הבלוף הגדול: אין קבוצות גדולות בישראל
בכדורגל הישראלי אין מועדונים גדולים. מה כן יש לארבע הקבוצות ה"גדולות?" רכבים צמודים, מנגנון ענק, אשראי רחב מהבנק, ובעיקר פאסון שמאפשר לביורוקרטיה לטפס עליהן. לידיעת המשקיעים הפוטנציאליים: בלי 15 מיליון שקל מהבית, אף מועדון בישראל לא יכול להגיע לתקציב עונתי של 35 מיליון שקל
אוהדי מכבי ת''א. אין קבוצות גדולות? צילום: דני מרון
מכבי ת"א נחשבת למועדון גדול. כמוה גם מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל ת"א. אבל מועדון גדול זו המצאה תקשורתית, פיקציה ישראלית במזרח-התיכון. בישראל אין באמת מועדונים גדולים, כאלה שנהנים ממאגר קבוע של בעלי מנויים ומספונסרים שמאמינים בהם כהשקעה ארוכת טווח. היוצאת מן הכלל שאינה מעידה על הכלל היא מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א.
נכון, פה ושם יש הבלחות. גאידמק במינון שיא, אלכס שניידר במופע חד-פעמי של השקעה מאסיבית ודניאל יאמר שעלה כבר על שביל הבריחה, נתנו לנו תחושה של עושר. אבל האמת המרה היא שבכדורגל הישראלי אין כסף אמיתי, ולא ניתן לעשות כסף אמיתי. הכל אחיזת עיניים. כשיורדים למספרים האמיתיים, מבינים עכשיו למה שניידר הודיע שלא יתקצב בשקל את הקבוצה הבוגרת, מדוע גאידמק יושב מריר במוסקבה ולמה יאמר חתך בשני שליש את התקציב של מכבי נתניה.
בשורה התחתונה, אם בעל הבית לא מוציא מהכיס 15 מיליון שקל בעונה, אין לאף-אחת מהקבוצות הכביכול גדולות כאן שום סיכוי להרכיב תקציב של 35 מיליון שקל בעונה. ומדובר, חשוב להזכיר, בסכום שהינו מחצית מהתקציב האחרון של מכבי ת"א, ושמהווה כ-30 אחוז, פחות או יותר, מהתקציב של בית"ר ירושלים בשלוש העונות האחרונות.
איפה עיריית חיפה ואיפה אשדוד
מקזזים את ההכנסה. שניידר עם נמני. צילום: דני מרון
כי חשוב להדגיש: למועדונים הכאילו-גדולים בישראל אין בית. לא למכבי ת"א ולא להפועל ת"א, ולא לבית"ר ולא למכבי חיפה. אין להם בית, אבל יש פאסון. הפאסון הזה מתבטא בזה שקל לטפס על המועדונים הכביכול גדולים. למנגנון הביורוקרטי שעוטף את הכדורגל הישראלי קל הרבה יותר להתלבש על מועדון גדול מאשר על קטן.
בשטח התופעה הזו מוקצנת, בעיקר בכל הקשור למכבי ת"א. הצהובים משלמים מיליון שקל בשנה על השימוש בבלומפילד ועוד כמעט שישה מיליון שקל על סידורי אבטחה, משטרה וסדרנות. מדובר בסכום בלתי נתפס, וזה בלי לקחת בחשבון עוד מיליון שקל שהולכים על שכירת חניון אח"מים ליד בלומפילד ועל הקייטרינג
שמוגש ליושבי תא הכבוד.
הפאסון של מועדון גדול כביכול בישראל מתבטא בעוד כמה אלמנטים. מועדון גדול כביכול מחייב שדרת ניהול מסודרת. מדובר במבנה ארגוני מסודר, הנשען בדרך-כלל על מודלים של חברת מסחריות. יואב כץ עוד יכול להשאיר את הפועל חיפה בליגת העל עם תקציב מינימום ומנגנון שכולל מנכ"ל ועוד אפנסאי וחצי.
ליואב כץ אין פאסון. אבל מועדון גדול כביכול צריך צוות רפואי שכולל כמה אנשים, הוא משקיע ממון בהתמקצעות מדעית ופיזיולוגית, יש לו מערך שיווק בשכר, מנגנון פקידותי, למאמן הראשי יש לפחות עוזר אחד ולפעמים שניים, כך שבשורה התחתונה הוצאות התפעול האלה עולות עוד כמה מיליונים. ואם במהלך העונה הדברים לא עובדים לפי התוכניות, הקהל לוחץ, הבעלים נלחץ ומתבצעים שינויים במערכת המקצועית והארגונית, הרי שהוצאות התפעול קופצות בעוד מיליון או שניים.
זו לא רק הבעיה של מכבי ת"א. לה לפחות יש מתקן אימונים משלה. בית"ר, למשל, אמנם מקבלת את טדי בחינם מהעירייה, אבל עבור בית וגן היא שילמה בשנים האחרונות דמי שכירות של שבעה מיליון שקל בעונה.
מקדים את כולם. יעקב שחר חוגג אליפות. צילום: דני מרון
מכבי חיפה, כרגיל, מקדימה את יריבותיה בהרבה תחומים, אבל גם לה יש בטן מלאה על הרבה נושאים. כמעט כל הקבוצות הקטנות זוכות לתמיכה עירונית מורחבת. עיריית נצרת עוזרת ל"אחי," ברעננה יש סיוע ובאשדוד כבר שנים העירייה עומדת מאחורי המועדון עם תמיכה עולה ויורדת, שהתקבעה לאחרונה על סכום של 3.2 מיליון שקל בעונה.
ושוב נחזור לפאסון. לקבוצה קטנה, שאינה בעלת אמצעים ואוהדים, קל להתבכיין. מועדון כביכול גדול לא יכול להרשות לעצמו להישען על כספי ציבור. מכבי חיפה מקבלת מעיריית חיפה תמיכה שנתית של 100 אלף שקל. מאידך, על קרית אליעזר היא משלמת 30 אלף שקל פר משחק. את העונה שעברה סיימה האלופה הכמעט קבועה שלנו עם שבעה מיליון וחצי שקל הכנסות ממכירת מנויים וכרטיסים, ולפחות בכל הקשור לתשלום עבור שיטור ואבטחה, יש לה יתרון על פני מכבי ת"א ובית"ר: זאת, כיוון שהמועדון נמצא תחת פיילוט לפיו יש הסדר עם המשטרה, שהסכימה להוריד ב-50 אחוז את כמות השוטרים שהיא שולחת לכל משחק.
מצד שני, חיפה היא הדוגמה הכי מובהקת לכך שבישראל הכדורגל אינו נתפס כעוגן תרבותי וכלכלי. למרות שהירוקים זכו ב-11 אליפויות מאז שנות ה-,80 המועדון הכי יציב בישראל עושה שמיניות באוויר כל קיץ כדי לחצות את רף 4,000 המנויים.
איפה אזורים ואיפה סלקום
"לוח מודעות על שתיים". רוני מאנה. צילום: עדי אבישי
מאנה נחשב למקורב מאוד לראש הממשלה נתניהו. הוא מצוי בקשרים אישיים טובים עם הטייקונים הגדולים במשק. לא במקרה לפני שנתיים חברות הענק סלקום (מיליון דולר) ואזורים (חצי מיליון דולר) נתנו גב רחב למכבי ת"א.
מדובר, חשוב להבין, בסכום פנטסטי. עם ספונסרשיפ של מיליון וחצי דולר בכיס, איציק קורנפיין היה יכול בימים אלה לישון בשקט, לשכוח מלמידת הליכי הפירוק ולא להתרוצץ ולכרכר סביב כל מיני רוכשים פוטנציאליים. אזורים וסלקום לא תמכו לפני שנתיים במכבי ת"א כחלק ממודל עסקי.
הכדורגל לא נתפס בישראל כאסטרטגיה שיווקית מבחינת חברות הענק. הם תמכו במכבי רק משום שמאנה חבר של נוחי דנקנר ושעיה בוימלגרין (אם כי, במקרה של סלקום, טוען גורם בחברה שמאנה פשוט העביר לצהובים סכום שהחברה היתה חייבת לו.( ביחסי התן וקח, מאנה היה כנראה בפוזיציה שאפשרה לו לגייס אותם. כשמאנה קם והלך, הם נעלמו יחד איתו.
העביר שלושה מיליון שקל. בן זקן. צילום: דוד פליגל
זה לא רק מאנה. גם ג'קי בן זקן מצליח להגדיל את מ.ס. אשדוד בזכות קשרים אישיים. בן זקן הצליח לגייס בעונה שעברה שלושה מיליון שקל עבור הקבוצה בזכות קשריו העסקיים עם כמה מטייקוני המשק, שעושים איתו עסקים בקניון ארנה בהרצליה ובמתחם הפאוור סנטר באשדוד.
לפני שבוע ישב מנכ"ל מכבי ת"א עוזי שעיה עם בעלים של חברה שרצתה להיות ספונסרית משנית במכבי ת"א בעונה הבאה. אחרי שכבר סוכם על סכום של מיליון שקל, העדיף אותו בעלים של חברה לסגור בקבוצה אחרת מכיוון שיש לו עסקים מששותפים עם הבעלים שלה.
לא במקרה מכבי ת"א ובית"ר ירושלים אומצו בעונה החולפת על ידי חברות המוכרות ומשכירות רכבים. בהיעדר מישהו שישלם חצי מיליון דולר ומעלה, מסכימות הקבוצות להסתפק בחלק מהסכום ובתנאי שהיתר יוזרם על ידי שימוש בכלי הרכב. זה שוב הפאסון. כשמכבי חיפה מחתימה שחקן, היא מציידת אותו ברכב צמוד. כך גם מכבי ת"א ובית"ר.
22 רכבי שברולט שכרה מכבי ת"א בעונה החולפת מהחברה המאמצת שלה. 14 מתוכם עמדו לרשות השחקנים. בחלק גדול מהקבוצות הקטנות יש רק לזרים רכבים. הפער מול הקבוצות הגדולות הוא עצום. בית"ר ירושלים העמידה אפילו יותר רכבים מאשר ממכבי. זה עלה לה כמיליון שקל בשנה.
הכנסות? בעיקר ספונסרים, פחות מנויים. אוהדי חיפה. צילום: דני מרון
במכבי חיפה מאמינים שאין קבוצה בארץ שמתקרבת לרמת ההכנסות שיש להם מספונסרים. אבל גם הירוקים נתמכים כבר שנים על ידי הונדה כספונסר ראשי. אם היה במשק מישהו שיתרגם את העליונות של חיפה להזרמת מיליון דולר בעונה, קרוב לוודאי ששחר היה מוצא דרך אחרת לפרסם את המותג שלו, והיה שמח ליהנות מסכום גבוה שהיה נכנס מגורם חיצוני.
איפה הפועל ת"א ואיפה עכו
בזמן שקבוצות קטנות משדרות התלהבות מעצמן, על כך שהצליחו בתקציב של 14 מיליון שקל להעפיל לגביע אופ"א, חייבים להדגיש שאצל הגדולות כביכול יהיו כמעט תמיד הוצאות קבועות שינועו בין 14 ל-17 מיליון שקל, וזה, כמובן, לפני תקציב שכר שחקנים. בפועל, מכיוון שהוצאות התפעול של מועדון גדול כביכול גבוהה במאות אחוזים מההוצאות המקבילות של מועדון קטן, הרי שבסעיף שכר השחקנים, שהוא בעצם בסופו של דבר עושה את ההבדל הגדול, הפערים הרבה פחות דרמטיים.
כי למועדון כביכול גדול יש יותר אשראי בנקאי, והוא יכול לבצע עסקאות ענק ולפרוש אותן על פני כמה שנים. מכבי ת"א, למשל, אמנם שילמה עד השקל האחרון את 2.7 מיליון הדולר שעלה לה מאור בוזגלו, אבל על גיז'רמו ישראלביץ' יש לה חוב נוסף של מיליון וחצי שקל, שמקזז עוד יותר את יכולת התמרון שלה עתה, בניסיון לגבש תקציב שיגרום לשניידר להכניס את היד כמה שפחות לכיס.
גיז'רמו ישראלביץ'. פחות מיליון וחצי שקל. צילום: עודד קרני
איך שלא נהפוך את זה, תקציב של קבוצה גדולה כביכול בארץ יהיה מינימום 25 מיליון שקל. בסעיף ההכנסות, לעומת ההוצאות, חל כמעט כל הזמן פיחות. לקראת העונה הקרובה כבר קיבלו הקבוצות את ההודעה שהתקציב משידורי הטלוויזיה יקטן במיליון שקל בקירוב, שלושה מיליון במקום ארבעה.
מהמועצה להסדר ההימורים בספורט ימשיכו הקבוצות לקבל מיליון שקל. פה, בניגוד להוצאות, אין הבדל בין הפועל ר"ג להפועל ת"א. שתיהן יקבלו את אותה ההקצבה, אפילו שהפועל ת"א מפרישה להתאחדות הרבה יותר כסף במהלך העונה ובזכות אוהדיה נמכרים שלטי הפרסום במגרשים.
ספק אם חברות המסחר הגדולות היו מציבות שלטים בעכו וברעננה, אילולא היה ברור להן שיכול להיות שהן יארחו את מכבי חיפה בשידור ישיר בטלוויזיה. השילוט, אגב, נמכר ברובו בחבילות, ומוצב בכל המגרשים. מישהו מהתחום העיד אתמול שאם לא היו לחברות המפרסמות הגדולות עוגנים דוגמת בלומפילד וטדי, הן לא היו מתעסקות עם הכדורגל הישראלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם