ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

שעשועים לשעת לילה מאוחרת: דרכים להעביר את הזמן בדראפט 2009

מה יגידו יותר, "פוטנציאל" או "אתלטי"? מי ייצא מלך הטריוויה? איזה דראפט היה הכי גרוע והכי טוב? ומי יישאר בוכה בחדר הירוק? מגוון משחקי חברה לשעות הארוכות שמחכות לאוהדי ה-NBA בלילה הקרוב

ברוב מערכות הבחירות, בארבע לפנות בוקר מחכים כבר לקולות הימאים. בבחירות של דראפט 2009, בארבע לפנות בוקר כל המדינה (אוקיי, רוב המדינה. אוקיי, רק מי שיהיה ער. אוקיי, רק מי שיהיה ער מהסיבות הרלוונטיות) תעמוד על הרגליים ותחכה שדייויד סטרן יקריא את שמו של עמרי כספי. אבל עד שזה יקרה, יעבור זמן. הרבה זמן. אפשר לשתות בו קפה, אפשר לשחק מונופול, ואפשר גם לעשות דברים שקשורים לכדורסל. הנה כמה הצעות פרודוקטיביות. תבלו.

מדור ה-NBA של nrg מעריב אינו דוגל בשתיית אלכוהול, בטח לא אם צריך אחר כך לנהוג הביתה, כך שאתם מוזמנים להשתמש גם במים מינרלים, או במיץ או משקה קל אחר כלשהו, וייתכן שתהנו לא פחות!

ואחרי הקדמה זו, להסברים. אתם יכולים לשחק במשחק הזה לבד או יחד. בחרו לעצמכם אחת

מחמש המלים הבאות: Trade, Long, Potential, Athletic, Upside, וכל פעם ששדרן, פרשן או דייויד סטרן מזכיר אותן במהלך השידור – לקחת שלוק. אלה המלים הדומיננטיות בכל דראפט, ומכיוון שהן גם ככה חוזרות על עצמן בתדירות גבוהה, למה לא לעשות עם זה משהו מעניין יותר.

ערב דראפט, אין כבוד גדול יותר עבור הנבחרים הפוטנציאליים מלקבל הזמנה לחדר הירוק (ה"גרין רום"), ואין לחץ גדול יותר עבורם מלקבל הזמנה לחדר הירוק. שם, לפי המנהג שהתפתח, יושבים לאור זרקורים ומצלמות כ-15 שחקנים שאמורים להיות הבכירים בדראפט, ולהיבחר במקומות 1 עד 15. רק שיש כאן "אבל", וזה אבל גדול.

כי בכל דראפט יש הפתעות, ובדראפט של השנה אין לאף אחד שמץ של מושג מה הולך לקרות אחרי בלייק גריפין (וכנראה שגם האשים ת'אביט). התוצאה תהיה שחלק מהיושבים בחדר הירוק ימשיכו לשבת בו, כנראה, גם לאחר ש-15 הבחירות הראשונות יוקראו. והשאלה היא מי יישב אחרון, וימקד אליו את אור הזרקורים. כל מקום שיעבור בלי הקראת שמו, משמעותו בין היתר עוד כסף שהולך לאיבוד, ועבור השחקנים האלה, שחלקם חולמים לפרנס את המשפחה שלהם, זו בעיה.

שני המועמדים העיקריים כרגע, כנראה, הם טיילר האנסברו מצפון קרוליינה ואולי עוד יותר ממנו, אוסטין דיי מגונזאגה. האנסברו סובל מבעיית "שחקן השנה בקולג'ים", מכיוון שלפי חלק מהסקאוטים אין לו יותר לאן להתפתח (אישית, אני לא חושב שיש בזה בעיה ושהוא אחלה שחקן גם עכשיו, אבל אני לא סקאוט). מצד שני, כנראה שמעבר ליוטה במקום ה-20 הוא לא ייפול – הוא לבן, פייטר, חולה נפש על המגרש ואוהב לעבוד קשה, אנשים מהז'אנר החביב על ג'רי סלואן. דיי, לעומתו, ראה את מניותיו צונחות בשבועות האחרונים. הוא עדיין יכול להיות בלוטרי, אבל גם ליפול לתחילת הסיבוב השני.

יושב ה"גרין רום" המפורסם ביותר מהבחינה הזו היה רשארד לואיס ב-1998. אחרי שסיים תיכון ביוסטון, הוא ראה את הרוקטס פוסחים עליו שלוש פעמים ומירר בבכי, לפני שסיאטל לקחה אותו במקום ה-32. מצד שני, היום, עם חוזה שנותן לו כמעט 20 מיליון דולר לעונה, כנראה שיש לו כסף לשלם לפסיכולוג במקרה הצורך.

אין "ווינר" על הדברים האלה, אבל תמיד לזרוק הימורים (אפשר גם על צדק, או מקסימום מנה שווארמה) זה סוג של כיף. פרט לעניין החדר הירוק, הנה כמה דברים נוספים שאפשר להמר עליהם בדראפט הקרוב:

* מספר הטריידים שייערכו הלילה
* מספר השחקנים שייבחרו ויחליפו קבוצה
* הבחירה הכי גבוהה שתעבור קבוצה
* מספר הבינלאומיים שייבחרו בסך הכל בדראפט
* צבע החליפה איתה יעלה לבמה כל שחקן ששמו מוקרא (במידה ויש לכם אפשרות לראות את השידור דרך הטלוויזיה/המחשב)
* המקום בו ייבחר החבר עמרי
* גודל החיוך של דייויד סטרן כשיגיע תורו של כספי

מי שיושב ורואה את הדראפט עם עוד מישהו, מוזמן לפצוח בוויכוח "מה היה הדראפט הטוב בכל הזמנים" ו"מה היה הדראפט הגרוע בכל הזמנים". אגב, היו כבר מי שהכתירו את 2009 כמועמד רציני לקטגוריה השנייה. מכיוון שלהתחיל ולחטט בדראפטים (אם כי אפשר ומותר בהחלט לעשות זאת, למשל דרך האתר הזה) זה קצת מעייף, הכינונו עבורכם מראש כמה מועמדים.

הטוב ביותר?
דראפט 1970. בוב לניר (מקום 1, הגיע להיכל התהילה), פיט מארביץ' (מקום 3, היכל התהילה), דייב קאוונס (מקום 4, היכל התהילה), רודי טומג'אנוביץ' (מקום 2, שבע עונות רצופות של 19 נקודות ומעלה לערב), קלווין מרפי (מקום 18, היכל התהילה, מקלעי העונשין הטובים ביותר בהיסטוריה של הכדורסל), טייני ארצ'יבלד (מקום 19, היכל התהילה), ג'ים מקמילן (מקום 13, שותף בכיר לעונת האליפות ההיסטורית של הלייקרס ב-1971/2).

דראפט 1984. מייקל ג'ורדן (מקום 3, נו, אתם מכירים), האקים אולאג'ואן (מקום 1, היכל התהילה), ג'ון סטוקטון (מקום 16, היכל התהילה במחזור הקרוב), צ'ארלס בארקלי (מקום 5, היכל התהילה), והרבה אחריהם מבחינת חשיבות: סם פרקינס (מקום 4), ג'רום קרסי (מקום 46), קווין וויליס (מקום 11, שיחק עד גיל 44 בליגה), אלווין רוברטסון (מקום 7), אוטיס ת'ורפ (מקום 9) ומייקל קייג' (מקום 14) שהיו שחקני ליגה מוצלחים וטובים שנים רבות.

דראפט 1996. קובי בראיינט (מקום 13), סטיב נאש (15), אלן אייברסון (1), ריי אלן (5), מרקוס קמבי (2), ג'רמיין אוניל (17), פג'ה סטויאקוביץ' (14), סטפון מארברי (4), זידרונאס אילגאוסקאס (20), שאריף עבדור-ראחים (3), אנטואן ווקר (6), דרק פישר (24) ובהמשך אפילו מרכוס בראון (46). בן וואלאס, גם הוא ממחזור 1996, לא נבחר.

דראפט 1999. בארון דייויס (מקום 3), אלטון בראנד (1), שון מריון (9), אנדרה מילר (8), למאר אודום (4), ריפ המילטון (7), רון ארטסט (16), ג'ייסון טרי (10), אנדריי קירילנקו (24), ג'יימס פוזי (18), קורי מאגטי (13) וכמובן מאנו ג'ינובילי (57). וסתם בשביל הידע, גם הרבה נקודות ישראליות: וויליאם אייברי (14), קווינסי לואיס (19), וונטיגו קאמינגס (26), לי ניילון (43), רודני ביופורד (53).

דראפט 2003. לברון ג'יימס (מקום 1), דוויין ווייד (5), כרמלו אנתוני (3), כריס בוש (4), דייויד ווסט (18), בוריס דיאו (21), מו וויליאמס (47), קירק הינריך (7), כריס קיימן (6), טי.ג'יי פורד (8), מייקל פיטרוס (11), ג'וש הווארד (29), ליאנדרו ברבוסה (28), קנדריק פרקינס (27), ג'ייסון קאפונו (31), לוק וולטון (32), סטיב בלייק (38), קייל קורבר (51). וגם מכאן כבר הגיעו לישראל אנדודי איבי (26), ג'רום ביזלי (33), מריו אוסטין (36), ג'יימס לאנג (48), ואולי בקרוב גם מאצ'יק לאמפה (30).

הגרוע ביותר?
דראפט 1971. 13 הראשונים, לפי הסדר: אוסטין קאר (הבריק בשלוש עונותיו הראשונות במדי קליבלנד, נעלם בהמשך), סידני וויקס (כמו קאר, רק בארבע עונותיו הראשונות בפורטלנד), אלמור סמית' (שתי עונות טובות בבפאלו, אחת במילווקי, מחוץ לליגה בגיל 29), קן דארט (4.0 נקודות למשחק בארבע עונות), ג'ורג' טראפ (8.8 נק' למשחק בשש עונות).

פרד בראון (מהשחקנים הגדולים בתולדות סיאטל סופרסוניקס), קליף מילי (8.4 נק' למשחק בחמש עונות), דארנל הילמן (שחקן בינוני באינדיאנה ובנטס), סטן לאב (6.6 נקודות בארבע עונות), קלארנס גלובר (65 נקודות בכל הקריירה), קרטיס רואו (כמה שנים טובות בדטרויט), דיינה לואיס (לא הגיע ל-NBA), ג'ים קלמונס (כיום עוזר מאמן בלייקרס).

דראפט 1986. 13 הראשונים: בראד דוהרטי (סבל מפציעות, כיום פרשן מירוצי מכוניות), לני ביאס (מת ממנת יתר כעבור יומיים), כריס וושבורן (שרד שלוש עונות, נפל לסמים), צ'אק פרסון (הפך לקלעי אמין וטוב), קני ווקר (הגיע לשיאו עם 10.4 נקודות לערב בעונת הרוקי), וויליאם בדפורד (מעולם לא קלע יותר מ-6.7 נקודות לערב, נפל לסמים), רוי טארפלי (כישרון אדיר, בעיות סמים), רון הארפר (רכז יעיל וחכם), בראד סלרס (קריירה לא משמעותית, הגיע למכבי ראשל"צ), ג'וני דוקינס (כמה עונות טובות בספרס ובסיקסרס), ג'ון סאלי (שותף לימי הבד-בויס של הפיסטונס), ג'ון וויליאמס (הגיע לשיאו בגיל 23, יצא מהליגה בגיל 28), דוויין וושינגטון (שלוש עונות NBA).

 
בכל זאת משהו טוב? דניס רודמן (27), מארק פרייס (25), דראזן פטרוביץ' (60), ג'ף הורנאסק (46), דל קרי (15), סקוט סקיילס (22), ארווידאס סאבוניס (24), נייט מקמילן (30), קווין דאקוורת' (33) וגם מגוון אהובי קהל בישראל, ביניהם בילי תומפסון (19), מילט ואגנר (33), דייויד הנדרסון (58) ובאק ג'ונסון.

דראפט 1990. 13 הראשונים: דריק קולמן (הפך לשחקן סולידי אבל ממש לא לכוכב), גארי פייטון (אחד הרכזים ההגנתיים הטובים בכל הזמנים, כוכב בסיאטל), כריס ג'קסון (קלעי אבסולוטי עם תסמונת טורט שהתאסלם, הפך למחמוד עבדול-ראוף והתפרסם מאוחר יותר כשלא עמד דום בהמנון), דניס סקוט (קלעי שלשות מצוין שהגיע עם אורלנדו לגמר), קנדל גיל (קלעי טוב למשך כעשור), פלטון ספנסר (גבוה נודד שסיים את הקריירה עם 5.4 נקודות לערב).

ליונל סימונס (ארבע עונות טובות ואז נעלם), בו קימבל (מחוץ לליגה תוך שלוש עונות), ווילי ברטון (סקורר לא יציב שהגיע לשיא בגיל 26), רומיאל רובינסון (שבע קבוצות בשש עונות), טיירון היל (שחקן לואו-פוסט סולידי ואחלה ריבאונדר), אלק קסלר (5.2 נקודות בארבע עונות), לוי ווט (ארבע עונות טובות, אבל בקליפרס).

ובכל זאת, משהו טוב? די בראון (19), אלדן קמפבל (27), טוני קוקוץ' (29), אנטוניו דייויס (45), סדריק סבאלוס (48).

 
דראפט 1997. 13 הראשונים: טים דאנקן (יכול לבדו להוציא את 97' מהדיון), קית' ואן הורן (קריירה קצרה מהצפוי ומאכזבת), צ'ונסי בילאפס (ע"ע דאנקן, גם אם לקח לו יותר מחצי עשור להתאפס), אנטוניו דניאלס (קריירה אפורה למדי), טוני באטי (ע"ע דניאלס), רון מרסר (נעלם מהליגה תוך חצי עשור), טים תומאס (מעט הברקות, הרבה אדישות), אדונל פויל (חוזה מופרך אחד, הרבה שנות ספסל), טרייסי מגריידי (לעתים סופרסטאר, אבל ד"ש מהסיבוב השני בפלייאוף), דני פורטסון (הגיע לשיא בגיל 25 ונעלם), אוליבייה סנט ז'אן (התאסלם ונעלם), אוסטין קרוז'ר (לא עשה משהו משמעותי מתחילת העשור), דרק אנדרסון (עונה אחת טובה בקליפרס, אחת בסן אנטוניו ושתיים בפורטלנד).

ובכל זאת, משהו טוב? סטיבן ג'קסון (42), בובי ג'קסון (23).

דראפט 2000. 13 הראשונים: קניון מרטין (התחלה טובה, המשך מלא פציעות), סטרומייל סוויפט (שחקן ספסל עמוק), דריוס מיילס (פצוע רוב הקריירה), מרכוס פייזר (הגיע לאירופה), מייק מילר (קלעי טוב ויציב לאורך השנים), דרמאר ג'ונסון (עבר תאונה קשה ונעצר על נהיגה בשכרות), כריס מיהם (ספסל עמוק בממפיס), ג'מאל קרופורד (סקורר בולט בקבוצות חלשות, לא הגיע מעולם לפלייאוף), ג'ואל פריזבילה (רול פלייר איכותי בפורטלנד), קיאון דולינג (רכז מחליף בניו ג'רזי), ג'רום מואזו (כיום בבדאלונה), איתן תומאס (סנטר מחליף, עבר מוושינגטון למינסוטה, ומשורר שמאלני); קורטני אלכסנדר (נעלמו עקבותיו).

ובכל זאת, משהו טוב? מייקל רד (43), הידו טורקוגלו (16).

אם התעייפתם, תמיד אפשר לחזור ולדון בשאלה מי היה או יהיה צמד יותר טוב: פני ושאקיל, קובי ושאקיל, ווייד ושאקיל, או לברון ושאקיל.

עשר שאלות, ומי שיידע יקבל נקודה! (התשובות בסוף, לא במהופך כי זה בכל זאת אינטרנט):

א. מייקל ג'ורדן נבחר בסיבוב הראשון על ידי שיקאגו ב-1984. מי נבחר על ידי שיקאגו בסיבוב העשירי באותו דראפט?

ב. איזה כוכב על אירופי נבחר בשני דראפטים רצופים (מתברר שפעם זה היה מותר), פעם מאוד נמוך ופעם בסיבוב הראשון?

 
ג. איזה כוכב NBA הגיע ממכללת מקניז סטייט?

ד. באיזה דראפט נבחרו, בהפרש של 56 מקומות, שני שחקנים שהפרש הגובה ביניהם הוא 61 סנטימטר?

ה. מה הפרש המקומות בין שני שחקני החיזוק של מכבי ת"א, ב-15 השנים האחרונות, ששם המשפחה שלהם היה "ווייט"?

ו. איזה כוכב מדראפט 1992 לא הסכים לשחק לאורך רוב העונה בקבוצה שלו, כי הוא סבר שהיא גרועה מדי?

ז. באיזה דראפט נבחרו שני שחקנים בגובה 2.25 מטר ומעלה?

ח. איזה שחקן שהפך בעתיד לישראלי נבחר במקום ה-15 בדראפט?

ט. איזו מהקבוצות הבאות לא השתתפה בדראפט הראשון ב-1947: וושינגטון קפיטולס, טורונטו האסקיז, סנט לואיס בומברס, שיקאגו זפירס, פרובידנס סטימרולס?

י. איזה שחקן עיוור נבחר בדראפט?

התשובות: א. האצן קארל לואיס; ב. ארווידאס סאבוניס (מקום 77 ב-1985, מקום 24 ב-1986); ג. ג'ו דומארס; ד. 1985 (מאנוט בול, 2.29, במקום ה-31; ספאד ווב, 1.68, במקום ה-87); ה. מקום אחד (רנדי ווייט היה שמיני ב-1989, רודני ווייט תשיעי ב-2001); ו. ג'ימי ג'קסון בדאלאס; ז. 1993 (שון בראדלי שהיה 2.26, גיורגי מורסאן 2.31);

ח. טל ברודי ב-1965 על ידי בולטימור בולטס. אז זה היה סיבוב שני, אבל הוא לא שיחק בליגה מעולם; ט. שיקאגו זפירס לא השתתפה. שיקאגו סטאגס, לעומתה, דווקא כן. י. לאנדון טרנר נבחר בסיבוב העשירי של 1982 על ידי בוסטון כאות כבוד. טרנר התעוור בעקבות תאונת מכונית, בעיצומה של קריירת מכללות מוצלחת באינדיאנה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...