כבר לא בקנזס: מקס ג'ייבן עוד חולם אולימפיאדה
חודש לפני בייג'ינג, השחיין מקס ג'ייבן נתפס עם חומר אסור בבדיקת הסמים ונזרק מהאולימפיאדה, וכמעט מהקריירה. כעבור שנתיים של השעיה בארה"ב, ושנה אחרי שהצטרף לקבוצת שחיינים מהטופ העולמי, הוא חולם על לונדון. "להרבה אנשים נראה דמיוני שאחזור," הוא מודה. "בסדר, אני מאמין בעצמי"
ג'ייבן כבר היה על המטוס לבייג'ינג. הוא הפך את העולם, עזב את הבית בקנזס והיגר לפאתי נתניה, הצטרף לנבחרת ישראל, נסע לאליפות אירופה ועמד בקריטריון האולימפי.
ואז, מילימטרים לפני שנגע בארץ המובטחת, נמצאו שרידי חומר אסור בבדיקת הסמים שלו, והוא נזרק מהבריכה. חודש אחרי, לא רק שהוא לא התחרה בבייג'ינג - זו היתה האולימפיאדה הראשונה בחייו שג'ייבן לא הצליח לראות גם בטלוויזיה. היה לו קשה מדי, טעון מדי.
הוא ישב עם המשפחה בסלון, ומצא את עצמו מעביר ערוצים. בורח. בישראל לא נשאר לו מה לחפש. המערכת התומכת שקלטה אותו כעולה חדש התבססה כולה על פעילותו במים, ואחרי שהושעה לשנתיים, כל הקשרים התאדו.
ספורטאים שנתפסים בבדיקות סמים, מתברר, מאבדים פופולריות מאוד מהר. גם אם בגדול, מאמינים להם שמדובר בתקלה לא מכוונת. תוסף מזון מזוהם, לטענתו, שלא ידע על קיומו. בהתחלה האגודה הקולטת, הפועל ירושלים, עוד ניסתה לעזור בהגשת הערעורים המשפטיים, אבל הסיכויים היו אפסיים מראש והפרידה היתה טבעית.
מיד אחרי הגילוי ג'ייבן חזר לארה"ב. הוא ניסה להתקבל מחדש לנבחרת השחייה באוניברסיטת מיזורי, אבל החותמת המרשיעה של הוועד האולימפי סיכלה גם את הרעיון הזה.
'אתה לא הראשון שנתפס, וכנראה שלא האחרון,' אמר לו המאמן, והסביר בעדינות שעם כל החיבה, לאף אחד בNCAA- לא משנה אם הוא אשם או לא. אלה החוקים, וספורטאי שמושעה על ידי ההתאחדות הבינלאומית, לא יכול להתחרות גם במכללות.
"ביום אחד, בדקה אחת, כל העולם שלי התרסק," הוא משחזר היום, בביקור ראשון בישראל מאז הפיצוץ. רגע לפני שייצא לקרב האחרון שלו במים. נסיון קאמבק, שמהצד נראה לעתים כמעט הזוי, בתקווה לסיים את המסע בלונדון .2012
לזכותו ייאמר שבלי קשר לתוצאה הסופית, הוא עושה את זה בסטייל. חמוש בדייב סיילו, מאמן בנבחרת האולימפית האמריקאית, ג'ייבן מתאמן היום בלוס-אנג'לס. חבר באחת מקבוצות האימון המרשימות בתבל.
חולק מסלול עם שיאני עולם ואלופים אולימפיים, ומשוכנע שבסוף, איכשהו, הוא ידביק את הקצב. "בשנה אחת," הוא אומר, "הורדתי תשע שניות. נשארה לי שנה, ועוד חמש שניות לקצץ, ואני באולימפיאדה."
ג'ייבן מחייך. הוא יודע שנכון להיום, פחות משנה לדדליין, התוכנית שלו נראית על סף הדמיונית. שנתיים הוא לא התקרב לבריכה. הרגיש שאם אסור לו להתחרות, או אפילו להתאמן עם הקבוצה שלו, עדיף להתנתק לחלוטין. "זה לא שקיבלתי החלטה לפרוש. לא היתה לי ברירה.
הרגשתי שאני מתענה, שיותר כואב לי ללכת לבריכה ולשחות לבד, בצד, מאשר לזוז הצידה. עד אז, כל מה שידעתי לעשות בחיים, היה קשור לשחייה. בעצם, כבר הגשמתי את החלום, ופתאום נשארתי בלי כלום והייתי צריך לבנות חיים חדשים.
"חזרתי לאוניברסיטה, אבל רחוק מקבוצת השחייה, והתחלתי להיעלם בתוך ים של 30 אלף סטודנטים. היה לי נוח למצוא חברים חדשים, שבכלל לא ידעו שהייתי שחיין. בלי לענות כל פעם מחדש על אותן שאלות ולחזור על ההסברים. בהתחלה זה היה אישיו,
אבל עוברים שלושה חודשים, ושישה חודשים, ושנה. וממשיכים הלאה. בניתי חיים חדשים. ברור שנשארו שרידים, ובנקודות מסוימות עדיין כואב. אני יודע שאני חף מפשע, ושהיה כאן פספוס אדיר, אבל למדתי להשלים עם הסיטואציה והתגברתי. שלוש השנים האלה מאוד ביגרו אותי."
מה בדיוק קרה שם, הוא לא יודע עד היום. טוען שהחומר המדובר נשאר בדם חצי שנה, כך שאין סיבה בעולם שספורטאי מקצוען, שיודע שיבדק, ישתמש בו ביודעין. יותר מזה, הוא אומר, לא מדובר בחומר שגורם למישהו לזוז יותר מהר שלוש שנים אחרי, גם אל הממסד שנטש אין לו טענות.
"לא ציפיתי ליחס אחר הייתי שחיין, וכשלא יכולתי לשחות, לא יכלו לעזור לי יותר זה לא היה אישי. מראש לא קל לחיות במדינה חדשה. עם מנטליות אחרת, כשאתה לא מדבר את השפה. מבחינתי, באתי לישראל כדי להישאר, אבל הסיטואציה היתה מטורפת, והרגשתי שאני חייב לחזור לארה"ב ולהתמודד בעזרת המשפחה. גם אם הייתי גר בלוס-אנג'לס באותה תקופה, הייתי חוזר לקנזס. זה טבעי."
הקפיצה חזרה למים לא היתה מתוכננת מראש. הרעיון התבשל לקראת סיום הלימודים, בהתחלה כפנטזיה, שלאט לאט הבשילה לתכנית פעולה. "הרגשתי שאם אמשיך בחיים רגילים, בלי לתת לעצמי עוד סיכוי לחיות את החלום, אני עלול להסתכל לאחור יום אחד ומאוד להצטער.
זו הזדמנות שרוב האנשים לא יכולים להגיע אליה לעולם, והייתי צריך להחליט. להמשיך את החיים אפשר תמיד. מצד שני, אני כבר בן 25 ולקריירה כספורטאי מקצועני לא נשאר לי הרבה זמן. זה היה או לנסות להגיע ללונדון, או לוותר סופית."
את השידוך עם סיילו עשה חבר שחיין שהכיר באוניברסיטה. בדרך חיכה עוד ראיון קבלה, שהפך לחצי חקירה. או כהגדרתו: "דייב לא מוכן לקבל רמאים לקבוצה שלו, והיו לו הרבה שאלות על בדיקת הסמים שלי.
ישבנו אולי שעה וחצי, והסברתי. עד היום אני לא יודע למה הוא החליט לקבל אותי. אולי הוא זכר אותי מהתקופה שנגשתי למבחנים האולימפיים של האמריקאים. אולי הוא שמע עלי מחברים, או השתכנע מהדרך בה דיברתי.
אני לא רוצה לשים לו מילים בפה, אבל בכל מקרה, הידיעה שמאמן כל-כך גדול האמין לי והאמין בי, החזירה לי הרבה אוויר סוג של חותמת. הכשר מחודש."
כאמור, זה לא רק סיילו. בין החברים החדשים של ג'ייבן נמצאים רבקה סוני, אלופת עולם, שיאנית עולם ואלופה אולימפית מכהנת. קוסאקה קיטג'ימה, אלוף אולימפי כפול ושיאן עולם מבייג'ינג.
וגם ג'סיקה הארדי, היום אלופת עולם, שבעברה הסתבכה גם היא בבדיקת סמים, איבדה את מקומה בבייג'ינג וטענה לחפותה. כבר שנה הוא מתאמן עם הגלריה הזו.
וכן, היו שלבים מביכים, כשג'ייבן רק חזר לבריכה ואפילו את הגלים שהשאירו לו באימונים הוא לא אכל. הוא היה רחוק מדי. "הופעתי בלוס אנג'לס אחרי הפסקה של שנתיים, בכושר נוראי. שקלתי עשרה ק"ג יותר מהיום. לדעתי, דייב חשב שאני אראה פחות רע.
ברגעים הראשונים הוא לא ידע אם לקחת אותי ברצינות, אבל הוא התעקש שאתחרה מיד בתחרות הראשונה. אמרתי שאני לא מוכן, אבל הוא הכריח אותי. אמר שצריך לראות איפה אנחנו נמצאים.
שחיתי 200 מטר חתירה בשתי דקות, שזה 11 שניות גרוע יותר מהשיא שלי, ומיד אחרי המקצה התיישבתי בשירותים והקאתי את הנשמה. בדיוק כעבור שנה, באותה תחרות, כבר שחיתי .1.51 רק שתי שניות מעל השיא שהכניס אותי לסגל לבייג'ינג."
'אבל ברור לך שהפעם זה לא יספיק,'? אני שואל בנימוס. מנסה לא לחרב את החגיגה, ובמקביל לתחזק את הקשר עם המציאות. בכל זאת, נכון לקיץ 2011 הקריטריונים התקדמו.
ג'ייבן לא נבהל. "בוודאי. ברור שזה לא יספיק, אבל גם ברור לי שאני יכול לשחות הרבה יותר מהר. אני יודע שלהרבה אנשים זה נראה לא ריאלי שאני אחזור פתאום. אפילו דמיוני. בסדר אני יודע מה הזמן הדרוש, אני יודע מה אני צריך לעשות, ואני מאמין בעצמי."
להתאמן לצד אלופי עולם זה משהו שמושך קדימה, או חוויה שיכולה גם לתסכל?
"תלוי איך מסתכלים על זה. אנחנו חבורה שהתקבצה מהמון מדינות. לרובנו אין משפחה בקליפורניה, אז הפכנו למשפחה אחד של השני. כולם מתייחסים אלי מאוד יפה, יודעים מה אני מנסה לעשות ואני מרגיש שהם מאמינים בי.
מבחינתי, הם מתאמנים שלוש שנים יותר ממני, אז טבעי שיש להם יתרון כרגע. זה הכל משחק של חתול ועכבר, ואני צריך לתפוס אותם. אני מתאמן כל יום עם דומיניק מייצ'טרי, ששחה עכשיו 200 חתירה בגמר אליפות העולם.
הוא שוחה 1.45 דק,' והמשוואה של דייב מאוד פשוטה. הוא אמר לי מהרגע הראשון: 'אם תעמוד איתם בקצב באימונים, תגיע לתוצאות גם בתחרויות.' בהתחלה לא הייתי קרוב. היום אני עובד איתם באותו קצב, ויש אימונים שאני אפילו יותר מהיר."
היו רגעים של שבירה. ימים שאתה חוזר מאימון ושואל את עצמך לאן נכנסת?
"תקופות קשות היו, שבירה לא."
לפני שבועיים ג'ייבן חזר לארץ, בשלב ראשון כדי להשתתף באליפות ישראל. בסוף השבוע הוא כבר זכה במדליית כסף במקצה המרכזי שלו, אבל בינתיים במבחן התוצאה הקאמבק עוד לא כל כך עובד. כאמור, החוקים היבשים ברורים. קריטריון הסף הבינלאומי עומד על 1.47.82 דקות. זמן שגם השיאן הישראלי, נמרוד שפירא, טרם עמד בו.
מעשית, שפירא כבר עם רגל וחצי בלונדון, כיוון שאת הקריטריון הישראלי (חצי גמר אליפות העולם) הוא השיג. אם אף ישראלי לא יעקוף אותו ויעמוד בקאט A הבינלאומי, המקום בלונדון יהיה שלו בכל מקרה. ג'ייבן, נכון לסוף השבוע, רחוק כמעט ארבע שניות מהיעד.
את הנתונים הוא מכיר. התוצאות בסוף השבוע לא תרמו למוראל. לא לשם הוא כיוון, אבל מבחינתו זה רק עוד שלב בדרך. הוא לא הגדיר לעצמו תאריך, שאחריו יוותר. הטקסטים שלו מאוד ברורים.
יש לו עוד שנה לעבודה, ועד אז הוא צריך לספק את הסחורה. בינתיים, החיים בהמתנה. המשפחה עוזרת. הוא עצמו מאמן קבוצות ילדים ונותן שיעורים פרטיים בלוס-אנג'לס, כדי לממן את המשך החלום.
"חתיכת הקרבה," הוא מודה. "אבל אני זוכה לעשות דברים שמעט מאוד אנשים בעולם זוכים לעשות. תראה, דייב לא אחד שיבזבז את הזמן שלו עליי, אם הוא חושב שאין לי סיכוי. אין לו עודף מקום בבריכה, הוא צריך לבחור עם מי לעבוד, והידיעה שמאמן של אלופים אולימפיים מאמין שאני יכול להגיע ללונדון, נשמעת לי נקודת התחלה טובה. אני בטוח מאמין."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם