למה לו? (מה לדרור קשטן ובני יהודה?)
עף מגביע אירופה באמצע יולי, סופג קללות מילדים ביציע ונלחם בסטטיסטיקה של מאמני נבחרת שכשלו לאחר מכן בליגה. דרור קשטן, המאמן המעוטר בכדורגל הישראלי, מחפש את עצמו בקבוצה השלישית של תל אביב. בשביל מה הוא היה צריך את זה?
על הקווים דרור קשטן. שריקת הסיום מוצאת אותו בדרך לבקבוק המים הצמוד. חולצת התכלת הכי מפורסמת בספורט הישראלי ספוגה בזיעה. קשטן עושה את הדרך מהספסל שלו לכיוון חדרי ההלבשה.
מהיציע נזרקות כמה צעקות וגערות מצד ילדים שלא נולדו כשהוא לקח את הדאבל האחרון עם מכבי ת"א במאי 1996. קשטן לא מביט לאחור. הרגליים לוקחות אותו לעמדת הראיונות, מקום שהוא לא הרגיש בו מעולם נוח. הוא מסביר מה לא עבד, מפתיע עם אמירות על משחק טוב, ומזכיר שאמר כי האירים לא פראיירים.
הראיון מסתיים. קשטן נבלע בתוך חדר ההלבשה. רבע שעה לאחר מכן יעבור בין השחקנים וילחץ ידיים בשקט. "הסתכלתי עליו בחדר ההלבשה", אמר מאוחר יותר אחד השחקנים, "וכאב לי הלב בשבילו. הייתי מאוכזב בשבילי ובשביל הקבוצה, אבל הלב נחמץ לראות את האיש הזה, שהגיע למקומות הכי גבוהים בכדורגל, עובר בינינו כדי ללחוץ ידיים לשחקנים שהלכו לגן כשהוא כבר לקח אליפויות כאן".
יכול להיות שהכתבה הזו מוקדמת. ייתכן כי הפנים חמורות הסבר של דרור קשטן ביום חמישי שעבר יתחלפו בסיום העונה לאותן פנים מוכרות, צוהלות, חושפות שיניים, עם תנועת ידיים קמוצות מורמות אל על. אבל גם אם זה יקרה - גם אם קשטן יביא את גביע המדינה לשכונה או שיטפס מקום נוסף בטבלה - זה יהיה בייסורים. לבני יהודה אין התקציב של מכבי ת"א, היא לא משחקת את הכדורגל המושלם של הפועל, ואין לה הניהול והמסורת של חיפה.
קשטן לקח את הקבוצה של חזי מגן ומשה דמאיו בעיתוי הכי גרוע מבחינתו. הוא לא הגיע מנבחרת ישראל עטור שבחים על כך שעמד במשימות שהציב בפניו אבי לוזון. הוא גם לא מגיע למועדון שנלחם בשנים האחרונות נגד הירידה, ועכשיו יש רק לאן לטפס. גיא לוזון, יהיה מאמן האולימפית או לא יהיה, הוא עדיין קונצנזוס, גם בקרב מתנגדי מינויו למדים הלאומיים. הוא עשה בשנתיים האחרונות פלאים
ולכן נשאלת השאלה בשביל מה קשטן היה צריך את זה. באחד באוקטובר הוא יהיה בן 66, גיל שרבים כבר חובקים בו כמה שנים בפנסיה, ואחרי כל כך הרבה שנים בטופ של הכדורגל, נראה שהוא לא רעב ללחם.
"אני מעריך אותו על הצעד שעשה", קובע מאמן מכבי ת"א יוסי מזרחי, שלקח באימונו של קשטן את האליפות הראשונה של בית"ר ירושלים ב-1987. "דרור עשה צעד שצריך לכבד. הוא לא קיבל קבוצה מועמדת לאליפות והוא לא הלך לאחד המועדונים הגדולים בכדורגל שלנו.
"הוא אמר לי שהוא רואה בזה אתגר גדול ושהוא אוהב מאוד את האימון והעשייה. דווקא השנים בנבחרת ישראל, בלי אימונים סדירים, היו לטעמי פחות נוחים לו כי הוא איש של תהליכים. אני מציע לכולם להתאזר בסבלנות כי דרור, עם בני יהודה, יכול לעשות הרבה דברים יפים בעונה הקרובה".
הסטטיסטיקה לא משחקת לטובת קשטן. מרבית המאמנים הלאומיים התרסקו אחרי שעזבו את הנבחרת וחזרו לליגה. עמנואל שפר, שהביא אותנו בפעם היחידה למונדיאל במקסיקו 1970, חזר אחרי זה לליגה ונכווה קשות. יוסל'ה מרימוביץ' שאימן באמצע שנות השמונים, חתם במכבי ת"א ופוטר כמה מחזורים אחרי שהעונה החלה.
שניאור וגרונדמן, גם הם לא שבעו נחת. אחרי שהיו קרובים למונדיאל איטליה ב-1990 הם גילו שזה כבר לא זה. יענקל'ה גרונדמן היה הראשון שניסה כשחתם בהפועל ת"א, אבל מחלוקת שולית בינו לבין מוני הראל, שכבר אז קבע בהפועל את פירמת הבגדים שילבשו השחקנים, הביאה לכך שיסיים את דרכו עוד לפני שהחלה העונה. שניאור התבקש לבוא במקומו, ורק אחרי שקיבל את ברכת הדרך מחברו הוותיק הוא ניאות לחתום. בתום עשרה מחזורים בלבד נפרדו הדרכים, ושניאור הלך הביתה.
הסיפור האחרון, של שלמה שרף, הוא אולי הכי קיצוני. אחרי שמונה שנים שהנבחרת התקדמה ושיחקה לפרקים כדורגל מצוין, היה שרף בטוח שהוא חוזר בגדול לליגה ונותן עוד עשר שנות אימון בקלילות. התחנה הראשונה הייתה מכבי ת"א. הוא נחת ברעש גדול עם אלפי אוהדים שחיכו לו בקרית שלום ומסיבות עיתונאים נוצצות. טל בנין הוחזר מאיטליה, ושחקנים זרים הוחתמו בעלויות גבוהות מאוד.
שני מחזורים החזיק שרף במכבי, ואז הסתבך עם אבי נמני. בנבחרת הוא היה כל-יכול, אבל במכבי העדיף לוני הרציקוביץ' את הקפטן שלו. בסכסוך הזה יצא נמני מנצח. שרף נשאר בבית במושב בגן חיים. הוא לקח פיצויים אחרי מאבק משפטי, אבל נותר עם צלקת שעד היום לא הגלידה. גם האמונה שהוא יוכל להפריח את השממה בבירת הנגב התרסקה. הוא חתם בהפועל ב"ש, והאמין בכוחו לעשות אימפריה מהקבוצה של אלי זינו, אבל מהר למדי קלט שאין לו סיכוי להצליח שם וביקש לעזוב.
היחידים שהצליחו לחזור בגדול מהנבחרת היו דוביד שוויצר ואברהם גרנט. שוויצר לקח שתי אליפויות עם קבוצות אחרי שסיים את דרכו בנבחרת הלאומית. גרנט לא נעצר ולא נעלם, אבל לא ניסה את כוחו בליגה שלנו. הוא הפנים שיהיה לו קשה לחזור מהנבחרת לליגה בארץ, ולכן דחה כל הצעה שהופנתה לכיוונו. לאט-לאט טווה לעצמו את הקשרים באי הבריטי, והגיע עד צ'לסי בזכות ההיכרות עם רומן אברמוביץ'.
גם מעבר לים המאמנים הלאומיים מוצאים שקשה מאוד לחזור לליגה. חוזה אנטוניו קמאצ'ו אימן את הנבחרת הלאומית של ספרד, והתרסק לאחר מכן בליגה. ז'אק סנטיני היה על הקווים של נבחרת הטריקולור ב-2004, אבל לאחר מכן נפל קשות בטוטנהאם ואוקזר, וכבר שנים שהוא לא מאמן.
עם נתוני הפתיחה הקשים האלה קשטן צריך להתמודד, ולכן הבחירה בבני יהודה מפתיעה עוד יותר. יצחק שום, בן דורו ובן עירו של קשטן, יושב בבית. היו לו הצעות, יש כאלה שאומרים שאפילו מבני יהודה, אבל הוא החליט כבר מזמן שאם הוא לא מקבל טלפון מאחת הגדולות, הוא לא מגיע.
"ביום שהבנתי שאני לא בנוי לקבוצות שמטרתן להישאר בליגה, החלטתי לא לקחת הצעות מקבוצות בינוניות וקטנות", העיד השבוע שום, שעדיין מחכה להתפתחויות במדינה אירופית בנוגע לאופציית אימון שמונחת בפניו.
"אני יכול להבין את דרור שבחר לחזור לאמן כי אחרי הכול כמה אנחנו יכולים לשבת בבית, אבל אני גם לא שוכח את המילים שאמר לי יענקל'ה גרונדמן לפני כמעט עשרים שנה. הוא ויצחק שניאור סיימו את הקמפיין שלהם בנבחרת, ושלמה שרף ואני, כעוזרו, החלפנו אותם. גרונדמן, שאהב אותי, אמר לי: 'שומי, אי-אפשר להצליח בליגה אחרי שהיית מאמן נבחרת'.
"בנבחרת ישראל אתה הכול. אתה קובע כל דבר, עושים לך כבוד בכל פינה, וההתאחדות בדרך כלל מגבה אותך בכל החלטה. כשאתה חוזר לליגה, ובייחוד בעידן הנוכחי, אתה מגלה שהמאמן כמעט לא נספר. בעלי הקבוצות הם השולטים הבלעדיים, והם גם רוצים להתערב מקצועית, ואם לא די בכך, אז התקשורת רוצה להכתיב סדר יום ויכולה לדרוך עליך מבוקר ועד ערב. האוהדים היום מרשים לעצמם הרבה יותר מאי-פעם, וחושבים שהם צריכים לקבוע מה יהיה מזג האוויר".
אז למה קשטן לא חיכה כמוך להצעה מחו"ל?
"עם כל הכבוד לתפקיד מאמן הנבחרת, לא ממש סופרים את זה במועדונים באירופה. אנחנו חושבים כאן בארץ שהמצאנו את הכדורגל, אבל בחו"ל לא מחכים למאמן נבחרת ישראל בידיים פתוחות. העובדה שלקחתי דאבל עם פנתינאייקוס פתחה לי את הדלתות למועדונים אחרים באירופה שהייתי בהם, וזה גם מה שמחזק אצלי את האמונה שאוכל לצאת לסיבוב נוסף במקום באירופה שיהיה לי טוב. אני גם לא לוקח כל הצעה מחו"ל. באופי שלי אני תחרותי מאוד, וחייב שתהיה לי האפשרות להיאבק על התואר החשוב".
יצחק שניאור יושב כבר הרבה שנים בבית. אחרי שסיים עם הנבחרת וראה שבליגה לא ילקק דבש העדיף לפרוש. היום הוא בן 85, מעיד על עצמו שהבריאות לא משהו, אבל מהשיחה אתו נראה שהוא צלול לחלוטין.
"דרור הוא בחור מפוכח, והוא יודע מה שהוא עושה", הוא משיב כשאני שואל אם קשטן היה צריך לחזור היישר לבני יהודה. "התקשורת היום רוצה לקבוע הכול", הוא מצליף, "אני יושב בבית, ורואה את ההתעסקות בבן סהר. כאילו אם הוא יחתום, הפועל תיקח את אליפות אירופה, ואם הוא לא יצטרף, הפועל תרד ליגה. אם קשטן ובני יהודה היו עוברים את האירים, לא הייתם עושים את הכתבה הזו, בטח לא השבוע".
הכתבה הזו לא באה ממקום שלילי. דווקא מכיוון שהתקשורת תחפש את קשטן ושהאוהדים לא יעשו לו כבוד, נשאלת השאלה למה הוא לא חיכה למשל לאיזה תפקיד מקצועי בהתאחדות לכדורגל?
"התאחדות לכדורגל? אתה מצחיק אותי", אומר שניאור. "אנשים כמו דרור קשטן או כמוני לא יכניסו לתפקידים בהתאחדות כי אנשים שם פוחדים על הכיסא שלהם. הם יעדיפו את העסקנים מאנשי המקצוע שיכולים לשפר את הכדורגל שלנו. אחרי שעזבתי את הנבחרת מישהו זכר שאני קיים? יש להם שם ועדות, שמעדות וכל מיני שטויות. דרור לא היה יכול לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לג'וב בהתאחדות כי זה לא היה מגיע.
"אני מסכים עם זה שהיה עדיף היום לדרור לעבוד בקבוצה בליגה כמנג'ר. להתוות דרך, לתכנן, לבחור שחקנים ופחות לרוץ כל היום בחום הזה על הדשא, אבל הוא ילד גדול, והוא בחר בדרך הזו, וצריך לכבד אותו על כך. לא צריך לעשות טרגדיה מזה שהם לא עברו את האירים. זה לא כישלון כזה גדול כמו שניסו לצייר את זה. הלו, זו אירלנד. משחקים שם כדורגל לפני שהחלו לשחק כאן בישראל. אני מציע לתקשורת, ובעיקר לאוהדים, להיות סבלניים יותר ולתת כבוד. מה שדרור קשטן יכול להביא לבני יהודה שום מאמן לא יכול. את הניסיון שלו אי-אפשר לקנות בכסף, ואני בטוח שהוא ישפר וישדרג את בני יהודה".
ממרום גילו, קשטן הוא ינוקא לעומת לופא קדוש, שנחשב בגיל שבעים זקן השבט. רק לפני שבועיים חתם בהפועל ירושלים, ויאמן אותה בעונה הבאה בליגה א'. "קשטן ואני התחלנו לאמן ביחד", הוא נזכר השבוע. "זה היה ב-1975. הוא התחיל לאמן בקריית אונו, ואני בלוד. הוא הלך בדרך שלו, ואני בדרך שלי. היום, אני יכול להגיד לך בוודאות שאם הייתי במקומו, לא הייתי חוזר לאמן אחרי הנבחרת בליגה.
"קשטן היה רגיל לאמן במועדונים הגדולים. דאבל עם מכבי תל אביב, דאבל עם הפועל תל אביב, אליפויות בבית"ר ירושלים. עכשיו הוא צריך להתמודד עם מועדון שהצליח מאוד בעונה שעברה ושהכוכב שלו אלירן עטר נמכר הקיץ בלי שהובא שום תחליף ראוי במקומו. ממצב שהוא היה נלחם על אליפויות, הוא צריך להצליח בקבוצה שעל הנייר תעשה מקסימום ניצחונות והפסדים במידה שווה. אני חושב שדרור לא היה צריך את זה, אבל אני לא יכול להיכנס לעור שלו".
אבל אתה מאמן בגיל מתקדם יותר וקבוצות קטנות יותר.
"אצלי זה יותר עניין של פרנסה. מה אתה חושב, שזה קל לעבור בכל עונה מבית"ר שמשון תל אביב להפועל ירושלים ואחרי זה למועדון קטן אחר? שלא יובן שאני מתלונן. אני נהנה מכל רגע, אבל אני עושה את זה קודם כול כי זו הפרנסה היחידה שלי. אני צריך לפרנס בית ולעזור לילדים. אם הייתי מסודר כלכלית, אני חושב שלא הייתי ממשיך לאמן. הייתי הולך להיות פרשן, לנהל מחלקת נוער. אם גם היה לי איזה עסק מכניס במקביל, לא הייתי מושך כל כך הרבה שנים בתחום הזה".
משה סיני היה עוזרו של קשטן בנבחרת. את השאלה לקשטן היה אפשר גם להפנות אליו אחרי שחתם הקיץ במכבי הרצליה מהליגה הלאומית. "אני חושב שמה שהניע את דרור לחזור מהנבחרת לבני יהודה הוא האהבה למשחק. נכון שיש דברים לא נעימים היום בכדורגל ואחרי שהיית מאמן נבחרת, זה לא הכי נעים לשמוע קללות מילדים, אבל דרור רצה להמשיך בעשייה, רצה להיות קשור לענף הזה כי הוא חלק בלתי נפרד ממנו".
איך אתה לא חיכית להצעה מליגת-העל ומיהרת לחתום בהרצליה?
"על השאלה הזו אני רק יכול להשיב לך שאני שמח על כל שנייה ועל כל דקה שאני במכבי הרצליה".
מאמן נוסף מהדור המבוגר שכבר לא עובד היום הפנה אותנו דווקא לכיוון אחר. "אתם שואלים למה קשטן היה צריך את זה? אולי תשאלו למה בני יהודה הייתה צריכה את זה? קשטן לא מגיע לבני יהודה אחרי הצלחות גדולות בנבחרת, וכמו שהוא לקח צ'אנס בכך שחזר לליגה, גם בני יהודה לקחו כאן סיכון, ואולי אפילו הימור. בכל מקרה, גם קשטן וגם חזי מגן, הם אנשים מבוגרים ובעלי הרבה ניסיון. אם הם החליטו להשתדך, צריך לכבד אותם ולתת להם זמן. זה עוד מוקדם לשפוט אם דרור עשה נכון כשחזר לליגה. הזמן יעשה את שלו".
קשטן הוא המאמן המעוטר בכדורגל הישראלי. ברזומה שלו שש אליפויות, שישה גביעי מדינה ושני גביעי טוטו. הוא גם היה שותף למסע המופלא של הפועל ת"א בגביע אופ"א שנעצר רק על ידי מילאן ברבע הגמר.
אבל לצד כל אלו, קשטן גם ירד ליגה, ואפילו פעמיים. קשה להאמין שבעונה הקרובה יזכה באליפות שביעית, וגם אין ספק שהוא לא ייאבק על חייו הספורטיביים בליגת-העל עם בני יהודה. משהו אי-שם באמצע עם קריצה למעלה, ייחשב כנראה הצלחה. השאלה אם תהיה לכולם הסבלנות ואורך הרוח לתת לו להשלים את מה שהחל לפני חודש וחצי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם