קלינגר? אולי ישנן צרות ישנות יותר
לב"ש יש בעיה גדולה יותר ממאמן כזה או אחר, אצטדיון וסרמיל מונע ממנה לפתח תדמית טובה יותר, בדומה למה שעשתה ק"ש. הדרבי של פ"ת בר"ג מעלה את התהייה מדוע שום דבר לא יכול לעבור פה חלק ומדוע בספרד משחקים מול קונוסים? סיכום שבת של כדורגל
אז זהו, שהיא לא ממש נוחה, וגם וסרמיל הוא כבר מזמן לא מגרש ביתי, אלא זירה לא רלוונטית ואפילו מזיקה לאינטרס הקיומי של המועדון הזה. דווקא הכישלון אמש בבית, מול
בתחילת העונה הרביעית של אלונה ברקת כבעלים, אפשר לומר עליה שלא השתנה כמעט דבר מבחינת מעמדה של הקבוצה מאז שהגיעה. יותר מזה, אחרי השקעה כספית של עשרות מיליוני שקלים, בהערכה גסה יותר מ-30 מיליון שקל, הבעיה של הפועל ב"ש היא לא כספית אלא נותרה תדמיתית.
הנזק המשמעותי ביותר הוא האצטדיון הזה. כמו אצטדיון ר"ג, שעדיין טוב מווסרמיל בשתי דרגות, וסרמיל היה צריך להיעלם לנו מהעיניים כבר לפני חמש שנים. העובדה שהוא עוד כאן היא סוג של הפניית אצבע משולשת אל תושבי העיר ואוהדי הקבוצה.
וסרמיל הוא האסון של העיר, נזק תדמיתי ענק שמרחיק אוהדים מקומיים, אוהדים מערים אחרות, ובעיקר שחקני כדורגל ישראלים שיעדיפו לשחק בקבוצות
קחו למשל את ק"ש, קבוצה שרחוקה מהמרכז יותר מאשר ב"ש. לקבוצה של איזי שרצקי ורן בן שמעון יש עיר של בקושי 25 אלף תושבים, לעומת ה-250 אלף בב"ש. יש להם עיר יותר ענייה, שאפילו את הספרייה העירונית בה לא הצליחו לתחזק. אבל הצליחו לבנות שם תשתית כדורגל נעימה ומסבירת פנים ועבור שחקני רכש מדובר בחווייה.
נעים לבוא לק"ש לראות כדורגל. סיוט לבוא לווסרמיל. ראש העיר רוביק דנילוביץ' סיפר פעם שהיה שחקן נוער נחשב בקבוצה. הוא נתפש כאיש מוכשר שדימוייה של העיר חשוב לו. משום מה הוא לא רואה בקבוצת הכדורגל את חזיתה של העיר.
בב"ש, למרות עיר הבה"דים שתיבנה, הכפלת מסילת הרכבת למרכז, התיאטרון ובית חולים סורוקה, שום דבר בעיר הזאת לא יכול להכיל 15 אלף איש באצטדיון כשיש סיבה טובה לכך. לפני כמעט 40 שנה וסרמיל של אז היה מלא כל שבת ב-15 אלף. אתמול באו 2,000 צופים, כשאוכלוסיית העיר הכפילה את עצמה פי ארבעה מאז האליפות האחרונה.
התחושה שלי שאלונה ברקת לא תישאר בקבוצה לנצח. יבוא יום ובעלה, איש העסקים אלי ברקת, יחשוב שאין להשקעה הזאת תוחלת, וייבדקו אופציות השקעה אחרות - אני הייתי שולח אותה להפועל חולון כדורסל. הוא תזכה שם לכבוד והצלחה בהשקעה קטנה פי כמה.
רק אצטדיון חדש שיעמוד תוך שנתיים שלוש יכול לבלום את הכישלון הזה. חרם צרכני יכול להתחיל במשחק הביתי הבא. אם יעמדו בחוץ 5,000 אוהדים, ובפנים ריק מאדם, נדע כי קורה משהו. קלינגר אולי יילך הבוקר, אבל אחריו יגיע הבא בתור.
כדורגל ישראלי ב-2011. הדרבי של פ"ת משוחק באיצטדיון ר"ג, וגם בית"ר ירושלים מארחת את הפועל חיפה שם. בטדי, 20 שנה אחרי שנפתחו שעריו, משלימים עכשיו את היציע הדרומי, ובפ"ת האיצטדיון החדש ייפתח בנובמבר.
אוקיי, עבור שדרוג של מתקנים אנחנו מוכנים לסבול את זה, אבל למה השערים בר"ג נפתחו דקות בודדות לפני פתיחת הדרבי? למה נתנו למאות אוהדים לחוצים גם ככה להתעכב מול שערים נעולים. ועוד מדובר באצטדיון של ההתאחדות.
מה העניין, למה שום דבר לא יכול לעבור חלק פה בלי הטרדה. אבל זה כלום לעומת סצינת הסיום מהדרבי. איש אחד עלה על הווספה שלו ונסע לכל אורכו של היציע המזרחי. אני מתכוון בתוך היציע, לא מחוצה לו. כנראה בגלל שהיה מלא, לא מצא חנייה בחוץ. או שהוא כנראה VIP.
תראו איך בית"ר יצאה מההפסד שלה להפועל ת"א במחזור הקודם, ואיך יצאה ממנו הפועל. את בית"ר הוא רק חיזק, ובהפועל המפגן החלש הוביל גם למפח נפש ביתי נגד ראפיד בוקרשט. עכו של אלי כהן היתה משימה לא פשוטה להפועל ת"א אפילו בתקופת הזוהר של אלי גוטמן, אז קל וחומר הערב באיצטדיון החדש בעכו, שנראה כמו דוחא למתקדמים. 2,000 שנה חיכינו וזה מה שיצא? איפה אפשר לקבל קורות חיים של האדריכל הזה?
בית"ר, שזה אומר השחקנים, המאמן והאוהדים, מאוהבים בסיטואציה בה הם נמצאים. כיוון שבבית"ר אין אמצע, אלא תנודתיות חדה - משתאות בנוסח ימי פומפיי האחרונים כמו אצל ארקדי, או לחם צר ומים לחץ עם יובל נעים, הם מתלהבים להוציא את המקסימום מהמינימום.
הסטאז' של נעים במועדונים מיעוטי יכולת כמו ר"ג, סכנין והפועל פ"ת, בתוספת ההילה של בית"ר כקבוצה עם אתוס גדול, הופכים את תחילת העונה הזאת לסוג של סרט, ואם נעים היה מאפשר להכניס מצלמה, זה בטוח היה נגמר בלא פחות מאשר בית שאן סרט מלחמה.
ראיתם את ברצלונה? מסי, פברגאוס, וייה, שער עצמי, מסי, צ'אבי, וייה ושוב מסי. ובסך הכל 0:8 על אוסאסונה במשחק ליגה. לא משחק גביע נגד קיקיונית, אלא שמינייה מול קבוצה לגיטימית לגמרי מהליגה הראשונה.
בעיניי מדובר בביזיון, סוג של גועל נפש שהוא תוצר של טירוף המערכות והמגלומניה החולנית סביב שני מועדונים בלבד בספרד - ברצלונה וריאל. מולן עומדים הקונוסים - ולנסיה, אתלטיקו מדריד, סביליה, ויאריאל ואספניול. כאילו קבוצות צמרת שמסיימות כל עונה בתסכול אדיר, מרחק של 25 או 30 נקודות משתי הגדולות.
שתי התעשיות האלו מחליפות את הדיקטטורה של פרנקו ששלטה בספרד ממלחמת האזרחים בשנות ה-30 של המאה הקדומת ועד 1975, כשפרנקו עצם עיניים, מה שאיפשר לברצלונה לקום מהבור ולהשיב מלחמה. אבל מאז שיוהאן קרויף הגיעה לברצלונה שינה את המצב והפך אותו ממונפול לדואופול, הפכה הליגה המבדחת הזאת לאתר תיירות, או אולי לזירת שוורים בו יכולים הצופים לראות את הפר התורן שבא למות לקול מצהלות ההמון.
העיוותים המבניים בזכויות השידור שם, שמעניקים לבארסה וריאל שני שלישים מההכנסות של זכויות השידור בספרד ומותרים פירורים לאחרות, יקבעו לנצח את שליטתן ואת העובדה שבספרד אין באמת ליגה. ה-0:8 צריך להוציא את ההמונים שם לרחובות ולהשבית את הכדורגל. כי מסע הציד הזה, כמעט בכל מוצ"ש, מעליב את הכדורגל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם