כשבגין נכנס, בלומפילד רעד: בחזרה לגמר הגביע 75' בין כפ"ס לבית"ר
בית"ר החובבנית של ריבלין התכנסה בקאנטרי בגלילות והתחממה עם עוגות לצהריים. כפ"ס האימתנית של שרף התמקמה בשפיים ושומי דאג לסט מדים דנדש מהחנות. הטלוויזיה החרימה בגלל פרסומת ל"טמפו". הערב (18.45) ברבע גמר הגביע, יהיה שידור, אבל ספק אם שתי הקבוצות יצליחו להתקרב לגמר הבלתי נשכח של 1975
בית"ר חיכתה 13 שנה לעלייה מחדש, במסגרת המחוז הדרומי, לכפ"ס זה לקח תשע שנים, במסגרת המחוז הצפוני. בעונה הכפולה, ,1967/8 הן עלו יחד, כשכל אחת כובשת למעלה מ-150 שערים. אברשה מרצ'ינסקי מכפ"ס התחרה בד"ר ראול גילר על מלכות השערים. כל אחד מהם כבש 45 שערים. בעונה כפולה...
שבע שנים לאחר העלייה הן נפגשו בגמר הגביע, אבל איזה הבדל. כפ"ס הגיעה לשם כקבוצת מרכז טבלה לגיטימית, קבוצה עם אופי, קבוצה של נפילים. '"הקבוצה הסימפטית מהשרון' קראו לנו," נזכר אתמול שלמה שרף, אז המאמן הצעיר בן ה-.32 "תמיד קראו לנו ככה, אבל גם 'שומרי הפרדסים,"' הוסיף מרצ'ינסקי, "היו מקללים אצלנו אז 'שייפול לך הכדור מהפלאפל".
ההרכב של כפ"ס כלל שחקנים תמירים, חסרי תקדים באותה תקופה, גם בהשוואה להיום. בשער עמד יאיר נוסובסקי בן ה-37 שהתנשא לגובה של למעלה מ-1.90 מטר. לידו כיכבו הנפילים יואב אברוצקי, יורם מור, דורי אלמוג, יצחק שום, גיורא אביגדורוב וישראל פוגל. כל הגבהה היתה גול, גם בגמר. פרטים בהמשך.
"תמיד היו לי קרבות עם פוגל," פירט אתמול יצחק ג'אנו, הבלם הקשוח של בית"ר. "הוא היה עולה לגובה, הייתי אומר לו 'תרד' והוא היה עונה 'חכה, תן לגמור את הסיגריה.' גם לאברוצקי היה חתיכת גובה. קבוצה ענקית, קבוצה של נפילים".
בית"ר היתה בקאנטים, מועמדת מספר אחת לירידה. בשבת היא סיימה בתיקו 0:0 עם בני יהודה, בשבת האחרונה חיכתה לה המנחוסית הפועל ת"א בימק"א, ובאמצע גמר היסטורי. למי היה ראש לזה. נוסף לכך הזעיק הפטרון רובי ריבלין את המאמן התל-אביבי ישראל חליבנר כדי לתת סיוע למאמן מישל פורטל שנדחק לזווית. "היינו קבוצה גמורה, בלי מוטיבציה, ניהול חובבני. באנו כמו קבוצה מסכנה, קבוצה מתה, בלי חדווה," הסביר ג'אנו.
כפ"ס התכוננה כמו ליום העצמאות שלה. הקבוצה יצאה לבית הארחה בשפיים ליומיים, בעוד בית"ר ירדה לקאנטרי-קלאב
המגרש היה ברחוב טשרניחובסקי, "בין הפרדסים" לדברי שרף. ארבע שורות מצד אחד ומהצד השני יש שורה. על החומה. "תמיד אהבתי שחקנים גבוהים," הודה אתמול הקיסם מגן-חיים, "אי אפשר על הגובה. נראינו כמו קבוצת כדורסל".
ישראל פוגל: "זה נתן לנו עדיפות גדולה, אבל היה קשר הדוק גם בין אחד לשני. החברות עשתה את זה. שלמה היה קשוח מהרגע הראשון, עבד בסגנון של שפר, הרבה כוח, הרבה מהירות. נתן לכל שחקן להיות חופשי, לעשות מה שהוא רוצה".
נח איינשטיין היה אז מגן זריז בן :23 "התאספנו בשפיים, כמעט שלא ישנו בלילה מרוב התרגשות. כשהתעוררנו באמצע הלילה ראינו מהחלונות את קשטן ושלמה מטיילים על הדשא, מדברים." שום יצחק לא זוכר מקרה כזה: "שלמה לא התייעץ עם דרור. אם הוא רצה להתייעץ היה לו אותי. אני לא אגיד לך על עצמי אבל בשנת '75 הייתי כוכב עליון".
מרצ'ינסקי: "היינו קבוצה מאוד מגובשת. לשום ולשלמה היתה את חנות הספורט היחידה בכפ"ס, נוסובסקי ואברוצקי עבדו באגד, רוגק קרא שעונים במפעל המים, אני עבדתי ב'גיבור.' פנחס ספיר הביא את 'גיבור' לכפ"ס כשהיתה יישוב ספר.
חוץ מיורם מור, שהגיע מהגדנ"ע, ויוסי דריקס (האח הגדול של אלי, ר"ע,( שבא מהפועל מרמורק, כולם היו מכפ"ס. באותו זמן הקבוצה בנתה שדרוג שכר עם כמה קריטריונים שייראו מצחיקים היום. שום היה שחקן נבחרת, אז הוא היה מעל כולם. שני ושלישי הוא נוסובסקי ואני כי היינו עם משפחות, אחרינו פוגל, אז רווק".
כמה הרווחת?
"ב'גיבור' 400 לירות, אז פה משהו כמו .1,000 זה היה המון כסף".
אברשה ניגש ליו"ר המיתולוגי יאיר לויטה לשאול על פרמיות לגמר. לויטה ענה בלי לעפעף: "הגביע זו הפרמיה הכי גדולה." איינשטיין: "השיר שהלך חזק אז באותה תקופה היה של להקת חיל האוויר: 'את המנגינה הזו אי-אפשר להפסיק.' שרנו את זה לפני כל משחק בגביע, "מוכרחים להמשיך לשחק." הזמנו את זה בגל"צ, שמענו והלכנו למשחק".
בבית"ר היו העניינים הרבה יותר יגעים. אברהם לוי היה אז המזכיר: "ידענו שמחכה לנו משחק חשוב מאוד בשבת. כשרובי ראה את השחקנים, הוא אמר: 'חבל על הזמן, לא תעזור פה ציונות, ירדה בית"ר".
ג'אנו: "אנשים אכלו לפני המשחק צהריים כאילו נגמר האוכל במזרח התיכון, עוגות ודברים כאלה. איזה קבוצה חובבנית היינו".
שלום אביטן היה אז חלוץ בית"ר. שבעה שערים הוא כבש בדרך לגמר, כולל שער ניצחון בסוף ההארכה בחצי הגמר מול חדרה. בגמר הוא לא שיחק. אברם לוי: "אני חושב שהוא נפצע. הוא היה חוצפן - צועק, מקלל, פה גדול." ג'אנו: "אביטן דרש אז סכומי כסף, בונוס מיוחד, וזה היה דבר חריג אז הוא עף מהקבוצה".
שום הביא מהחנות סט חדש, פסים ירוק-לבן, לא הספיק לרקום את הסמל. בית"ר הופיעה בחולצות לבנות. הטלוויזיה בת השבע סירבה לשדר את המשחק כי לבית"ר היתה פרסומת, רחמנא ליצלן, של 'טמפו.'
בלומפילד היה מפוצץ. שליש כפ"ס, שני שלישים בית"ר, יציעים מעורבים. שרף: "המגרש הלך לקרוס, הרגשתי כמו ברעידת אדמה כשבגין נכנס לאצטדיון. אוהדי בית"ר הדליקו מדורות בטריבונות." פוגל: "אני זוכר שיורם מור נתן עם הרגל את הראשון".
דוד שריקי, חלוץ רכש מבית"ר רמלה, הישווה לבית"ר בדקה ה-.80 ג'אנו: "מי זה שריקי? שחקן מליגה ג' שנכנס במקום אביטן." מרצ'ינסקי: "הרגשתי שנופל לי האצטדיון על הראש. זה קרה כשנכנס בגין, ובפעם השנייה כשהם השוו." ואז הרים שום קרן ומור נגח את השני. איינשטיין: "האפסנאי שלהם, רפי עמיאל, התחיל לרקוד עם הגב למגרש, הוא אפילו לא שם לב שכבשנו את השני".
הפינאלה היה של שום עצמו. שרף: "לקח כדור ב-16 שלנו, עבר את כל השחקנים שלהם, את השוער ונכנס עם הכדור לתוך השער." פוגל זוכר משהו אחר: "עבר שחקן או שניים ונתן בסיבוב לפינה הרחוקה, מבחוץ לבפנים." איינשטיין: "אני מסרתי לו את הכדור, הוא בא מהצד, דווקא בעט לפינה הקרובה."
שום: "אני זוכר הכי טוב. קיבלתי כדור מנוסובסקי, עברתי חמישה שחקנים, על הקו, כל שחקן שהיה על הקו עברתי ואז בפינת ה-16 סובבתי לצד השני, לשער ."11 אל תפקפקו בזיכרון של מרצ'ינסקי: "היה לנו כדור קרן, קרן קצרה. שום היה שחקן כזה שאי אפשר היה להוציא לו כדור. הוא עבר את כולם, הגיע לקו הרוחב ועשה את עצמו כאילו מוסר, סורינוב אכל את ההטעיה ושומי נתן לו לפינה הקרובה".
זה היה משחקו האחרון של סורינוב בבית"ר. במשחק האחרון של העונה, שלושה ימים לאחר מכן, נגד הפועל ת"א בימק"א, כבר עמד יוסי מזרחי. בית"ר הפסידה 2:0 וירדה ליגה. כלומר, ירדה עד שהח"כים הצעירים אהוד אולמרט ויוסי שריד יזמו הקפאה.
למה סורינוב סיים את דרכו? לוי: "הקהל קילל אותו כי היו שמועות." סורינוב: "אם מישהו היה מקלל, היו מצלמים אותו ביציע ואז היתה לו בעיה גדולה. היה לי טעם מר שהפסדנו בגביע ולא היה לי מצב רוח, הרגשתי לא נוח." ג'אנו: "היו ידיעות שהוא לא התאמץ במשחק. הוא שיחק קטסטרופה בגמר."
סורינוב: "היה לחץ אדיר, בעיות בהנהלה. שיחקנו חצי עונה בחדרה ואני לא שיחקתי חצי עונה כי נסעתי עם פיני זהבי לחתום בגרמניה, או פרנקפורט או המבורג, ולא יצא שום דבר. בית"ר היו במצב קשה".
ארצי בן-יעקב: "הודעתי שאחרי המשחק הזה אני פורש, בדיוק גמרתי לימודי משפטים. קיוויתי לפרוש עם גביע, אבל חברי ולקוחי, יצחק שום, לקח אותו." ג'אנו: "זה היה גמר בלתי נשכח. עבורי. הייתי הקפטן".
מרצ'ינסקי היה הקפטן השני: "זה היה משחק הפרידה שלי, עברתי למכבי פ"ת. קיבלתי את הגביע משר החינוך אהרן ידלין, גביע של מפא"יניקים באצטדיון של בית"רים. הכינו במתחם אגד בכפ"ס במה. הורידו אותנו מהאוטובוס ושמו אותנו על מכוניות, יושבים על מכסי מנוע." שום: "חגגנו במועדון לילה בת"א, אני חושב שב'כליף."'
מרצ'ינסקי: "יכול להיות שזה מהאוזו של יוון? נסענו בכלל לשפיים לאכול ארוחת ערב. היה שם שר האוצר פנחס ספיר וראש העיר סורקיס, כל צמרת מפא"י. נתנו לשפר לדבר: 'מה יכול לעשות כדור אחד ברשת, לא יכול לעשות שר אוצר שנה שלמה."' שום: "זה היה יום עצמאות במושבה. אנשים עמדו על המרפסות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם