול לשחק בבית"ר!".

מס' 14: סמי מלכה
בן 45
נשוי + 2
תושב ירושלים
מנהל תחום הספורט במתנ"ס בקריית יובל ומאמן נערים א' בבית"ר ירושלים. גם מלכה המשיך לשחק בבית"ר עוד כמה שנים בטרם פרש. המשיך לאמן נוער ונמצא במחלקת הנוער של בית"ר כבר כמה שנים. בנו הוא שחקן נוער בבית"ר.

מלכה: "אני לא יכול לשכוח את משחק האליפות נגד מכבי תל אביב ואת הגול שלי, שנתן את האות לאליפות הראשונה. קיבלתי כדור משירזי, הלכתי שלושה צעדים ושלחתי פצצה לחיבור של בוני גינצבורג מתחת לשער 5 בבלומפילד. עד היום אנשים לא שוכחים את זה, ובטח שלא אני".

מס' 15: אופיר שמואלי
בן 42
נשוי + 5
מתגורר בירושלים
מנהל סניף של "בורגרס בר" בקניון מלחה. המשיך לשחק בבית"ר עוד כמה שנים, הגיע לנבחרת ופתח בהרכב נגד קולומביה. עזב למכבי פ"ת, חזר לבית"ר ופרש. התקרב מאוד לדת.

שמואלי: "מחזור שני נגד מכבי חיפה. קשטן אומר לי לשמור על ברוך ממן. חודש לפני זה אף אחד לא ידע מי זה אופיר שמואלי. אני זוכר שבדקות האחרונות היה אאוט מצד ימין, ואלי אוחנה הכניס ראש בין אבי רן ז"ל לרפי אוסמו וכבש את שער הניצחון. זה היה הטופ של החיים. חודש לפני הייתי רואה שחקני כדורגל ורץ אליהם כדי להגיד שלום. פתאום אתה מתחבק עם אוחנה ואורי ויוסי מזרחי".

"בגיל תשע הלכתי לקחת חתימות מאורי, שהיה אז חייל. רציתי לקחת חתימה גם לחבר שלי, והוא לא הסכים. בבית"ר ישנתי איתו בחדר, לא התאפקתי ושאלתי: 'איך לא הסכמת לתת לי שתי חתימות?'. אורי ענה לי: 'איך אני אזכור שזה אתה?'. במשחק הזה כל הקהל צעק 'אופיר שמואלי', ואני חשבתי כל הזמן אם הם בכלל יודעים איך אני נראה".

מס' 16: יעקב בוזגלו
בן 51
נשוי + 4 וסב לשלושה
מתגורר בחולון
מייעץ לכדורגלנים מילדים ועד לבוגרים. אב במשרה מלאה למאור בוזגלו. שיחק מעט מאוד בעונת האליפות ולא הטביע את חותמו. פרש די מהר והפך ליו"ר ארגון נפגעי המשכנתאות. גידל ומגדל כדורגלנים בבית, וכולם משחקים. בנו אוהד הוא גם מאמן עירוני אריאל מליגה ג'.

בוזגלו: "אני זוכר שעברנו לבלומפילד. זו לא הייתה השנה שלי, הרגשתי זר שם. כשאתה בא מהפועל ירושלים לבית"ר ירושלים זה לא עניין של מה בכך. אני לא זוכר כלום כי לא רציתי לזכור. אפילו גביע לא הלכתי לקבל ולא הגעתי לנשף האליפות".

מס' 18: אדסון סילבה (דידו)
בן 46
גרוש + 1
מתגורר באמסטרדם
מאמן כדורגל בין-לאומי. דידו עבר הרבה מאז הגיע לפה במדי סנטוס, נישא ללילך החיפאית והפך למתאזרח הראשון בתולדות בית"ר. הוא הגיע עד מדי לזרוס חולון, עבד בארכיון "מעריב" ועבר לאמסטרדם, משם הציע את שירותיו כמאמן.

ב-2001 החל לאמן באופן מפתיע את נבחרת וייטנאם, שאותה הוליך למשחקי מוקדמות מונדיאל 2002 בערב הסעודית. ברזומה שלו רשום שאימן גם את נבחרת טיוואן. היה מועמד לאמן את דאנדי יונייטד הסקוטית ואת נבחרת גמביה. לאחרונה אימן את קבוצת ויקינגור מאיי פארו, שסיימה חמישית את העונה החולפת. אי אפשר היה להשיג את תגובתו.

מאמן: דרור קשטן
בן 64
נשוי + 2, סב לארבעה
מתגורר בהוד השרון
מאמן נבחרת ישראל. קשטן הספיק לאמן בבית"ר שלוש קדנציות נוספות, וזכה איתה בעוד שתי אליפויות וגביע. המאמן הכי מעוטר בישראל ומאמן הנבחרת מאז 2006.

קשטן: "עצם הזכייה הייתה מאוד מרגשת. זו הייתה זכייה היסטורית, אחרי ניצחון 0:2 על מכבי ת"א בבלומפילד. אז הבטחנו את הזכייה".

יו"ר: רוני בר~און
בן 60
נשוי + 3
מתגורר במבשרת ציון

שר האוצר. בר-און סיים את תפקידו בבית"ר בסערה, כשיו"ר תנועת חרות בירושלים באותה תקופה, רובי ריבלין, הראה לו את הדרך החוצה. כעורך דין פלילי שימש בר-און בא כוחם של כמה משחקני בית"ר לאחר מכן, והתגלה לציבור בעקבות פרשת "בר-און-חברון" ב-1997. ב-2003 נבחר לחבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד, שאותה עזב לטובת קדימה. כיהן תחילה כשר הפנים בממשלת אולמרט, ולאחר מכן מונה לשר האוצר.

עשינו מאמצים להשיג את תגובתו של בר-און דרך יועצת התקשורת שלו, אבל נראה שהמשבר בוול סטריט פחות אזוטרי מאליפות ראשונה של בית"ר.

מנהל: אברהם לוי
בן 66
נשוי + 4, סב לארבעה
מתגורר בירושלים
בעלי חברת מנויים לטוטו ולוטו. המשיך לכהן בתפקיד מנהל ומנכ"ל בית"ר עד 2006, אז פוטר. נחשב אחד הסמלים הגדולים בתולדות המועדון.

לוי: "אני לוקח איתי את השער של סמי מלכה. התעלפתי. עבר לי בראש שסוף~סוף זכיתי באליפות, בפעם הראשונה בהיסטוריה. הייתי גם בגביע הראשון ב-1976, אבל גביע זה רק תענוג ואליפות בכל זאת יותר מרשימה. הייתי בשמים ולא הרגשתי מה אני עושה".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''כדורגל ישראלי''

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים