שובר את הקרח: יש הוקי בישראל
על נבחרת ישראל בהוקי קרח שמעתם? אם לא, כדאי שתדעו שהיא זכתה בהישגים לא פחותים מאלה של נבחרות הכדורגל והכדורסל. ראש ההתאחדות, קונסטנטין ברטצ'יקוב, מתמודד עם תקציבים דלים והיעדר חשיפה. "יש עשרות עמודים על כדורגל ולנו נותנים בקושי שלוש שורות בעמוד 17", הוא רוטן
תנו לנו מטקות בחוף הים, כדורגל על הדשא או שש-בש - ואנחנו פורחים. משחקים קיציים זה השם השני שלנו. אך מתברר שבשקט-בשקט מתנהלת לה ליגה ישראלית בהוקי קרח, שאפילו צברה פה ושם הישגים בינלאומיים.
ומי שאחראי לכך הוא קונסטנטין (קוסטה) ברטצ'יקוב מנתניה, יו"ר התאחדות ההוקי קרח בישראל. בלי ציוד, בלי מתקנים, כמעט בלי תקציב ובעיקר ללא אקלים קר, הצליח ברטצ'יקוב להביא לארץ הקודש את הספורט הלאומי של קנדה.
"מי שאומר שהוקי לא פופולארי בישראל לא מבין על מה הוא מדבר", הוא אומר בריאיון ראשון לתקשורת, ומציג את תוכניותיו לענף: "הדבר הכי דחוף זה להקים אולם הוקי באזור המרכז או באזור השרון כדי שהשחקנים לא יצטרכו לנסוע עד מטולה כדי להתאמן".
הוקי קרח מצטייר בעיני רבים כמשחק קשוח שמסתיים במהלומות בין השחקנים. המרחק בין הדימוי למציאות הוא כמו המרחק בין קנדה, מולדת הענף, לישראל. כמו ענפי ספורט רבים, גם בהוקי קרח מתמודדות שתי קבוצות זו נגד זו, ובכל קבוצה עולים לשחק שישה שחקנים (חמישה שחקני שדה ושוער).
המשחק נמשך 60 דקות ומחולק לשלושה שלישים. אם לא מושגת הכרעה בסיום המועד החוקי, יש הארכה (בשיטת "שער זהב") ובסופה דו-קרב מכות עונשין. ההוקי הוא משחק קצבי ומתיש, ומסיבה זו נערכים חילופים לעתים תכופות.
"הוקי הוא משחק אגרסיבי, אבל לא אלים", מבקש לבהיר ברטצ'יקוב. "השחקנים לא מכסחים סתם אלא מפגינים נוכחות. ברוסיה הגיעו לענף הזה הרבה עבריינים ואסירים לשעבר, אנשים אלימים מאוד שחזרו למוטב באמצעות ההוקי.
הם פרקו את כל העצבים שלהם על המגרש, וכשחזרו הביתה הם היו אנשים אחרים לגמרי. זה מה שאני רוצה לעשות בארץ. להקים פרויקט שישלב נוער עברייני, יקרב אותם לענף ויעזור להם לפרוק מתחים ותסכולים בצורה פרודוקטיבית".
לפני 20 שנה התקבלה ההתאחדות הישראלית להוקי כחברה בהתאחדות הקרח העולמית (IIHF), ומאז היא לא החמיצה אף אליפות או טורניר
ליגת ההוקי קרח הישראלית מורכבת משמונה קבוצות ומשחקיה נערכים במרכז קנדה במטולה. אלופת ישראל לעונת 2010/2011 היא מ.ה. מטולה.
בשנת 2000 נבחר השחקן הישראלי מקס בירבראייר למקום ה-67 בדראפט ה-NHL, הליגה הצפון אמריקאית, על ידי ניו ג'רזי דווילס, והפך בכך לישראלי הראשון שנבחר בדראפט לליגה הטובה בעולם בהוקי קרח. עם זאת, הוא לא זכה לשחק ב-NHL, ולאחר כמה עונות בליגות משניות בצפון אמריקה עבר לשחק באירופה.
ברטצ'יקוב (47), המוכר בפי כול בכינוי "קוסטה", עלה לארץ לפני שנתיים. עוד הרבה לפני כן הוא היה שחקן הוקי קרח מקצוען ברוסיה הקרה. "כבר בגיל 3 התחלתי להחליק על מגלשי סקי", הוא מספר. "במקום שבו רוב השנה יורד שלג אתה לומד לגלוש לפני שאתה לומד ללכת".
עד גיל 18 הוא צבר עשרות מדליות. גם כשלמד באוניברסיטת סנט פטרבורג פיזיקה וכימיה, הוא לא זנח את אהבתו להוקי קרח. במשך שש שנים שיחק ברטצ'יקוב בנבחרת האוניברסיטה והוביל אותה לזכייה בעשרות טורנירים.
את השער הראשון שהבקיע הוא לא ישכח לעולם. "זה היה משחק נגד היריבה הכי חזקה שלנו", הוא משחזר בפנים חמוצות ותכף תבינו למה. "אחרי שתי דקות אני עומד מול השער ומצליח להבקיע לפני שהשוער הספיק למצמץ. שמחתי וקפצתי, ולא הבנתי למה החברים שלי מסתכלים עליי במבט המום. הקבוצה היריבה שמחה ואז הבנתי שמרוב לחץ הבקעתי גול עצמי".
למרות הפדיחה, ברטצ'יקוב התעשת במהירות ובאותו משחק הבקיע עוד שלושה שערים, הפעם לרשת הנכונה, והוביל את קבוצתו לניצחון. "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם השער העצמי שלי היה גורם לנו להפסיד. זה כנראה היה גומר את הקריירה שלי".
במהלך עונתו הראשונה כשחקן מקצוען שמר ברטצ'יקוב על ממוצע של שישה שערים ועשרה בישולים למשחק, נתונים מרשימים מאוד יחסית לעובדה ששיחק כמגן. "שחקני הוקי הם אנשים קשוחים מאוד, אבל גם מפרגנים מאוד", מציין ברטצ'יקוב. "זה נובע מהעובדה שבניגוד לכדורגל, בהוקי מעריכים יותר את מי שמבשל שערים ולא את מי שמבקיע אותם".
למרות האהבה הגדולה לספורט, את פרנסתו מצא ברטצ'יקוב בתחום אחר לגמרי - תחום האנרגיה. "ניהלתי מפעלים בתחום האנרגיה שהפכו נפט לאנרגיה", הוא מספר.
"בשיא הפעילות של המפעלים המחזור העסקי שלנו היה 100 מיליון דולר, מה שחייב אותי להסתובב עם מאבטח צמוד. כל מי שאומר שהביטחון בישראל מעורער, לא יודע מה זה לחיות ברוסיה. זו מדינה שאתה יוצא בבוקר מהבית ולא יודע מתי ואיך תחזור".
לישראל התוודע ברטצ'יקוב במהלך הקריירה הספורטיבית שלו. "דרך התחרויות בהוקי הכרתי ישראלים ובהמשך הגעתי גם לתחרויות בישראל. ידעתי שאני אעשה עלייה בשלב כלשהו, אבל דחיתי כל הזמן את ההחלטה והשקעתי בפיתוח העסק".
מי שדחף בסופו של דבר את ברטצ'יקוב לעלות לארץ היה אחיו שהגיע לכאן לפני 13 שנה והתיישב בכפר-סבא. "מהרגע הראשון שדרכתי על אדמת ישראל הרגשתי שהגעתי הביתה".
שנה לאחר שעלה לארץ, נבחר ברטצ'יקוב לעמוד בראש התאחדות ההוקי קרח, ומאז הוא מצעיד אותה להישגים חסרי תקדים כמעט ללא אמצעים. "גיליתי בישראל כישרונות מדהימים, אנשים שצמאים להגיע להישגים ומוכנים לנסוע מתל-אביב למטולה כדי לעשות את מה שהם הכי אוהבים. זו גדולה של ספורטאי".
מתי תהיה לנו מדליה אולימפית בהוקי קרח?
"קשה מאוד להגיע למדליות באולימפיאדה ללא תנאים ועם ספורטאים שבקושי גומרים את החודש. ענף ההוקי קרח בישראל נמצא במקום ה-18 מבחינת התקציבים שהוא מקבל מהטוטו - בסך הכול 400 אלף שקל בשנה. זה פחות מתקציב הנוער של מכבי חיפה בכדורגל".
לברטצ'יקוב טענות רבות כלפי התקשורת שאינה מסקרת במידה מספקת את הענף שאותו הוא מוביל. "העיתונים כותבים עשרות עמודים על הכדורגל למרות שההישג האחרון של הענף הזה היה לפני 40 שנה, ולנו נותנים בקושי שלוש שורות בעמוד 17", הוא אומר בכאב.
"עם נתונים כאלה מה הפלא שהשחקנים הכי מוכשרים עוזבים את המדינה והולכים לשחק בקנדה ובארצות-הברית".
הכוכב הכי גדול של נבחרת ישראל בהוקי קרח הוא אבישי גלר, תושב הרצליה, שעלה לארץ מארצות-הברית לפני שש שנים ומאז הוא אחד הגורמים הבולטים בהצלחת הנבחרת.
"אני נלחם כדי שאבישי והחברים שלו יקבלו את התנאים שהם זקוקים להם", אומר ברטצ'יקוב. "הדבר הכי דחוף כרגע הוא להקים אולם הוקי באזור המרכז או באזור השרון כדי שהשחקנים לא יצטרכו לנסוע עד מטולה"
למה דווקא כאן?
"כי 70 אחוז מהשחקנים בארץ מגיעים מאזור השרון".
איך אתה מסביר את זה?
"הוקי הוא ספורט יקר יחסית. צריך ציוד, נסיעות, קרח. באזור השרון יש אוכלוסייה מבוססת יותר שיכולה להרשות לעצמה לשחק הוקי, אבל אני שואל את עצמי מדוע שלא ישחקו הוקי גם בב"ש ובנתיבות.
דיברו על הקמת אולם בהוד-השרון. ראש העירייה רצה, אבל האופוזיציה טרפדה את החלום. עכשיו אנחנו במגעים עם ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג. מי שעוזר לנו מאוד הוא יואל רזבוזוב (ג'ודוקא אולימפי וכיום חבר מועצת נתניה ומחזיק תיק הספורט בעירייה - ת"ק), שמבין איזה אפקט יהיה לאולם כזה על התיירות בעיר".
למה כדאי לפיירברג להשקיע מיליונים בענף לא פופולארי?
"בכל משחק של הוקי קרח מגיעים 700 אוהדים שנוסעים עד מטולה. ב-17 ביוני ייערך המחזור האחרון ואנחנו מצפים ל-1,000 איש. אם המשחק היה מתקיים באזור השרון היו מגיעים 3,000 איש. זה יותר ממה שמגיעים למשחק של מכבי נתניה".
מה עם סיוע מהתאחדות ההוקי קרח העולמית?
"אנחנו מקבלים מהם סיוע סמלי, אבל לרוב זה לא מספיק. ב-2013 תיערך באוסטריה אליפות העולם לנוער ואני חושש שלא נוכל להגיע אליה אם לא יימצא מקור תקציבי.
זה יהיה פספוס ענקי, כי אנחנו נחשבים לפייבוריטים לזכייה. לזה אתם קוראים להגיע לבאר ולא לשתות. לכדורגל שלכם זה קורה בגלל מה שקורה על כר הדשא, לנו זה קורה בגלל סיבות שלא קשורות למקצוע. וזה מה שהופך את זה לכל כך טראגי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם