אגדה על השולחן: אנג'ליקה רוזיאנו אלופת אירופה
היא שרדה את התופת ברומניה, התאהבה בטניס שולחן, ומשם המשיכה עד לזכיה באליפות עולם, ולתהילת עולם. אנג'ליקה רוזיאנו, שנפטרה לפני כחמש שנים, היא אגדת הספורט הגדולה ביותר שלא הכרתם בישראל
במשך שנים רבות יצאו עיתוני הספורט היוקרתיים מגדרם כדי לתאר את משחקה של שחקנית טניס השולחן הגדולה ביותר שהייתה כאן, שנפטרה ב-21 בפברואר 2006.
על זכייתה באליפות העולם בווינה ב-1951, כתב "לאקיפ" הצרפתי: "ליצ'י האנגלי זכה בתואר לגברים, אבל אנג'ליקה רוזיאנו גנבה את ההצגה. היא השאירה רושם יוצא מן הכלל והצלחתה בשמירה על התואר הופכת אותה למומחית הבלתי מעוררת של אליפויות העולם".
באותה אליפות רשם עיתון הספורט "קורייר": "במשחק הגמר הוכיחה אנג'ליקה רוזיאנו לא רק שהיא הטובה ביותר, אלא גם רמת משחק שכל שחקן גבר יכול לקנא בה".
רוזיאנו נפטרה בשנת 2006, בגיל 85, אבל הספיקה לעשות בחייה דברים מופלאים, שעל רובם אפשר לדבר במונחים של "משואה לתקומה". לפני מותה סיפרה דברים שעברו עליה, ואותם אנו מביאים כאן.
"בשנים 1940-1941 חייתי במסתור. שיניתי כל הזמן את מקום המגורים, ומבחינה חוקית הייתי רשומה ברחוב תאודור שטפנסקו 6, ואח"כ בשדרות דומניציי 12.
בגלל שאבי היה מוכר בבוקרשט וכל הזמן חיפשו אותו, עזבנו את העיר ונמלטנו למספר חודשים לבאזרג'יק. רדיפת היהודים הגיעה גם לכאן ושוב עזבנו. חזרנו לבוקרשט לזמן מה ושוב נמלטנו. הפעם לכפר נארטשטי, בחבל מולדובה. התגוררנו אצל איכרים.
כאשר גם האיכרים החלו לחשוש מנוכחותנו אצלם, שוב נאלצנו לעזוב ושוב חזרנו לבוקרשט. היה לנו ברור שלא נוכל להישאר ביחד, ובטח לא בביתנו. התפזרנו, אמא, אבא, אחי ואני, כל אחד במקום אחר, אצל חברים.
בגלל החיים בפחד מתמיד, אבי קיבל מספר התקפי לב ונפטר באפריל 1944 בהיותו בן 57 בלבד". כך רשמה אנג'ליקה רוזיאנו, גדולת שחקני טניס שולחן בכל הזמנים, שבחודש פברואר מלאו 5 שנים למותה.
"בשנים אלו ובשלוש השנים הבאות הופעלו בבוקרשט הבירה ובמקומות רבים אחרים ברומניה חוקי גזע נגד היהודים שכללו איסורים רבים כגון: להיכנס לקונדיטוריות, לבתי קפה, לקרוא לרופא, אלא רק דרך שוטר-רחוב.
על השחקנים נאסר להופיע, על הספורטאים להתאמן או אפילו להיכנס לאולמי ספורט, על היוצרים הוטל איסור להציג את יצירותיהם. אחת מיצירות המופת של המחזאות הרומנית "כוכב ללא שם" של מיחאי סבסטיאן (יוסי הכטר), הוצג תחת השם הבדוי ויקטור מינקו.
איסורים אלה היו משולבים עם אין ספור צעדים נגד היהודים שפורסמו חדשות לבקרים: ירד שלג כבד, על היהודים לפנותו, הוחלט על הקצבה של הלחם או מוצרי מזון אחרים, על היהודים להסתפק ברבע.
על היהודים למסור
באירועי הדמים בבוקרשט, בפוגרום מ- 21- 23 בינואר 1941 עונו, נשדדו ונרצחו באכזריות שקשה לתארה לפחות 120 יהודים. נשים רבות נאנסו לעיני בעליהן וילדיהן.
כעבור זמן קצר בלבד, כבר החל המאמץ להכחשת המעשים הנוראים. ב-29 ביוני אותה שנה התרחש ביאסי אחד הפוגרומים הגדולים והאכזריים בתולדות יהודי מזרח אירופה.
מספר הנרצחים לפי השלטונות הרומנים הוא 13,266, אך לפי רשימה שמית שערכה הקהילה היהודית, האומדן הוא 14,850. בהתחשב בכך שלא כל היהודים היו רשומים בקהילה, הערכה היא שמספר הקורבנות מגיע לכ-20,000.
גם כאן במשך עשרות שנים, האשים השלטון הקומוניסטי (אפילו בטרם תפס את השלטוו) באירוע הנורא את גרמניה הנאצית, ואלו יהדותם של הקורבנות לא הוזכרה כלל, אלא הם היו כוחות אנטי פשיסטים.
את התקופה הזאת הצליחה אנג'ליקה רוזיאנו לשרוד, ולמרות הפסקה טוטאלית של הפעילות הספורטיבית, זכתה החל מ-1950 בשש אליפויות עולם רצופות, סה"כ 17 מדליות זהב במדי רומניה, ורשומה בשל כך בספר השיאים של גינס.
מאז 1955, השנה בה זכתה בפעם אחרונה בתואר העולמי, אף שחקנית אירופית לא זכתה יותר בתואר, אלא אסיאניות בלבד. ב-1960, בהיותה כמעט בת 40, עלתה ארצה ועוד הספיקה לייצג את ישראל במספר טורנירים חשובים ולזכות בשלוש אליפויות לאומיות.
רן קוניק, יו"ר איגוד טניס השולחן התייחס: "צניעותה, ביחס הפוך להישגיה, הדהימה אותי". פימה בוריס, יו"ר סוויטלינג קלאב ישראל אמר: "הדהים אותי כיצד במשך עשרות רבות של שנים, הן בארץ, הן בעולם, כולם חיפשו את קרבתה".
ועוד מספר מילים בנימה אישית. לפני למעלה מחמישה עשורים התחלתי לשחק טניס שולחן בקבוצת הילדים שהדריכה בבוקרשט. מעבר להיותה שחקנית, הייתה רוזיאנו מחנכת ממדרגה ראשונה, שהיושר היה עבורה ערך עליון.
מה שאנג'ליקה רוזיאנו, ששרדה את התופת עשתה בכדור התאית הלבן והקטן לא היה פינג- פונג ואף לא טניס שולחן. זאת הייתה אומנות מהדרגה הגבוהה ביותר. גאוניות. בדיוק בשל כך, תישאר הגברת הראשונה של טניס השולחן בכל הזמנים כוכבת לעד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם