מגזינים online

הוא לא ידע שהוא כזה: מבשר המהפך של 77'

באותו יום שבו פרץ גדעון פירו לכר הדשא בבלומפילד ורדף אחרי קלדרון, נטמנו גם זרעי המהפך של 1977. אבי רצון, אז ילד עם ציציות, נזכר בשבת הגדול באותו יוני 1969

אבי רצון | 4/8/2009 13:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הייתי שם באותה שבת בבלומפילד. עם ציציות מלוא ארבע כנפות הארץ. הלכתי ברגל מרמת ישראל עם חבר ילדותי, גדעון ברוק. בשביל רוני קלדרון הלכתי לבלומפילד והחמצתי לא רק סעודה שלישית, אלא גם פעילות של בני עקיבא בסניף בית הספר עציון ביד אליהו.

הפעם, החלטתי, אני לא עושה גוגל. כותב רק מהזיכרון. לא נורא אם אטעה בפרטים זניחים. לשופט קראו אייזיק כהן והוא היה עולה חדש מרוסיה. עם שפם. הופעה שלומפרית, אבל היה לו שם טוב. כזה שמכיר את החוקה ולא עושה חשבון.
  
זה היה במחצית השנייה. לא זוכר מי הוביל. אני חושב שהפועל. אם אינני טועה, אודי רובוביץ הישווה ל-‭,1:1‬ אבל אל תתפסו אותי במילה. מאוחר יותר עלתה הפועל ליתרון ‭.1:2‬ לא זוכר מי כבש. אני זוכר את רוני קלדרון מכדרר ומלהטט. מי שלא ראה את רוני קלדרון משחק כדורגל, לא יבין לעולם באיזה כישרון מדובר.

לא היה ולא יהיה שחקן במדינת ישראל כמו רוני קלדרון. טוב, אולי רק גיורא שפיגל. אחר כך הפועל עלתה ליתרון ‭.1:3‬ לא זוכר מי כבש. קרקס קלדרון היה באותן דקות בשיאו. זו היתה חוויה אסתטית נעלה.

אחד מאוהדי בית"ר לא יכול היה לעמוד במה שראה, ובאמצע פריצה או כדרור של קלדרון פרץ למגרש משער ‭- 5‬ כן, היציע של אולטראס הפועל דהיום - ופתח בריצת אמוק לכיוונו של קלדרון, שמצדו לא התרגש וחלף גם על פניו של השחקן ה-12 של בית"ר.

תזכורת: אני ללא גוגל. רק עם הזיכרון ההוא. אחר כך פרצו אוהדים נוספים של בית"ר למגרש, והשופט אייזיק נס על נפשו לחדר ההלבשה והפסיק את המשחק. זהו, לנר ולבשמים של ההבדלה אני כנראה כבר לא אגיע, וההורים בכלל לא יודעים שאני ביפו.
  
אחרי עשר דקות, או רבע שעה, או 20 דקות - המשחק חודש. לא יודע מי הפעיל לחץ על השופט אייזיק, אבל המשחק חודש. אוהדי בית"ר הספיקו בינתיים לשרוף את דגלי הקרן ולהרוס את אחד השערים. אהבתי את אוהדי בית"ר ההם. זה לא האוהדים של היום, שאוהדים את עצמם הרבה לפני שהם אוהדים את בית"ר. אלה היו אוהדים דפוקים באמת, ומשחק נגד הפועל ת"א היה בשבילם הרבה יותר מאשר אירוע ספורטיבי.
  
הקריאות

"אבל בהסתדרות" ו"מוות לאדומים" נולדו באותם ימים. הפריצה של החייל גדעון פירו למגרש לא היתה סתם אקט של אוהד המאוכזב מקבוצתו או של מהמר טוטו שציפה לתוצאה אחרת. זו היתה מחאה פוליטית וחברתית של חייל אחד, שייצג מאות אלפי אזרחים שהממסד המפא"יניקי לא ראה בהם יותר מאשר מספרים סידוריים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אותם אוהדים חברו לאצולה הרדופה והמוקצית של יוצאי התנועה הרוויזיוניסטית כמו המשפחות ריבלין, נוימן, מרידור, בנזימן, רובוביץ' ונתניהו. באותם ימים גם צצו להן המשאיות עם דגלי השחור-צהוב של בית"ר, שהפכו לסמל המסחרי של אוהדי בית"ר ירושלים הדפוקים והמקופחים.
  
אז, באותם ימים, עוד לא ידעתי כיצד להתייחס אל החייל שפרץ למגרש. היום, 62 שנה אחרי הפריצה לכלא עכו, ו-40 שנה אחרי הפריצה למגרש ביפו, יש לי הרגשה שגדעון פירו ז"ל היה אחד ממבשרי המהפך של ‭.1977‬ וגדעון, הוא בכלל לא ידע שהוא מהפכן. יהי זכרו ברוך. תל חי.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

אבי רצון

צילום: דעות

פרשן וכתב ספורט, ממייסדי עיתון חדשות. שימש כעורך מדורי הספורט של חדשות, הארץ ומעריב והגיש את תכנית הטלוויזיה בטריבונה

לכל הטורים של אבי רצון

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים