סיפור זהב: מי תיקח את הכרטיס ללונדון?
ירדן ג'רבי מאותתת לבכירה ממנה, אליס שלזינגר, כי המקום בלונדון לא בטוח. ברקע הפריצה של הג'ודאית מנתניה: אגדה משפחתית מאלפת על תיבת זהב אבודה מלוב, סבא מה'הגנה' ועצות מיעל ארד. אגב, ג'רבי ושלזינגר לא מחליפות מלה
ירדן ג'רבי ואביה. בדרך ללונדון? צילום: אלי דסה
להבדיל מהשייט, שם עקף בינתיים משיח, הצעיר יותר, את צוברי, המדליסט האולימפי מבייג'ינג, בג'ודו אין עדיין מהפך, אבל הפער מצטמצם. שלזינגר בת ה-22, שהופיעה בבייג'ינג, מדורגת שביעית בעולם, ג'רבי בת ה-21, עשירית. ולמרות זאת, סיפור המשפחה המיוחד של ג'רבי מביא אותה להבטיח לנו, ערב טורניר פריז היוקרתי, בסוף השבוע באולם ברסי המפורסם: "הגלגל תמיד מסתובב ואי אפשר לדעת מה יקרה".
ועכשיו, לאגדה שהיתה באמת. סבה של ירדן, עמוס ג'רבי ז"ל, היה איש עשיר מאוד בלוב, בעל רכוש ומשרתים. כשהחלו עלילות דם, עם קום מדינת ישראל, לפיהן היהודים שותים את דם הערבים במדינת היהודים, התערער הביטחון האישי של יהודי לוב, והסבא לקח את משפחתו כדי להתחבא בהרים ומערות. מכל רכושו הוא הצליח להציל ארגז אחד מלא מטבעות זהב, שבאמצעותו יצא מדי פעם מהמחבוא וקנה אוכל למשפחה. כשהגיעה השמועה כי אפשר לעלות לישראל, הגיעה המשפחה לאוניה 'הרצל', אבל דווקא היהודים, הם אלה שרוקנו למר ג'רבי את האוצר מהארגז, באניה.
וכך הגיעה המשפחה בחוסר כל לאוהל במחנה עולים בפרדסיה, כשהסבתא של ירדן, עליזה ג'רבי תבדל"א, נאלצת לעבוד בניקיון בשביל פרנסה למשפחה, לאחר שכבר מכרה את כל תכשיטיה. שמוליק ג'רבי, אביה של ירדן, מספר על סגירת המעגל של אמו: "היא היתה בלוב אשה מפונקת, עם משרתים
ומנקות. ואז, בישראל, היא מגיעה יום אחד להתחיל לעבוד בניקיון אצל אשה כלשהי, ומה מתברר? אותה אשה עבדה אצל אמי בניקיון בלוב. החיים הם גלגל? חד משמעי".
לבסוף, שתי הנשים נפלו זו על זרועות זו ובכו, אבל הסבתא של ירדן העדיפה למצוא מקום אחר לעבוד בו, ואנחנו חוזרים לעולם הג'ודו. בזמן ששלזינגר עשתה כותרות, עוד בימי פנימיית המחוננים בוינגייט, עם מדליה בכל תחרות אפשרית, התנהלה ירדן בשקט בין ג'ודו לכדורסל, לא רחוק מוינגייט, בנתניה, שם היא גרה עד היום, קרוב להורים שבמושב חרות.
בגיל 6 היא הגיעה להתאמן אצל אורן סמדג'ה וכעבור שנתיים אצל שני הרשקו, כיום מאמן נבחרת הנשים. "עד גיל 14 שיחקתי כדורסל עד שהבנתי שאי אפשר להמשיך עם שניהם, והג'ודו היה מועדף אצלי. אני אוהבת ספורט עם נוק-אאוט ושאתה לא יודע עד הרגע האחרון מי ינצח".
מכירים את השיר 'הו דה פאק איז אליס'? כך גם בג'ודו הישראלי, רק ההיפך כי את אליס כולם מכירים ואת ירדן לא. "ברור לי שאני האנדרדוג. תמיד ידעתי שיש אליס, אבל אליס לא ידעה שיש ירדן. אני פשוט רוצה להיות הכי טובה ואני מרוכזת בעצמי. לא מתייחסת ליריבות הזו. היא בשבילי כמו כל ספורטאית אחרת".
אתן לא מדברות לפעמים?
"לא מדברות. היא גם לא חלק מהנבחרת. היא עם המאמן שלה (פבל מוסין), מתאמנים בנפרד, טסים בנפרד, מכרטסים בנפרד טיסות. אין קשר בינינו וזה לא משנה לי, יש לי את החברים שלי, את הקרובים אלי ואני לא רואה אותה כמעט. כאילו היא מארץ אחרת".
אליס שלזינגר. לא מחליפות מילה
צילום: עדי אבישי
העדיפה ג'ודו על כדורסל
רק בשנה האחרונה שלה בתחרויות ג'וניור, זכתה ירדן במדליה משמעותית, ארד באליפות אירופה עד גיל 20. "משם התחילה הקריירה האמיתית שלי. עד אז לא היו לי תוצאות באליפויות אירופה והעולם, רק פה ושם הייתי מגרדת מדליות בטורנירים".
רק השנה היא תופיע לראשונה באליפות אירופה בזכות השינוי המאפשר שיגור של שתי ספורטאיות מאותה מדינה. רק חבל שאליפות ישראל לא משתדרגת בכך שלא מצרפים אותה לתחרויות הקריטריון ללונדון, כי אז היינו צופים בדו-קרב מחשמל.
במצב הנוכחי, ג'ודאים בכירים רבים לא מבזבזים אנרגיה על התחרות הלאומית שלנו. ירדן מוכנה להיענות לאתגר, לתשומת לב יוצרי הקריטריונים, ולא אכפת לה שכל המקורבים, החברים והמשפחה בקהל: "אני שמחה לכל תחרות. זה דווקא
מדרבן אותי שיש קהל, ולא מלחיץ אותי. המוטיבציה שלי רק עולה ככה. במיוחד קרב נגד מישהי מהטופ העולמי מוציא ממני תמיד משהו אחר".
פרט למילגות ההצטיינות, יש לה גם ספונסר פרטי, עו"ד ישי מור, שמסייע לה להתמקד במטרה האולימפית, ואפילו יש לה את יעל ארד על תקן מייעצת חופשי. "יעל נותנת לי כל הזמן טיפים ועצות שמאוד עוזרות. היא מפרגנת מאוד. אני רוצה לזכות במדליה אולימפית, אין דבר שאני רוצה יותר, זה חלום שלי מאז שאני ילדה קטנה.
"אני זוכרת ששאלתי את אמא שלי איפה קונים כרטיס לאולימפיאדה. היא ענתה לי שלא קונים דבר כזה אלא עובדים קשה. ככל שזה מתקרב, אני מרגישה שזה אפשרי. 50-50 הסיכויים, כמו בקרב ג'ודו - אף פעם זה לא נגמר עד הרגע האחרון".
ואם את בלונדון, תהיה מדליה?
"אני מאמינה שכן. אני יכולה להיות מועמדת למדליה. קצת קשה לי להגיד את זה על עצמי, אבל יש לי יכולת לזרוק באיפון כל אחת, וגם אם יובילו עלי, אני עדיין יודעת שאני יכולה לנצח כי זה יכול להיגמר בשניה אחת".
את ההוכחה סיפקה ירדן רק לאחרונה, כששבה עם ארד מטורניר המאסטרס באזרבייג'אן תוך כדי שהיא מנצחת את אלופת אירופה ואחת הג'ודאיות הטובות בעולם, זולניר הסלובנית. "ידעתי שיהיה קרב קשה, אבל גם ידעתי שאני יכולה להפתיע. זה שניצחתי, לא אומר שאני יותר טובה ממנה, אבל אני מתקדמת, ואני מאמינה שאם אגיע ללונדון, זה יהיה בצורה מושלמת, יותר חזקה וטובה מהיום. ברור שאני עדיין לא הכי טובה במשקל, אבל בלונדון הכל יכול לקרות".
ואם פתחנו בסגירת מעגל וסבא, השבוע מתאבלת המשפחה על מות הסב השני של ירדן, פעיל ה'הגנה' בלוב ומאמן כדורגל בהפועל בית-ליד לשעבר, יוסף תמר ז"ל.
"סבא דגל בספורט כדרך חינוך. כשהוא היה בבית חולים שבועיים לפני שנפטר, המשפחה הראתה לו כתבה שלי עם המדליה מהמאסטרס עם תמונה, הוא ממש חייך והמשפחה סיפרה לי שהוא היה מאוד גאה. אני מצטערת שלא יצא לי ללכת להיפרד ממנו. נחתתי לפנות בוקר, הלכתי לישון וכשקמתי כבר הודיעו לי שהוא נפטר. אני מאוד רוצה להצליח בשבת בפריז, לזכות במדליה בשבילו ולהגיע לאולימפיאדה, ובכלל, שהוא יהיה גאה בי עוד יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם