ז'אן טלסניקוב: אלוהים כיבה את אחי ברגע אחד
לפני שש שנים איבד כדורגלן העבר את אחיו, דן, שנהרג במהלך היתקלות עם מחבלים. היום הוא מתייחד עם זכרו. "אני שיחקתי בשביל נבחרת ישראל. הוא שיחק בשביל עם ישראל", הוא מתגאה, ומצהיר: "אני רוצה להיות מאמן כמו שהוא היה לוחם"
16 שנים עברו, לטלסניקוב מלאו 32 והחתונה עם החברה סוניה נקבעה לחודש יוני. דן, אחיו הצעיר, יצא לרגילה מהצבא ולמרות שהיה בחופשה התעקש לחזור אל החבר'ה בסיירת צנחנים שהתכוננו לפעילות מבצעית לילית ליד טול כרם.
שתיים וחצי לפנות בוקר, ערפל כבד, ראות אפס. החיילים יכולים להפציץ מרחוק, אבל הם חוששים לפגוע בחפים מפשע. הם מתקרבים אל היעד על פי המידע המודיעיני. בינם לבין חוליית המחבלים מתפתח דו קרב יריות. דן טלסניקוב חוטף כדור ונהרג במקום.
על מותו של אחיו שומע ז'אן בדרך לאימון של מ.ס. אשדוד. הוא נוסע מהבית בירושלים ועוצר בכניסה הצפונית לאשדוד במושב ניר גלים. שם, בסלון של אמא, כבר יושבים הקצינים הבכירים. חודש וחצי אחרי הוא נושא את סוניה לאשה בחתונה רוויית רגשות.
לפני ארבעה חודשים נולד לוקה, בנו בכורו של ז'אן. לא חלף זמן רב לפני שהתייחדה המשפחה הקטנה לציון חמש שנים לפטירתו של דן. ז'אן ממעט לבכות. באזכרה האחרונה הכל יצא.
"אני תמיד קורא קטע שאני כותב מעל הקבר", מספר טלסניקוב על הרגעים הקשים. "אבל אף פעם אני לא בוכה. מקסימום עוצר קצת את הדיבור. אבל כשכתבתי לו הפעם, פשוט נשפכתי. הדמעות זלגו. יכול להיות שזה גם בגלל שלוקה נולד קצת קודם. הבן שלי יכיר את דן ברמה הרוחנית שהיתה בו. הלוואי שבלוקה יהיו את הערכים של דן. ערכים של כבוד, אהבה, צניעות, מחוייבות ומסירות".
הבוקר, רגע לפני כניסת יום הזכרון הלאומי, שוב מתערבב הכאב הפרטי של ז'אן יחד
הפער בין ז'אן טלסניקוב ובין אחיו הצעיר עמד על 12 שנה, מה שגרם להערצה רבה של האח הקטן לאחיו הבכור, שהגיע לפסגות של הכדורגל הישראלי וייצג את המדינה. "דן היה גאה כשהקהל קרא בשם טלסניקוב, אבל גם הוא הגיע לזה", אומר ז'אן, "הוא נפל מות קדושים בשביל עם ישראל, בחופשת הרגילה שלו, בריצה אחרי מחבלים, בין החבר'ה הכי מוצלחים בעם שלנו ויש הרבה כאלה.
"דן רצה שגם השם שלו יהיה מפורסם והוא עבר אותי בהרבה דרגות. אני שיחקתי בשביל נבחרת ישראל. הוא שיחק בשביל עם ישראל. האהבה שלו לעם ישראל נשגבת בעיניי. הוא היה שם מתוך בחירה ואנחנו היינו מאחוריו. הוא נפל על קדושת הארץ ואני מצדיע לו שבחר בדרך הזו של החיים פה".
כשאתה רואה את נבחרי הציבור שלנו נחשדים בעבירות חמורות מאוד, אתה לא מצטער שבשבילם הוא הקריב את חייו?
"אחי לא נפל בשביל הקומץ שבמקום להוביל ולהנהיג, סורח. דן נפל בשביל הקיום של עם ישראל. הוא נפל בשביל הילדים שלך ושלי ובשביל הילדים הטובים שבעתיד יהיו המנהיגים הטובים של המדינה הזו. כשאתה רואה את האחים פרץ שנהרגו, אתה מבין שיש הרבה טוב בעם הזה. בזכות האנשים הקדושים האלה, נגע השחיתות ייעלם מקרבנו.
"אחי דן היה טהור. הוא האמין באהבה. אם אתה בא בטוב ללוחם או לשחקן כדורגל, הוא יחזיר לך טוב. כולנו בני אדם, אבל שכחנו מה זה לאהוב אחד את השני. אני גאה שגדלתי בבית בו הערכים היו מעל הכל.
"ההורים שלי עלו לישראל מציונות והם חינכו אותנו לזה. אני הלכתי לכדורגל ולבשתי את המדים הלאומים. דן בחר להיות לוחם, בחור ששילב חילונית עם דתיות. גבר שטייל בכל הארץ ואהב אותה ללא גבולות. את הערכים שלו הוא הביא לצבא. הוא היה מספר לי שכשהם רודפים אחרי מבוקשים ונכנסים לבתים בהם הם מסתתרים, הוא מנקה את הנעליים שלו מהבוץ ומשתדל לא ללכלך.
"כשמדברים על טוהר הנשק של עם ישראל, זה בדיוק הסיפור שלו. הרי הם יכלו להפציץ אותם, אבל הם התקרבו כדי שחפים מפשע לא ייפגעו. ואז אלוהים כיבה אותו ברגע אחד. שמחתי לפחות שהוא לא סבל ושסיפרו לנו שעל המחבלים שהם הרגו היו מטענים שהיו בדרך להתפוצץ על אזרחים שלנו. אני בתחילת הדרך שלי כמאמן ואני רוצה להיות מאמן כמו שהוא היה לוחם. מאמן של ערכים, של דרך ומוסר, של אהבה ולא של שנאה".
כמה הוא חסר?
"אין היום בעולם הזה מישהו שיאהב אותי כמו שדן אהב. אין לי היום את הטלפון שלו, את השיחה היומית, את היציאה לטיולים. התקשורת שלי איתו היא ברמה הרוחנית. הדכאון שמלווה אותי זה בגלל חוסר היכולת שלי לשנות את זה. הדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לבחור בחיים, אחרת הייתי משתגע. זו הסיבה שחודש וחצי אחרי מותו, חגגנו את החתונה שלי.
"דן ועוד אלפים קדושים כמוהו נהרגו בשבילנו. אם אנחנו לא נדע לקדש את החיים שלנו, זו אשמתנו. אני בוחר היום לשמוח את החיים שלי ולא להיות קורבן, אבל כשהעצב עולה הוא עולה. זו הסיבה שאני לא פוקד את הקבר כמו שאמא שלי פוקדת אותו. רק מנחם אותי קצת שהוא נקבר במקום יפה ופסטורלי שהטבע שהוא כל כך אהב מסביב. העצמות שלו שם, אבל הנשמה הטהורה שלו בכל היקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם