קצין ואיירונמן: 'איש הברזל' הישראלי
גלעד רותם, קצין מילואים ביחידה מובחרת ו'איש ברזל' במשרה מלאה, יופיע מחר בגירסה הישראלית של הטריאתלון המטורף, לאחר שהפך לנציג של קבע ב' מכה' של האיירונמן, הוואי, וירד מגבול 9 השעות. בכדור אחר אתגרי
מחר באילת, הגירסה הישראלית, ישר אמן-נגב, תחרות שהתחילה לפני 12 שנים עם 26 מתחרים לחצי איש ברזל, מחצית המרחק, וכיום מארחת 500 מתחרים מכעשר מדינות, מהם 130 עושים איש ברזל מלא: שחייה בים למרחק 3.8 ק "מ, רכיבת אופניים ל-180 ק "מ וריצת מרתון לקינוח.
מה שהחל כתחרות של חיילים אמריקאים משועממים בהוואי, שישבו על כוס בירה והתווכחו מה יותר טוב, לשחות, לרכב על אופניים או לרוץ, ובסוף השתייה החליטו למזג את הכל לתחרות אחת, התגלגל לשגעון עולמי, להקמת חברת WTC, גוף מסחרי המארגן 20 תחרויות בשנה ברחבי העולם ואחת מרכזית בהוואי מדי שנה.
עיתונאי "הארץ" יוסי מלמן, המארגן את ישראמן-נגב, לא הצליח עדיין לקבל חסות רשמית של WTC אמנם, אבל בכ-650 אלף שקלים הוא מרים כל שנה באילת תחרות על מסלול ייחודי, שיש הטוענים כי הוא הקשה בעולם. מלמן: "זה לוקח כשעה יותר מהמסלול בהוואי. יוצאים מהים ומטפסים להרים בגובה 750 מטר עם שיפועים כמו בטור דה פראנס, ברוחות עזות".
אביו של גלעד היה שחיין בארה"ב, וגם גלעד, כילד, שחה מגיל 8 ועד הטריאתלון האולימפי הראשון, אותו עשה אחרי גיל 17. " לא אהבתי את המונוטוניות שבשחייה מקיר לקיר. בהתחלת הדרך בטריאתלון הייתי מוביל אחרי השחייה ולאט לאט היו עוקפים אותי, אבל אהבתי את הגיוון שבפעילות".
כשהגיע זמן הגיוס, גלעד העדיף יחידה מובחרת על פני מעמד של ספורטאי מצטיין, ועד היום הוא קצין מילואים באותה יחידה. בגיל 28 הוא רץ את המרתון הראשון שלו, בטבריה, וסיים בתוצאה טובה, 2.48 שעות , למרות שנטש את הספורט מאז הצבא. במקביל ללימודי הרפואה בטכניון, הוא נמשך בחזרה לטריאתלון, אבל למקצה המטורף של האיירונמן, ונרשם לתחרות בניס, כבר באותו קיץ.
"בתחילה חשבתי שאעשה את זה בגיל 50-40, אבל פתאום הבנתי שאולי כבר לא יהיה זמן אחר". בניס הוא סיים שלישי בקטגוריית גיל 29-25 ועל כן זכה בכרטיס להוואי, למרות שכל מטרתו היתה לסיים מסלול. מאז הוא עשה שמונה איירונמן ברחבי העולם, ואשתקד היה לישראלי הראשון שמנצח באילת.
באוסטריה 2009 הוא קבע את התוצאה הכי מהירה שלו, 8.43 שעות , והיה לישראלי הראשון והיחיד היורד מ-9 שעות . באותה שנה גם קבע את מיקום השיא שלו בהוואי, מקום 41 כללי. כעבור שנה הגיע 13 באליפות אירופה וראשון לגילו, אבל החליט כי הוא זונח את הישגי קטגוריות הגילאים והולך על הדבר הגדול, המקצועני, על הפרסים הגדולים.
"אני רוצה להתחרות עם הכי טובים כי זו
בשביל זה שילם גלעד 800 דולר הרשמה ל-WTC והוא מוציא כ-70 אלף שקלים בשנה על טיסות וציוד כדי לצבור ניקוד. נייקי ולידר השקעות הם הספונסרים המכסים כחצי מההוצאות ואת היתר הוא מגרד בעצמו. שווה?
"עשרת הראשונים בעולם חיים מזה בצורה מכובדת, היתר במאבק. אני במאבק. אני מקצה הרבה אנרגיה כדי לעזוב הכל ולטוס לתחרויות, אבל אני מגשים חלום ילדות, והאיירונמן לימד אותי הרבה לגבי מיצוי יכולת גם בתחומים אחרים בחיים. אתה מסמן מטרה ומאמין שאתה יכול לגרום לזה לקרות, שאתה יכול לפרוץ את הגבולות שלך כל הזמן ולהוציא ממך יותר הנכס הכי גדול של הספורט הזה הוא הערך המוסף והזריחות היפות שאתה רואה באימון בזמן שהאחרים ישנים עד הצהריים. וזה גם ממכר".
לאחר שהשתחרר מהסדיר, הדריך גלעד נוער מיפו במסגרת עמותת'אחרי', שרואה בצבא קרש קפיצה תחת הסלוגן 'נוער מוביל שינוי'. " המטרה היא שהסביבה תהיה תוצר של אותו נוער, ולא שהם יהיו תוצרי הסביבה. זה הדבר הכי חשוב שעשיתי אחרי שהשתחררתי ושהוא לא עבורי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם