אגדת כדוריד: פרידה אישית מיאיר טאו
"תשמע", התנשף הורטמן, "בשבוע הבא אנחנו משחקים מול הפועל חולון ואינני יכול לטאו הזה. בעיני רוחי אני רואה פנדל מכריע בשניות הסיום ואותי מוציא כדור מהרשת, מה עושים?" מנחם כהן בטור פרידה מאגדת הכדוריד החולונית יאיר טאו, שהלך לעולמו השבוע
הטלפון האדום בביתו של חיים ארנון, מאמן קבוצת הכדוריד של הפועל רמת גן, צלצל את מחול החרבות. חיים הרים השפופ, ומהעבר השני בקע קולו אחוז החיל של שוערו ההיפראקטיבי דני הורטמן.
והיפראקטיבי למה? משום שהבחור - אולי כדי לשמור על כושר בשעת משחקים ואולי על מנת למנוע מכפות רגליו לקפוא בחודשי החורף הארוכים במגרש הפתוח ברמת גן – היה מקפץ אנה ואנה על קו השער וטורד את מנוחתה של משפחת החולדות הענפה שבדרך כלל דרה לה בנחת מתחת לבלטות.
לשיאו היה מגיע הורטמן דנן בפנדלים, או אז היה מגביר את מהירות קפיצותיו, ומשלב מחיאות כפיים וקולות מקפיאי דם שבקעו ממעמקי גרונו. במרבית המקרים, המופע האורקולי היה מסב התקף אפילפטי לשחקן היריב שאמון היה על כיבוש הפנדל.
כמו שלסופרמן יש את לקס לותר, כמו שלקפטן אחאב יש את מובי דיק, כמו שלביבי יש את אבו מאזן, להורטמן היה את יאיר טאו. האנטיתזה הייקית שלו. טאו, אולי כדי להכעיס, היה צועד לנקודה הלבנה בצעדים מדודים, שלווה סטואית נסוכה על פניו.
הוא היה נעמד שם, מתבונן בתימהון קל בהורטמן המדלג אנה ואנה כמו ארנב על ספידים, ואז אוחז בכדור בכפו הגדולה. הוא היה מטה באיטיות את גופו הגמיש ואז, כשנדמה היה שסנטרו פוגש את הבלטות, היה משחרר זריקה אימתנית שתמיד, אבל תמיד, הסתיימה בגול לזכותה של הפועל חולון.
ובחזרה למחול החרבות של ארנון. "תשמע", התנשף הורטמן, "בשבוע הבא אנחנו משחקים מול הפועל חולון ואינני יכול לטאו הזה. בעיני רוחי אני רואה פנדל מכריע בשניות הסיום ואותי מוציא את הכדור מהרשת, מה עושים?".
חיים ארנון הטיח במזנון הסלון את כוס התה הלוהט אותו שתה, זכר לדודו האהוב שהתגורר בתחילת המאה שעברה ליד ביצות החולה, כי כידוע, בהיעדר אנטיביוטיקה, תה לוהט הוא סגולה בדוקה נגד קדחת. "למגרש עכשיו", הוא הורה להורטמן, שייבב מעברו השני של הקו. "השבוע הזה יוקדש לאימונים אישיים, אף שעל לטאו!".
בבוקר המשחק התבודד הורטמן על גדות הירקון בואכה שבע תחנות ועשה מדיטציה עם דגי הבורי, ויאיר טאו? סמל (במיל') בגדוד הנחל המוצנח עמד כשלוש שעות במדבר ציה על כביש שבטה~רביבים כשתמ"ק העוזי תלוי על כתפו, וחיכה לטרמפ. סתיו 1963.
בשמונה שרק אפרים ברנדווין לפתיחת המשחק, בתשע ועשרה, שתי
יאיר טאו קיבל כדור על הקו, הורטמן סגר לו את הפינה. ביום רגיל יאיר מביא לו בין הרגל והקורה, אבל טאו מסר ליעקב חרש, אברמוביץ' עם הכתף העיף את חרש לגדר, ברנדווין שרק לפנדל, חיים ארנון שרט את הפנים, הורטמן בלע בחטף שני כדורי ווליום , הקהל חיכך ידיו בהנאה.
יאיר טאו, מאמן~שחקן, הורה למשה (מוילי) גלעד לזרוק את הפנדל, שלא נזרק מעולם. ברנדויין שרק לסיום, הילד רון קופמן היה על הגדרות, הורטמן ההמום הזמין כרטיס טיסה לאנטרקטיקה, החבר'ה של הפועל חולון הלכו למדינה למחוק כמה שיפודים, ויאיר טאו? תלה בנון שלנטיות את העוזי על כתפו ויצא לצומת חולון לתפוס טרמפ למדבר. מישהו חייב להפסיק את חדירת הפאדיונים בגבול המצרי.
"היו שלום בינתיים, אחים שלי
מחר יאיר השחר לכם ולי
עכשיו קטיפה שחורה נפרשת על העיר
עכשיו אפשר שלום לומר ולהיפרד בשיר"
(שיר סיום/נעמי שמר)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם