החייל המעופף: סיפורו של יהודה תובל
סיפורו של יהודה תובל ז"ל, שוערה של הפועל ירושלים, שהתעקש להמשיך להגיע לשירות מילואים ובסופו של דבר שילם על כך בחייו במלחמת שלום הגליל. "אומץ לבו הביא גביע היסטורי להפועל ירושלים", נזכר חברו רוני דיאון, "והוא זה שהביא למותו"
ארבע דקות מפתיחת המשחק יהודה שהרבני, חלוץ הכח, מוצא עצמו לבד מול תובל. השוער הירושלמי לא מהסס, מזנק היישר לרגליו של החלוץ ומציל שער בטוח. לימים תיחשב ההצלה כאחת הגדולות של הכדורגל הישראלי.
"זהו סיפור 'שלושה יהודה', בגלל שלושת ה'יהודה' שקשורים בו", נזכר רוני דיאון - כתב קול ישראל, היסטוריון ספורט ירושלמי וחברו של תובל, "הכח הייתה מסוג הקבוצות שעולות ליתרון ומסתגרות ופשוט אי אפשר לכבוש מולן. סביר להניח שאם שהרבני היה כובש, האדומים לא היו מצליחים להשוות עד היום. אומץ לבו של תובל הביא גביע היסטורי להפועל ירושלים. זה היה יהודה. אדם אמיץ שמוכן להקריב מעצמו, ולצערי ההקרבה הזו הביאה למותו".
יהודה תובל נולד בעיר אורן שבאלג'יריה. בהיותו בן 3 עלה עם הוריו לארץ. לאחר נחיתתם בישראל עברה המשפחה להתגורר בבאר שבע, בהמשך עברה לתקופה קצרה לאילת ומשם ללוד. את הקריירה המקצוענית החל תובל בהפועל לוד והעלה אותה לליגה הלאומית.
בשל יכולתו הגבוהה הוא היה מועמד לקבל זימון לנבחרת ישראל, אך תובל היה עוף מוזר בנוף הכדורגל הישראלי. בעוד שספורטאים רבים מנסים להתחמק משירות קרבי, אצל תובל אפשרות כזו כלל לא עלתה על הפרק והוא התעקש להתגייס ליחידה קרבית. בשנת 1963 התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר בין היתר כמכונאי מטוסי סילון.
הוא שיחק בנבחרת חיל האוויר לצד אלי בן רימוז', הכוכב הגדול ביותר של הפועל ירושלים באותם הזמנים. "בסוף שנות השישים נערכה אליפות צה"ל בכדורגל. תובל נתן שם הצגה ובן רימוז' המליץ למאמן הפועל אברהם מנצ'ל להביא אותו לקבוצה",
לאחר שחרורו מצה"ל הוצב השוער לשירות מילואים כקשר בחיל השריון. הוא השתתף בקרבות במלחמת ששת הימים, ולאחריה זכה לעיטור על חלקו במלחמה. בעונת 1969/1970 עבר השוער הלודאי להפועל ירושלים, ולמרות זאת לא ויתר על שירות מילואים קרבי.
"יהודה היה לוחם בנשמתו, ולא רק על המגרש. כאשר הוא נקרא למילואים אמרו לו בהפועל שהם ידאגו לשחררו. 'מקסימום נשים לך גבס על היד', אמרו, אבל הוא תמיד ויתר ואמר שאם הוא יקבל שחרור, החברים שלו יצטרכו לשמור במקומו", מספר דיאון.
במלחמת יום הכיפורים התפשטה שמועה שיהודה תובל נהרג בקרבות. אלי לוי, חברו הטוב של תובל ושחקן הפועל ירושלים באותם הימים, נזכר: "במהלך המלחמה הייתה שמועה שתובל נהרג, עד שבעיתון 'חדשות הספורט' התפרסמה תמונה שלו שבה הוא עומד על טנק, ומעליה הכותרת: 'יהודה תובל חי'".
מי שהכיר את יהודה תובל (טובול על פי שם משפחתו המקורי), יודע לספר עד כמה מיוחד היה: אדם טוב לב, חייכן, צנוע, אדם שבכל רגע מוכן לעזור לזולת ולתרום מעצמו.
"בתחילת דרכו בירושלים הפועל הביאו שוער נוסף, את דני אלקיים. אתה מצפה שבין שני שוערים תתפתח תחרות ויריבות, אבל קרה בדיוק ההפך", נזכר דיאון, "מאמן הקבוצה משה ליטבק קבע שבגלל שיש בקבוצה שני שוערים ברמה גבוהה, הם יתחלקו באפודת השוער הראשון שבוע-שבוע, ולא משנה מה תהיה היכולת של השוער באותו השבוע או במשחק שלפני.
"ואז הגיע הדרבי מול בית"ר. תורו של אלקיים היה לפתוח בשער. הפועל ניצחה 1:3 ואלקיים נותן הצגה גדולה. בתום המשחק פנה תובל לליטבק ואמר לו שימשיך עם אלקיים בשער גם במשחק הבא. אני זוכר שליטבק המשיך לדבוק בעיקרון שלו ואמר ליהודה: 'עכשיו אחרי שפנית אליי, אין סיכוי שאשנה את דעתי. אתה הגון מאוד ואתה חוזר לשער".
לוי מוסיף: "בעונת הזכייה בגביע הפסדנו 3:0 ברמת עמידר. בדרך חזרה לירושלים הייתה תאונת דרכים מחרידה בשער הגיא. הרכב עלה באש. יהודה לא חשב פעמיים; הוא זינק לרכב הבוער, שבר את הדלתות וחילץ את האנשים. בדיעבד התברר שאחד המחולצים היה אוהד הפועל ירושלים".
דיאון נזכר במקרה נוסף שבו הוכיח תובל עד כמה היה שונה משחקני כדורגל אחרים: "בשנת 1973 התקיים משחק דרבי בקטמון, ובו הבקיע אורי מלמיליאן את שערו הראשון במשחק חשוב. בית"ר ניצחה 1:2 והפועל לקחו את ההפסד בצורה קשה. אני לא אשכח איך תובל ניגש בסיום המשחק לאורי, שיבח אותו על המשחק ואמר: 'כל הכבוד, ילד. אם תמשיך ככה תגיע רחוק".
"היה קשה מאוד להכניע אותו. במונחים של היום אפשר להשוות אותו לאניימה, ממש כמו פנתר. לא ידענו איך לכנות אותו ביציע, בסוף הוא זכה לכינוי 'המעופף'. אין לי ספק שהוא אחד מהשוערים הכי טובים בתולדות המועדון", טוען נחום נחום, אוהד הפועל ירושלים.
בתחילת שנות השמונים, כשתובל הפך לשחקן ותיק בקבוצה, הגיע להפועל מריו זוחוביצקי, שוער יהודי-ארגנטינאי. המהלך יצר תחרות על המקום בשער הקבוצה, אך גם במקרה הזה תובל לא הפך את התחרות לתככים ולריבים והוכיח שוב איזה אדם גדול הוא.
"תובל הפך לחבר הכי טוב של זוחוביצקי בהפועל ועזר לו להתאקלם בקבוצה. יותר מזה, הם הפכו לשותפים ופתחו חנות בורקס בשכונת בית הכרם", מספר דיאון, "באותה תקופה אימן את הפועל אליעזר שפיגל. הוא התלבט את מי להרכיב בשער הקבוצה ואז תובל אמר לו: 'תן לזוחוביצקי לשחק על חשבוני'.
במלחמת שלום הגליל תובל גויס כמה פעמים למילואים, ואז, ב-10 בפברואר 1985, ימים ספורים לפני שעמד לסיים את תקופת שירותו, הכול נגמר. יהודה תובל נהרג מהתפוצצות מוקש בלבנון כשהוא בן 40.
"שבוע לפני שיהודה נהרג הוא חזר הביתה לחופשה קצרה מהמילואים. בדרך המחלקה שלו עלתה על מטען וכולם חוץ ממנו נפצעו. בלילה שהוא חזר לצבא ניסיתי לשכנע אותו שיפסיק את השירות הקרבי, שהוא תרם מספיק", מספר לוי, "אמרתי לו שילך לאלשייך שישים לו גבס על יד, אבל כרגיל הוא סירב. אני יודע שהוא פחד לחזור, אבל הוא לא רצה לדפוק את החברים שלו. תובל החליף חבר בשמירה והוצב בעמדה סמוכה למטולה, והתברר שהעמדה הייתה ממוקשת".
נפילתו של תובל היכתה את ירושלים בתדהמה. "כאשר הודיעו לי שתובל נהרג, דפקתי את הראש בקיר. סירבתי להאמין", משחזר לוי את רגעי הבשורה המרה.
"היינו בשוק. כל מי שהיה חלק מהפועל ירושלים לא האמין. לדעתי, מאותו היום המצב של הפועל החל להידרדר", מספר נחום.
בכל שנה, עולים החברים והמשפחה לקברו של תובל בהר הרצל ועורכים טקס לזכרו. "במשך השנים שעלינו לקברו של יהודה עמד בצד אדם לא מוכר. יום אחד הוא ניגש אליי ואמר: 'אני האיש שביקש מתובל להחליף אותו בשמירה ביום שנהרג. אני הייתי צריך להיות בקבר במקומו'".
דיאון מוסיף: "פעמים רבות מבקשים ממני סיפורים על נופלים בקרבות, אבל לא במקרה של תובל. לצערי הרב, 25 שנה אני מדקלם את הסיפורים עליו ומרגיש כשליח. כל מילה שכתובה על האדם הנפלא הזה מגיעה לו. זו מצווה לכתוב עליו".
יהודה תובל השאיר אחריו אישה – אסתר - שתי בנות - מיכל וליאת - ובן - אייל. יהי זכרו ברוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם