עסק הביש: שחיתות בכדורגל. תחקיר מעריב
בכירי מרכז הפועל לא נחקרו. קבוצה שמקושרת להנהלת ההתאחדות לא הועמדה לדין. והיועץ המשפטי התפתל על דוכן העדים. כך חשפה פרשת שחיתות שולית בכדורגל נשים ספסרות בכספי ציבור שמחלקת מועצת ההימורים, התנהלות בעייתית ועצימת עיניים בצמרת המשפטית של ההתאחדות
לכאורה, החלטה בעניין קבוצת הנשים של הפועל מרמורק, פרשה עתיקה מעונת ,2006/7 לא מעניינת כלב מת, בקושי שורה בעיתון. הקבוצה מפסיקה את פעילותה, העסקן הוותיק חנן עדני מורחק לשנתיים.
עונשים כאלה היו ויהיו, אבל השתלשלות הפרשה חייבת להיות יום הכיפורים של כמה בכירים במערכת, ואף אחד לא יוצא נקי. מרכז הפועל, ההתאחדות, מועצת ההימורים. כל המנגנון המצחיק והמסואב שנקרא ליגת הנשים בכדורגל, ומה שהכי מדאיג: איך מתגלגלים שם כהפקר מיליונים מכספי ציבור ואף אחד לא קם. במקרה שלפנינו, לא רק הש.ג. אשם.
קצת רקע. 12 קבוצות ליגת העל לנשים משחקות הרחק מאור הזרקורים, בלי קהל ביציע ועם מעט מאוד עניין, ובכל זאת מור עצת ההימורים מתקצבת כל מועדון ב-240 אלף שקלים, שמאפשרים לו לעבור את העונה בכבוד.
בעבר ההתאחדות ניסתה ליצור עניין עם ליגה שנייה, שתגרום למתח של עליות וירידות. למרות פרסומים בעיתונים והבקשות למצטרפות חדשות, רק חמש קבוצות התמודדו בעונת 2006/7 על הזכות לעלות, עירוני בת ים סיימה שנייה והבטיחה את מקומה.
רק שעל פי תקנון מועצת ההימורים, קבוצה ששיחקה פחות מ-18 משחקים בעונה אינה זכאית לתקצוב. בת ים לא עמדה בקריטריון, לא קיבלה את הכסף והחליטה שלא תמשיך את פעילותה, מה עוד שהיום צריכות חברות הליגה הבכירה להגיש תקציב מינימום
באותם ימים נגזר דינה של הפועל מרמורק לרדת מהליגה הראשונה. שוב הקבוצה סיימה את העונה עם 157 שערי חובה, ללא אף ניצחון, אבל ראשיה היו נחושים להמשיך את החיים בחבורת הצמרת. מאות אלפי שקלים בונוס לא הולכים ברגל. ואז נוצר חיבור.
בזמנו שמעון מימון, עסקן ספורט משופשף, החזיק את 'מרכז טיפוח,' גוף שהיה מעורב בהפעלת חצי מקבוצות הנשים בשתי הליגות, ביניהן עירוני בת ים. מימון שוחח עם חנן עדני, הבוס של הפועל מרמורק, כהיערכות לקראת העונה הבאה. מימון טיפח אז את רוב קבוצות הליגה השנייה כשבית"ר ירושלים, האלופה, כבר הודיעה על פירוק. על פי עדותו של עדני, בחקירתו, מימון הציע לו אפשרות להישאר בליגה תמורת מקומה של עירוני בת ים.
עדני אמר שיש בעיה. מרמורק סיימה במקום האחרון ואם מישהי תישאר זו הלפני אחרונה, מכבי ב"ש. מימון, לדברי עדני, אמר שהוא ידאג להסיר את המכשול. מסתבר שבאוקטובר 2007 סיכם מוטי יונה, היו"ר של מכבי ב"ש, עם דורון שאול, ממקורביו של מימון, שהוא קונה 23 שחקניות ממכבי קרית גת, מליגת המשנה, תמורת 123 אלף שקלים.
קרית גת סיימה את עונת 2006/7 במקום האחרון בליגה, אבל מאחר וכל קבוצות הליגה השנייה התפרקו, אם היא היתה מתעקשת להישאר בחיים, היא היתה עולה לליגה הראשונה. המכירה הסיטונית גרמה להתפרקותה, מה שיבטיח את מקומה של ב"ש בליגה הראשונה.
על פי עדני, מימון חזר אליו ואמר שהעניין עם ב"ש סגור, אפשר להשלים את העסקה. מרכז הפועל שימש כשושבין. ב-20 בנובמבר 2007 הוחלט שתמורת 55 אלף שקלים בת ים תוותר על מקומה בליגה הבכירה לטובת מרמורק, ותמורת 30 אלף שקלים נוספים ייסגרו כל התביעות שהיו בין עדני למימון.
ההתאחדות עוד ניסתה לעשות הכל כדי שבת ים תממש את זכותה לשחק בליגת העל והוציאה בצעד נדיר הוראת שעה לפיה הקבוצה תוכל להשתתף אפילו אם לא תעמוד בתקציב המינימום, שדורשת הבקרה. בת ים החליטה לוותר.
בין מרמורק ובת ים נחתם חוזה חדש: סעיף ביטול התביעות ההדדיות תמורת 30 אלף שקל נשמר, אבל את מקום קניית המקום בליגה, החליפו שמות תשע שחקניות שיעברו מבת ים למרמורק, שוויין 55 אלף שקלים. כך בת ים תחוסל, ומרמורק תוכל לשמור על מקומה בליגה הבכירה. כשר, אבל מסריח עם תצהיר.
ההתאחדות טענה, בבית הדין המשמעתי, שלא ידעה על ההסכם הראשון של קניית מקום. מרמורק נשארה בליגת העל ואת העונה שעברה סיימה במאזן 22 הפסדים, אפס ניצחונות, שני שערי זכות ו-297 שערי חובה.
היועץ המשפטי של ההתאחדות, משה אביבי, סיפר בבית הדין שהיה זה מימון שהציג בפניו את ההסכם הבעייתי, שערך עם עדני. "הם לא אמרו בזמנו 'יש בינינו חוזה כזה וכזה,"' סיפר השבוע עו"ד אביבי. "בדיעבד מישהו רצה להזיק לאחר ובא ואמר 'הנה החוזה שקשור לקניית מקום בליגה.' מה שנקרא 'תעקרו לי עין ותעקרו לאחר שתיים.' זה עבר לחקירה".
בחברת החקירות "ויצמן יער" עבדו על הראיות ומשם תורגמו העובדות לכתבי אישום נגד בת ים, מרמורק, עדני ודורון שאול, שביצע את כל המהלך בשם בת ים ואם אתם זוכרים גם הניע את העסקה בין קרית גת וב"ש. למימון אין שום תפקיד רשמי בהתאחדות ולא ניתן להתעסק איתו במסגרת מוסדותיה. בת ים, שהודיעה על פירוק, כבר לא היתה צד. אלה היו עדני ומרמורק מול ההתאחדות לכדורגל.
עדני הוא איש צבעוני המוכר היטב במסדרונות ההתאחדות בשל הפה הגדול והפרובוקטיבי. העדות שלו פתחה סדק קטן במה שעשוי להיות תיבת פנדורה, אם אכן דבריו הם אמת לאמיתה.
מעדותו של עדני בבית הדין המשמעתי: "את ההסכם הכינו מרכז הפועל, אני לא יודע אם גם שמעון מימון היה מעורב. מיכאל וייסמן, שי שני וכנרת שהם אנשי מרכז הפועל, שהם אלה שתמכו ולחצו עלי לקחת את הקבוצה והם עשו את החוזה והעבירו לי אותו בפקס לרחובות. הסכמתי, חתמתי וכתבתי להם מכתב התחייבות, בכתב יד שלי, לאחר שסיכמתי עם שמוליק שובלי, שהוא הגזבר שלנו, שאנחנו משלמים 85 אלף שקלים. הסרת תביעות הדדיות 30 אלף שקל ביני לבין שמעון מימון, פלוס קבלת השחקניות הרשומות בטופס".
עדני המשיך לספר מי הביא, מי חתם והוסיף. "יום למחרת קיבלתי טלפון משמעון מימון, שאביבי לא מקבל את ההסכם והציע איזה סידור שהחזיר יהיה כשר בדרך אחרת. אביבי דיבר גם איתי ואמר לי 'תיזהר לך. אתה לא יכול לרכוש קבוצה. אני לא מאשר לך את החוזה. אתה תרכוש שחקניות'".
עדני, שטוען כי לא פעל במחשכים אלא ברשות ובסמכות, למעשה הכניס איתו לבוץ שני שחקנים גדולים בשוק. לדבריו מרכז הפועל, על ראשיו, היה השושבין והדוחף של העסקה, ומי שבעצם פיקח לטענתו על הכשרות היה היועץ המשפטי של ההתאחדות בכבודו ובעצמו.
לאביבי לא היה מנוס מלתת את גרסתו בפני בית הדין המשמעתי. הוא חרג ממנהגו ובסך הכל בפעם השנייה, מאז שנכנס לתפקידו, עלה על דוכן העדים. עו"ד אייל יפה, פרקליטה של מרמורק, לחץ את היועץ לקיר. שאל אותו על השיחות עם מימון ועדני, על התצהירים. אביבי ענה תשובות כמו "יכול להיות ששאלו אותי בעניין התצהירים," "דיברתי עם שמעון מימון הרבה מאוד פעמים ואני לא זוכר ספציפית."
יותר מאוחר, בהגשת הערעור על העונש לבית הדין העליון, עו"ד יפה נכנס במשפטן הבכיר. "הוכחה מעורבות ישירה של היועץ המשפטי להתאחדות, ידיעתו על העובדות, ידיעתו על התצהירים והנחיותיו." יפה הוסיף. "האם לא די בעדות עו"ד אביבי, שבכל הכבוד, היו לו ארבע גרסאות שונות בנדון".
"זה קשקוש," אמר השבוע היועץ המשפטי. "תראה כמה זה אבסורד. הרי מה קרה? החוזה המדובר נמסר לי לפני כמה חודשים ובאותו רגע הנחיתי לחקור ולהעמיד לדין. אם הייתי מקבל את זה אז, לפני שנתיים, באותה מידה הייתי מחליט לחקור. אלא שאז היו חשדות ובהנחיה שלי ביקשתי תצהירים. נראה לך שההתאחדות תייעץ למישהו איך לעבור על התקנון? להיפך, המלחמה שלנו היא כל הזמן בליגת הנשים, שיפעלו שם באופן ספורטיבי, דבר שלפעמים לצערנו לא קורה. כל אחד שם רוצה להיות בליגה העליונה ולקבל הקצבות".
בהחלטת בית הדין העליון, על חלקה של ההתאחדות בפרשה, כתבו הדיינים: "גם מעורבותה של ההתאחדות לכדורגל אינה נקייה מספקות. מחומר הראיות עולה בבירור כי כמה גורמים שונים בהתאחדות היו מודעים למהלך, כמו גם לקשיים התקציביים מולם התמודדה קבוצת עירוני בת ים. אם אכן סבורה היתה ההתאחדות כי מדובר במעשה פסול, הרי מחובתה היתה להתריע בעניין זה מבעוד מועד ולא לאפשר את המהלך בכללותו".
ההתאחדות עוד יכולה להציג טיעונים לחפותה, מרכז הפועל לא יכול לברוח מאחריות. החתימות שלו מופיעות על ההסכמים, שחור על גבי לבן. "כשנעשתה העסקה במרכז הפועל ידעתי אלה האורים והתומים," סיפר עדני בבית הדין. "אמרו לי 'כדאי לך, תיקח.' לא מכיר את הבנות, כל הליגה המזורגגת הזו, נפלתי לביצה הזו".
עדני המשיך וסיפר: "נגררתי לעניין הזה לא ברצוני. חתמתי על מסמך ההסכם לקניית קבוצה לפי בקשת שי שני ומרכז הפועל. לא חלמתי לרגע שזו עבירת משמעת, גם חתמתי בכתב היד שלי ב-20 לנובמבר אישור להוצאת כסף מהקבוצה, מחשבון הפועל, שאם אקבל את השחקניות ואהיה בליגה הראשונה ויגמרו המשפטים בינינו, יימחקו כל התביעות, אז מרכז הפועל ישלם".
מרמורק הוא מועדון קטן, אבל מרכז הפועל הוא בלוק משמעותי במבנה ההתאחדות. עדני דיבר על שניים מהבכירים: מנכ"ל המרכז לשעבר והיום יו"ר איגוד הכדורסל, שי שני, ומיכאל וייסמן, רכז הכדורגל במרכז וחבר במזכירות ובהנהלת ההתאחדות לכדורגל.
כבר בהחלטת בית הדין המשמעתי כתבו הדיינים עמנואל סלע וישראל שמעוני: "עוד יוער, טרם סיום, כי ראויה לחקירה ובחינה נוספת התנהגותו של מרכז הפועל בעניין דנן. אף כי העובדות שלפנינו מלמדות על מידת מעורבות נכבדה של מרכז זה והפועלים מטעמו, בפרשה זו, קיבלנו את הרושם שהנוגעים בדבר לא נחקרו ולא הובאו לדין (אם וככל שהיו ממצאים המצדיקים זאת ובהנחה כי הדבר אפשרי בנוגע למי מהם)".
"בשל כך מידת אחריותם, כמו גם המוטיבציות שעמדו מאחורי מעורבות זו, נותרו בלתי מבוררים עד תומם. נדגיש, אין בידנו כל ראיות או ממצאים לפיהם למרכז או למי מהמעורבים מטעמו בפרשה צמחה טובת הנאה כלשהי ממעורבותם זו, ועם זאת לא מצאנו מה טעם מצאו להם מרכז וממלאי תפקידים מכובדים לשמש שושבינים לעסקה אשר כל כולה פגיעה בערכי יסוד של התחרות הספורטיבית, תוך שימוש בכספי ציבור, שלא למטרות למענם הוקצבו".
גם בית הדין העליון הסתמך בהחלטתו, להקל בעונשה של מרמורק, על מעורבות המרכז. "אם אכן גורמים בכירים במרכז הפועל, אשר חלקם אף ממלאי תפקידים בכירים בהתאחדות, לא ראו פסול בביצוע ההסכם, לא נראה לנו כי יהיה זה נכון וראוי למצות את הדין דווקא עם המערערת".
שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל להזכירכם, אמר השבוע: "זה היה לפני שלוש, ארבע שנים. אני ממש לא מצוי כרגע בפרטים. אני אפילו לא זוכר מה היה שם. לא התעסקתי בזה. אין לי מה להגיד. לא יכול להאיר את עיניך. קראתי בדיוק כמוך בעיתון, אולי אפילו באינטרנט שיש משהו כזה. לא דיברו איתי מההתאחדות ולא מבית הדין".
כששאלו את אביבי, בבית הדין המשמעתי, אם הקשר של המרכז לא עורר אצלו סימני שאלה הוא ענה. "אני מניח שבחקירה היתה התייחסות לזה. אני לא בודק בעצמי שום דבר".
האמת מטרידה. אף אחד מאנשי הפועל, המעורבים, לא תוחקר ולא עלתה אפשרות לשלב אותו בפרשה. חתימות מופיעות על ההסכם, בדיוק כמו מרמורק ובת ים והם בחוץ. "אני לא מסכים שתפסנו את הש.ג,". אמר השבוע אביבי. "מי שרקם את כל הדברים אלה האנשים שרצו לקבל את הכסף ולתת. מרכז הפועל זה סוג של טמטום או נאיביות. הוא נרדם קצת בשמירה. במונחים מהמשפט הפלילי, הוא לא העבריין העיקרי".
שני כבר בענייני כדורסל, אבל מיכאל וייסמן, מהשושבינים, עדיין בתפקיד ונחשב לאחד מבכירי ההתאחדות. וייסמן ניסה להסביר מה קרה: "בגדול אני חתום כבעל זכות חתימה. אני חותם על הרבה הסכמים. לא הייתי מעורב, לא דיברתי מעולם עם שמעון מימון ועם עדני בנושא, אלא רק כשהתחיל הבלאגן. פשוט למרמורק יש חשבון אצלנו ולמרכז של מימון יש חשבון וכשהחתימו אותי זה בכדי לתאם העברת כספים, בדיוק כמו שעושים בין הפועל חיפה לצפרירים חולון. פה זה הסתבך".
זה לא תקין.
"לדעתי באותה תקופה, אם בודקים את התקנון, זה לא מופיע בשום מקום. אם אני לא טועה, פיפ"א או אופ"א עשו שינוי כמה חודשים מאוחר יותר. גם בית הדין אמר שזו היתה נורמה. ב"ש קנו את קרית גת ורמת השרון קנו את ירושלים. ב-20 לחודש מי שניסח את החוזה זה שמעון מימון ואנחנו חתמנו עליו. יכול להיות שהדפסנו. מה זה ערכנו? גם אם ערכנו מישהו צריך להגיד מה לכתוב".
מתי הבנתם שזה אסור?
"כשההתאחדות ביקשה מהם לחתום על תצהירים שהם מעבירים שחקניות תמורת סכום כסף, מבטלים בוררויות. אנחנו נפלנו באמצע. חתמנו על ערבות. לדעתי ההתאחדות ידעה מההסכם, עובדה שהיא ביקשה תצהירים משתי הקבוצות. מה קרה? חלק מהשחקניות לא רצו לעבור. נתנו להם טופסי העברה ואמרו 'תחתמו.' לא רצו. עכשיו בא עדני ורוצה בחזרה חלק מהכסף. 32 אלף שקל הוא דורש מאיתנו, כי היינו ערבים להעברה".
מרמורק היא הסופגת היחידה בסיפור, אבל איכשהו התעלמו מהצלע השלישית ברומן - מכבי ב"ש. מקורבים לחקירה סיפרו שהראיות בפרשה היו דומות לאלה של מרמורק. אמנם לא היה חוזה שבו נכתב 'קניית מקום תמורת כסף,' אבל עובדה שב"ש רוקנה את קרית גת מכל שחקניותיה והבטיחה את פירוקה ואת האפשרות שלא תעלה ליגה.
מה עוד שבהסכם בין ב"ש לקרית גת מופיע סעיף מהדהד שאומר שגם אם ב"ש לא תצליח להעביר שחקנית אחת, מתוך ה-,23 היא תשלם לקרית גת את כל הכסף. החוקרים נדהמו לגלות שרק שחקניות בודדות בסוף הגיעו לב"ש. חלק עברו לקבוצה אחרת, היו כאלה שפרשו. באותה שנה, על פי החקירה, נכנסו למרכז שבאחריות שמעון מימון 208 אלף שקלים.
בבית הדין הופיע גם מיכאל קליין, יו"ר איגוד הטניס שמשמש כיו"ר הפועל ראשל"צ, והציג סיפור יותר ישן. בזמנו הקבוצה היתה בסכנת ירידה ותמורת 84 אלף שקלים עברו אליו 14-13 שחקניות שהבטיחו את הישארותו.
"לאור העולה מדוח החקירה ומחומר הראיות, לפיו מדובר בתופעה אשר לצערנו היתה רווחת באותה עת, במקרים רבים במשחקי ליגת הנשים, כאשר לפחות קבוצה אחת (אם לא יותר) פעלה באורח דומה ולא הועמדה כלל לדין, לא נראה לנו כי יהיה זה ראוי למצות את הדין דווקא עם המתלוננת," נכתב בהחלטת בית הדין העליון.
איך ב"ש לא היתה צד בעניין? האם יש קשר לעובדה שאסתר, אשתו של מוטי יונה היו"ר, היא חברת הנהלת ההתאחדות ויו"ר ועדת נשים? תובע ההתאחדות, עו"ד שלום אבן עזרא, דחה על הסף את החשד. "הטענה של ההגנה 'למה לא מעמידים גנבים אחרים לדין'? לא עמדה אף פעם בבתי המשפט. גנבת? זה לא עניינך.
"אף אחד, כולל בית הדין העליון, לא יודע מה היה בעניין ב"ש. אמרו לו שהיה דבר כזה. אני לא העברתי להם את החומר, זה לא היה חלק מהדיון. בסופו של יום החלטתי, על סמך החומר שבידי, שאין מקום להעמיד אותם לדין, כי אני לא אצליח להוכיח. אני בוחן מקרים לפי אם ניתן להשיג הרשעה או לא. אנחנו מדברים על העברת שחקניות מקרית גת תמורת כסף. בסדר, זה אפשרי, אבל לא לקנות מקום בליגה בחוזה מפורש. פה מה שהצליח להרשיע אותם זה החוזה שהם עשו. למרות הכל העברנו את התיק למשטרה".
ההתאחדות הגישה תלונה במשטרה על הנעשה בליגת הנשים מאחר ולטענתה, מדובר רק בקצה הקרחון. העדויות בבית הדין רק הראו איזו מסחרה ולכלוך יש במקום שמתנהל הרחק מדפי העיתון. חן שפירא, מי שניהל את קבוצת הנשים במרמורק, סיפר שכשהם עשו את ההסכם איזה שחקניות יעברו מבת ים לקבוצתו, היתה זו כנרת גנצ'רסקי, רכזת ספורט הנשים במרכז הפועל, שאמרה את מי לקחת.
"בכלל לא עניין אותי שקבעו לאיריס ,12 מצדי יכלו לקבוע לליאורה ,12 אני מדבר על עצמי. אני מניח שמי שישב ועשה את הדברים האלה הכיר את השחקניות וידע מה ערכן... גם לא הסתכלתי על השמות, בכלל לא עניין אותי מי הבן אדם שעומד מאחורי השם. הסכום נראה לי בסדר וכבעל זכות חתימה זה נראה לי בסדר".
פעם הבקרה לא היתה מעורבת ואפשר היה להסתדר הרבה יותר טוב, אבל היום יש דרישה ש-60 אחוזים מהכסף שמגיע ממועצת ההימורים, יילך לשכר. עדיין, אומרים בענף, הפיקוח רחוק קילומטרים מלהיות הדוק. מי שרוצה יכול להשתמש בכסף גם לקבוצות הגברים, שהן עדיין הלב של רוב המועדונים. בהתאחדות היו לא מעט אנשים שהופתעו מהאדישות של מועצת ההימורים לכל הבלאגן. הרי הם אמנם מתעסקים בתחמנות, אבל מי שמפסידה כסף מעסקי אוויר היא המועצה שמתקצבת וכספה הולך לאיבוד.
במועצת ההימורים דחו את הטענות והסבירו: "כשנודע לנו מההתאחדות על החקירה המתבצעת, ביקשנו לידינו את פירוט הממצאים ובחנו גם את ההתנהלות הכספית של מרמורק. בעקבות פסיקת בית הדין המשמעתי על הרחקת הקבוצה לצמיתות עצרנו לה את ההקצבות בארבעת החודשים האחרונים. עתה כשהתירו את שובה לפעילות, יוחזרו ההקצבות. נשוב ונדגיש שאנחנו מחויבים לפעול אך ורק לפי החוק".
מהפסקת פעילות לצמיתות בית הדין העליון המיר את עונשה של מרמורק להפסקת פעילות על תנאי. "אנחנו מכבדים החלטות של בית דין עליון ובית דין משמעתי, אבל פה יש מחלוקת משמעותית בין שני בתי הדין," אמר השבוע עו"ד אביבי. "אנחנו חושבים שזה דורש דיון עקרוני והפועל מרמורק כבר לא רלוונטית".
הדיון בנושא מרמורק היה צריך להיות עוד אחד מתוך מאות במשך עונת משחקים, אבל הוא נמשך חודשים ולא עושה רושם שיסתיים בקרוב. החלטת בית הדין העליון הרתיחה את אנשי האגף המשפטי בהתאחדות שהלכו, ובצעד לא שגרתי, הגישו בשבוע שעבר בקשה לדיון נוסף.
"קודם וראשית כל יאמר ויודגש כי אין זה מדרכה של המבקשת וכבעניין שבשגרה כמו גם כעניין שבעקרון לפנות בעתירה מסוג זו המוגשת כאן," ציין התובע אבן עזרא בבקשתו. "נדירים המקרים בהן נתבקשה הנשיאות הנכבדה להליך של דיון נוסף מטעמה של המבקשת וטעמיה של המבקשת עימה".
השאלה אם דיון עקרוני הוא מה שיעזור לסיום הפרשה, או שצריך חריש עמוק בהתנהלות כל הגורמים, בדק בית רציני וחשבון נפש. יש בסיפור הזה יותר מדי עצימות עיניים שמלוות בריח רע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם