סוגרים סיבוב: לקראת הדרבי של ת"א
הערכים הליברליים, השחקנים היפים והכריזמטיים, התמיכה התקשורתית לצד ההצלחה ארוכת השנים ובלומפילד המתפקע. כך הפכה הפועל למייצגת המובהקת של העיר ת"א על חשבונה של מכבי. איך השתנו סדרי עולם בעיר העברית הראשונה? חיפשנו ומצאנו לא מעט סיבות
הצהובים אולי לא יודו בכך בפה מלא, ויישענו על הטענה כי לקבוצתם יש עדיין את מספר האוהדים הגדול בעיר, אך בשנים האחרונות הם עומדים מהצד ורואים כיצד ת"א הופכת לאט-לאט לעיר אדומה.
לא רק מאזן הניצחונות ההיסטורי בדרבים נוטה לטובת הפועל (האדומים השיגו השנה את הניצחון ה-43 שלהם בדרבים בכל הזמנים, לעומת 42 ניצחונות צהובים): כבר חלפו 36 שנים מאז שר אריק איינשטיין על האוהדים שאוכלים להם את הלב, ונדמה שלמילים הללו, בזמן הנוכחי, אין כמעט אחיזה במציאות.
הפועל ת"א מודל מאי 2010 היא לא רק קבוצה מרשימה ועדיפה הרבה יותר מיריבתה העירונית, אלא היא גם אחת שחיה בסינרגיה עם אופייה של ת"א הפלורליסטית והליברלית וקבוצה המייצגת בערכיה ובערכי אוהדיה את המגוון התרבותי והאנושי שיש לעיר העברית הראשונה להציע. במידה רבה יש מי שיגדיר זאת כך: כשמדמיינים היום את העיר ת"א - לצד הים, מגדלי עזריאלי או רחוב שינקין - מדמיינים גם את בלומפילד אדום.
אכן, השתלטות האדומים על יציעי המגרש העירוני היא אחד המאפיינים הבולטים של השנים האחרונות, ובייחוד השנה.
האיצטדיון - שנבנה עבור המועדון בשנת 1962 על חורבותיו של איצטדיון באסה הישן ורק שנים מאוחר יותר הפך לאכסניה של שני המועדונים האחרים בעיר - חזר לאחרונה להיצבע בצבע הבכורה שלו.
"ביום שהפסיקו להידלק האבוקות בבלומפילד והתחיל להיות תוכן בין הקהלים, הפועל המריאה", מנתח עיתונאי המלווה מקרוב את הקרבות האדומים והצהובים. "אין ספק שברמת ההתגייסות, הקהל
"מכבי לא מסוגלת היום להביא קהל של 14 אלף איש, והפועל מסוגלת. מהבחינה הזאת היא מביסה את מכבי. הגרעין של הפועל הוא בסך הכול 7,000 אוהדים, אבל השנה הם הכפילו את כוחם. הפועל מכרה השנה הכי הרבה מנויים בליגה, ובשבת האחרונה בכלל הייתי בהלם: ראיתי אנשים שלא השיגו כרטיסים לשער 7 ו-5 יושבים בשער 10. זה כמו שמישהו יקים התנחלות מדרום לדמשק".
לטענתו של העיתונאי, הקהל של מכבי הלך לאיבוד בגלל נאמנותו למנג'ר האהוב. "במכבי נשאבו לתוך הנימניזציה", הוא מסביר. "מכבי הלכה עם נמני, והפועל הלכה עם גוטמן. זו עם המנג'ר וזו עם הכדורגל".
ניר פרצלינה, מנכ"ל היכלי הספורט בת"א, מעיד גם הוא על ההסתערות של הפועל. "אין ספק שהעונה זכינו לראות את בלומפילד לובש את הצבע האדום יותר מהצבעים האחרים", הוא אומר. "אני כמובן צריך להישאר נייטרלי, אבל בהחלט יצא לנו לראות השנה, ובמלא עוזה, את היצירתיות הנפלאה של אוהדי הפועל".
אלא שבלומפילד המלא הוא רק סימפטום ויש להעמיק ולבחון את הערכים המאפיינים כל קבוצה. כשבודקים את זה מגיעים למסקנה כי מכבי ת"א הגאה, עתירת התארים ואוהדים, כנראה מעולם לא ייצגה באמת את העיר ת"א.
"כשאנחנו בוחנים מי מבין שתי הקבוצות הגדולות של העיר הכי פלורליסטית במדינה מייצגת אותה יותר נאמנה מבין מכבי והפועל - עלינו להצביע על האפשרות השנייה כנכונה יותר", מתפלפל פרופסור אמיר בן פורת מאוניברסיטת בן-גוריון.
לטענתו של בן פורת, אפשר ללמוד על הליברליזם שיש בהפועל דרך התבוננות באנשים המרכיבים את קהל האוהדים שלה. "אם נסתכל על האנשים המרכיבים את הקהל האדום, נגלה כי הוא מורכב מאנשים שמגיעים מכמה שכונות תל-אביביות ומערים צמודות דוגמת יפו וחולון. מלבד זה, כבר שנים הקהל האדום משלב בתוכו יהודים וערבים ישראלים ביחד, וזה מחזק את הליברליות שלה".
לעומת פרופסור בן פורת, המצביע על הפן הדמוגרפי, הסוציולוגית ד"ר עלינא ברנשטיין מהמסלול האקדמי של המכללה למנהל מציעה נקודת מבט אחרת. ברנשטיין מאמינה כי מה שהוביל לחיזוק זהותה התל-אביבית העכשווית של הפועל כמייצגת את העיר איננה רק היכולת במגרש אלא גם מאבק אוהדיה נגד הריסת אולם אוסישקין בזמנו.
"אפשר בהחלט להסתכל על הקהל ההטרוגני של הפועל ולבסס עליו תאוריה כאילו הוא מייצג את הבועה התל-אביבית", אומרת ברנשטיין, "אך כשמביטים עמוק יותר אפשר להבחין כי כמעט פרדוקסלית, דווקא המלחמה של אוהדי הפועל אוסישקין בשנים האחרונות היא זו שחיברה אותם אל העיר ואל השורשים האמיתיים של המועדון.
"במקרה ההוא הם עשו בדיוק את מה שת"א מייצגת, וקמו מהעפר כדי שיום אחד הם יהיו טובים יותר מהמקור. ברור שאין קשר של ממש בין היותם קבוצה שמייצגת את ת"א ובין סלידתם לראש העירייה". לעניין זה יצוין כי המחאה על הריסת אולם אוסישקין באה לידי ביטוי גם בייסודה של עיר לכולנו בראשות דב חנין, התנועה העירונית שקמה לפני כשנתיים בקול ענות חזקה (שבינתיים נחלשה מעט) וייצגה את הרוח התוססת של לב העיר.
עם זאת, יש גם כאלה שאינם מאמינים כי הקבוצה של גוטמן מייצגת את העיר בצורה אבסולוטית. פסיכולוג הספורט ד"ר יאיר גלילי חושב שזה בעייתי מאוד לשייך את זהותה של העיר לקבוצה זו או אחרת.
"אני חושב שאי-אפשר לייחס זהות של עיר לקבוצה אחת שמשחקת בה", הוא אומר. "בעולם יש כמה דוגמאות של ערים בהן משחקות שתי קבוצות, אחת דומיננטית מהאחרת, ואף אחד לא קובע שהמצליחה יותר מייצגת את העיר. אני בטוח שאוהדי אספניול, לדוגמא, לא אוהבים שמייחסים לקבוצת הכדורגל של ברצלונה את העיר עצמה".
סיבה נוספת ליחסים ההדוקים בין הפועל לעיר היא היותה חביבת הברנז'ה, המרוכזת כידוע בת"א. מפורסמים הביעו כל השנים את תמיכתם בקבוצה, אך באופן טבעי – כשהקבוצה מצליחה על הדשא, הפנים המוכרות חוזרות ליציעים וההצהרות בתקשורת עולות ביתר שאת. לאחרונה סימל זאת איש הבידור והאוהד הוותיק אייל קיציס, שנעדר תקופה מהמגרשים, ונצפה פתאום באחד המשחקים לצדם של אנשי ההנהלה.
מלבד זה, בשנתיים האחרונות, בעיקר בעקבות הניצחונות בליגה ובאירופה, זה נהיה אופנתי לאהוד את הפועל ת"א, על חשבונה של מכבי כמובן, ומה מסמל את ת"א יותר מאופנות חולפות.
"ברור שלהיות אוהד של הפועל ת"א בכדורגל זה משהו שהוא במודה", מסכים אורי שלף, אוהד הקבוצה וממקימי האחות הקטנה מהכדורסל הפועל אוסישקין. "מיום שנוצר המונח 'הקבוצה של המדינה' בשנות השבעים, סביב ההצלחה של מכבי בכדורסל, הפכנו לעם של טרמפיסטים.
"אנשים כאן אוהדים קבוצה כי היא מצליחה, וזה לא חדש. אני זוכר כיצד בסיום המשחק מול מילאן ברבע גמר גביע אופ"א ב-2002 עמדו עשרת אלפי אוהדים אדומים ושרו את התקווה. אז הבנתי שרוב האוהדים שם לא אוהדים אמיתיים של הפועל כי אוהדי הפועל לעולם לא יחשיבו את עצמם כמייצגים של המדינה באירופה, אלא מייצגים של עצמם.
"אין אפס - הטרמפיסטיות קבועה בתוך ההתנהלות של החברה הישראלית. ב-13 השנים האחרונות העמידה הפועל בכל עונה קבוצה טובה, ולכן ראינו את הקהל בבלומפילד גדל באופן ניכר מ-3,000 אוהדים בתחילת שנות התשעים עד המספרים של היום".
מי שמסכים עם שלף הוא דווקא אוהד מכבי אורי משיח. "אני זוכר ימים אחרים בצד שלהם, הימים שהפועל כמעט ירדה ליגה", הוא אומר. "באותם ימים רק אריק איינשטיין וקומץ קטן שהיה מגיע מאוסישקין לעודד את קבוצת הכדורגל היו נחשבים לאוהדים של המועדון. הם אלה שהחזיקו אותם עד עידן משה תאומים, אז הם החלו להתפתח לאימפריה.
"ביציעים שלהם תמצא את הכי הרבה בחורות וילדים, וזה נהיה סוג של הייפ, אבל אין לאנשים האלו שום קשר לפטיש והמגל. לא אטעה אם אומר ששלושים אחוזים מהם מגיעים למגרש לא בגלל האידאלים של הפועל או אפילו בגלל הכדורגל, אלא כי זה במודה כיום".
חברו של משיח, בועז קלדרון מארגון האולטראס, אינו שוכח את התקשורת העירונית. "ידוע שתשעים אחוזים מהכתבים הם אוהדי הפועל. יש רשימה ארוכה של עיתונאים שבזמן האחרון, עם עלייתה של הפועל למקום הראשון בליגה, התחילו לעקוץ את מכבי ואת אוהדיה. זה חבל כי הכלל הראשון שעיתונאי צריך לשמור עליו הוא אובייקטיביות, והם לא ממש מראים שהם שומרים על הכלל הזה".
אם באופנה עסקינן, לא ניתן להתעלם מאופיים, וליתר דיוק יופיים של השחקנים שהתקבצו בשנים האחרונות בהפועל. איציק זוהר, אלי דריקס או אבי נמני היו הפנים הסקסיות, אלה שהיו נשואים לדוגמניות ובעלי גומות החן של מכבי בשנות התשעים, ואילו שכטר הנאה, דה סילבה וידין הבנויים לתלפיות, דדי בן דיין המככב על שערי מגזיני בריאות ו-ורמוט החינני, הם הפנים של הפועל מודל 2010.
סחורה לוהטת הרבה יותר מיובל אבידור או עמנואל מאיוקה חסרי הכריזמה. כך, שלא כמילותיו של עלי מוהר ז"ל, נדמה כי לא רק שהחולצה האדומה כיום היא מציאה, אלא גם ובעיקר מי שלובש אותה.
הדבר בא לידי ביטוי בעדכונים שונים על השחקנים במדורי רכילות, שרק מרוממים את המותג "הפועל ת"א" ואת תפיסתה כמייצגת של העיר הצעירה והאופנתית במדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם