ניו אורלינס הורנטס: פול, גז
nrg ספורט גאה להציג, זו השנה החמישית ברציפות, את הפרויקט בו ייסקרו כל קבוצות ה-NBA מהאחרונה בטבלה ועד לאלופה. והיום: כריס פול הרים את ההורנטס לגבהים היסטוריים, וממש לא מתכוון לעצור כאן

ניו אורלינס הורנטס. אי.פי, עיבוד מחשב
מאמן: ביירון סקוט (47), בעונתו החמישית בהורנטס, הפך לחלק אינטגרלי מהמועדון. אולם: הניו אורלינס ארינה, בעל 18,000 המקומות, שורד מאז 1999 וזה לא דבר פשוט. ממוצע צופים: 14,181 איש (מקום 26 בליגה, אבל חכו). שווי הקבוצה ע"פ פורבס: 272 מיליון דולר (מקום 27 בליגה). אליפויות: לאאאא.
מה עשינו בקיץ האחרון: אם אתם מאמינים בפיות, נסים, עופות החול וסתם סיפורי וולט דיסני, אין ספק שאימצתם ללבכם את ההורנטס בעונה שעברה. מקבוצה מרוסקת בלי בית בסתיו 2005 הם הפכו לקבוצה חביבה עם כמות מזערית של אוהדים בסתיו 2007, ולמועמדת בכירה לאליפות עם אולם ביתי מפוצץ באביב 2008, מה שגם העלים את איומי העזיבה של סטרן אם לא יהיה מספיק קהל. טרנספורמציה מהירה, מהירה מאוד. מהירה כמעט כמו כריס פול.

ביירון סקוט, מאמן ההורנטס צילום: אי-פי-איי
מקרוב, כריס פול נראה כמו הבחור הכי חביב בעולם, ובעונה האחרונה זה גם מה שעזר לו להפוך לאייקון. פעילויות צדקה הרבה שחקני NBA עושים, אבל מעטים מסוגלים ליצור סביבם הילה, לעשות זאת בחיוך ובכוונה מלאה כמו CP3. כשאתה מדבר איתו, הוא נראה כחבר הכי טוב שלך. עלה איתו על המגרש והוא הופך למתחרה הכי קשוח שיש. לכו וספרו לו שהוא הבחור הכי קטן על הפרקט רוב הזמן. בעונה האחרונה הוא ניווט בביטחון ובקסם אישי קבוצה שמורכבת מכמה חבר'ה אלמונים יחסית, שחקנים אפורים מרחבי הליגה ופג'ה סטויאקוביץ' אחד אחרי פציעה, למרחק של ניצחון מגמר מערב ולראשות הבית הכי קשה במערכת השמש.
אבל אם אתם מאמינים בפיות, נסים וכל אלה, אתם גם יודעים כמה קטן הסיכוי שהם יקרו במציאות. לא היה אחד, אולי חוץ מטים דאנקן וכמה מקרובי משפחתם, שלא רצה שההורנטס המקסימים יעיפו את הספרס, יעילים וטובים ככל שיהיו. והספרס עלו. כדי לשפר את המצב, פתח המנג'ר ג'ף באוור את הארנק והביא לתוך סיפור האגדות הזה, כשחקן רכש, את הזאב מכיפה אדומה. ג'יימס פוזי קוראים לו, ובעידן שאחרי ביג-שוט בוב הורי, הוא מאיים להיות האיש שעושה מקבוצות טובות קבוצות אלופות. מיאמי 2006, בוסטון 2008, ובאוור מן הסתם רואה את הקבוצה שלו כבאה בתור.

פג'ה סטויאקוביץ'. צילום: אי-פי
פוזי, שהוביל את יחידת החיסול שתופקדה על קובי בראיינט בגמר ועל לברון ג'יימס קודם לכן, אמור להוסיף לקבוצה את מימד הניסיון והרוע שחסר לה בקו האחורי. בעונה שעברה, מו פיטרסון ופג'ה סטויאקוביץ' לא ממש הפחידו מישהו, ג'וליאן רייט וז'אנרו פארגו (שעזב לשחק אצל בלאט) היו מלאי חוצפה אבל עוד לא מספיק טובים, ובסוף הכל התנקז לטריו של פול, דייויד ווסט וטייסון צ'נדלר. שני האחרונים יצטרכו להיות בשיאם גם העונה, וכאן טמונה אחת הבעיות הגדולות של ההורנטס. כי מאחורי ווסט וצ'נדלר מתחבא קו שני של מחליפים שעדיף לא לדבר עליו.
כשיורדים לספסל, מייק ג'יימס ודווין בראון לא ממש מזכירים את כריס פול אבל לפחות קצת הספיקו להשתפשף ברחבי הליגה, ובעמדות הסווינגמן יש להם ניסיון, קליעה מבחוץ ואתלטיות תוצרת מו-פיט, ג'וג'ו רייט וראסול באטלר. אבל מתחת לסל יש להם את מלווין איליי, שון מארקס והילטון ארמסטרונג. אם אתם כרגע מנסים להיזכר מאיפה השמות האלה מוכרים לכם, אתם לא לבד. ברגעים החשובים ביותר, ביירון סקוט מקווה להשתמש בהם כמה שפחות.
כן, יש לו עיניים בגב
איש המפתח: יהיה בנאלי לומר שמדובר בכריס פול, אבל מה לעשות, פג'ה לא מצחצח שיניים על הבוקר בלי שכריס יסמן לו, ודייויד ווסט לא מעביר הילוך באוטו לפני שפול נותן אישור. נדיר שרכז הופך לקונצנזוס כל כך מהר, בעונתו השלישית בלבד כמקצוען ועוד אחרי שנבחר רביעי בדראפט (דרן וויליאמס, היריב הנצחי שנבחר
שלישי, הוא היחיד שמצדיק את ההימצאות עם פול באותה רשימה).
פול יודע בדיוק היכן ווסט אוהב לקבל את הכדור לזריקת חצי מרחק, לאן למסור לצ'נדלר את האלי-הופ מכל מצב וגם כשהוא נכנס לסל, יש לו עיניים בגב שיודעות היכן עומד פג'ה. ביירון סקוט והעיר ניו אורלינס זכו בפיס, והם נהנים מכל רגע.
שימו לב: הבעיה אצל הילטון ארמסטרונג אינה הכישרון – מדובר בחוסם מצוין, אתלטי ופינישר איכותי – אלא המאמץ. פעמים רבות מדי נראה שהוא עושה טובה לעצמו כשהוא עולה על המגרש.

כריס פול ואוהד מול דאלאס מאבריקס צילום: רויטרס
הבחור שהגיע מקונטיקט ב-2006 מפחד רוב הזמן מהצל של עצמו, ומאבד ביטחון במהירות האור. סקוט עושה איתו בעיקר עבודה מנטאלית, שלפעמים אפילו נתפסת כסיזיפית, כשמשחק טוב אחד מלווה בחמישה גרועים. אבל אם הילטון ירצה לפרוץ העונה – וכדאי לו, כי חוזהו לעונה הבאה אינו מובטח – להורנטס פתאום תהיה רשת ביטחון בעמדת הסנטר, והשקעה של שנתיים תשתלם.
מה אתה עשית למען הגלובליזציה? ההורנטס מעשירים את התל"ג של סרביה ב-13.1 מיליון דולר שנשלחים לכיסו של פג'ה סטויאקוביץ', ומעסיקים את מארקס הניו-זילנדי, הנציג היחיד של האיים האוקיאניים הללו כרגע ב-NBA. הם אפילו נסעו לשחק באירופה, בברלין ובברצלונה, נגד וושינגטון. חוץ מזה, בהתחשב במה שעבר על העיר ניו אורלינס, יהיה מוגזם לדרוש מקברניטי העיר והמועדון לדאוג שלא יהיו ילדים רעבים גם באפריקה.
אופטימי: רוקי העונה ב-2006, שיפור נאה ב-2007, מקום שני בהצבעה לתואר ה-MVP וזהב אולימפי ב-2008, אלוף ה-NBA ב-2009. כריס פול לעולם לא יגיד זאת בקול רם, אבל עם הגביע, על הדוכן, הוא ימלמל לעצמו, הרחק מהמצלמות, "דרן וויליאמס, תאכל ת'לב".
פסימי: פציעות של ווסט וצ'נדלר משבשות את השטף והמומנטום, ארמסטרונג, איליי ומארקס לא מצליחים להושיע, וקבוצות חוגגות על הצרעות מתחת לסל. המאמץ ההירואי של פול מספיק כדי להביא את ההורנטס למקום השישי במערב, אבל בסיבוב הראשון יוטה, עם האולם הביתי הרועש, מגרשת אותם מהפלייאוף. רגע לפני שהוא נכנס לאוטו במגרש החנייה, דרן וויליאמס ממלמל לעצמו, "כריס פול, תאכל ת'לב".