ריצה קלה: מלכי המסלול מקניה
לא ברור מה הופך את בני הקלנג'ין, שבט החי במערב קניה, למלכי הריצות הבינוניות והארוכות. באליפות העולם באתלטיקה שננעלה לפני שבועיים הם זכו ב-18 מדליות. מה שבטוח, על אף שכמונו הם עוברים ברית מילה ומפרידים בין בשר לחלב, הדמיון נעצר על המסלול

בשבוע שעבר הסתיימה אליפות העולם באתלטיקה בדאגו שבדרום קוריאה. בדירוג המדליות הגיעה נבחרת קניה למקום השלישי אחרי ארצות הברית ורוסיה, עם 17 מדליות, מהן שמונה מזהב. לזה צריך להוסיף את מדליית הכסף של ברנרד לאגאט, אזרח אמריקאי יליד קניה, בריצה ל-1,500 מטר .
מלבד אצן אחד, כל הקנייתים ששבו הביתה עם מדליה הם בני שבט הקלנג'ין. על אף שאוכלוסיית השבט, החי במערב קניה, מהווה רק 0.001 אחוז מאוכלוסיית העולם, בניו זוכים בכ-40 אחוז מהמדליות בתחרויות המסלול הבינלאומיות החשובות.
באליפות העולם שהסתיימה בשבוע שעבר נשים משבט הקלנג'ין זכו בשלושת המקומות הראשונים במרתון ובשלושת המקומות הראשונים בריצה לעשרת אלפים מטרים. ויויאן צ'ריוט, הזוכה בעשרת אלפים, השלימה דאבל כשניצחה גם בריצה ל-5,000 מטר . הגברים הקנייתים זכו במדליות זהב וכסף בריצת 3,000 מכשולים ובשני המקומות הראשונים במרתון.
אף אתלט ישראלי מעולם לא התקרב לשיאים האלה אבל בויט (62), שהיה בעבר נציב הספורט של קניה וחקר את מנהגי התזונה של רצי הקלנג' ין - שגם הוא נמנה עמו - מדגיש את הקשר בין בני השבט לישראלים. "גם אנחנו, כמוכם, יצאנו ממצרים", אומר בויט בשיחת טלפון ממשרדו באוניברסיטה.
בשנים האחרונות פורסמו ברחבי העולם כמה ספרים ומאמרים על מוצא הקלנג'ין. על פי המסורת השבטית, בני השבט יצאו ממצרים בערך באותה תקופה שבני ישראל עזבו אותה. בעוד הישראלים נדדו צפונה, בני הקלנג'ין העדיפו ללכת בכיוון דרום. הם שוטטו במדבר במשך עשרות שנים, כבשו שטחים של שבטים אחרים, עברו ברית מילה המונית, ונדדו על פני שטחי דרום סודן עד שהגיעו למערב קניה.
"מאז נשאר בינינו דמיון", מתעקש בויט. "יש לנו מילים דומות בשפה - הר,'פסגה', למשל . אחת מהקבוצות של הקלנג' ין נקראת קיפסיגיס, שם שהתגלגל מהר פסגה. גם אנחנו, כמוכם, לא אוכלים בשר עם חלב. הגברים אצלנו, כמו אצלכם, עוברים ברית מילה". כמה חבל שהקשרים האלה מתפוגגים כשמגיעים לאתלטיקה. בניגוד לישראלים, הקלג'ין הם הזוכים הגדולים ברוב הריצות הבינוניות והארוכות. בין השנים 64' ו-96' זכו בני השבט ב-26 מדליות אולימפיות, מהן שמונה זהב.
בחמש אליפויות עולם, החל מ-1983, זכו בני השבט ב-17 מדליות , מהן תשע זהב, כשהם מקדימים מעצמות ספורט כמו גרמניה. ובעשר השנים שבין87' ל-97' זכו בני הקלג'ין ב-31 מדליות בריצות שבין 800 מטר לעשרה קילומטרים בתחרויות האתלטיקה החשובות, מהן 12 מדליות זהב.

ג'ון מנרס, עיתונאי מניו ג'רזי שגדל בקניה כשאביו האנתרופולוג עבד באפריקה, שוהה כל שנה שבועות ארוכים בין רצי הקלנג'ין. כישרון הריצה כה טבוע בדמם של בני השבט, הוא אומר בשיחת טלפון מניירובי, עד שכל אדם מקרי ביניהם, גם ללא שום רקע בספורט, יכול להפוך לאלוף ריצה.
בהרצאות שהוא נושא ברחבי העולם הוא נוהג לספר על עמוס קוריר, בן שבט הקלנג'ין, שהתחיל ב-1977 ללמוד בקולג' בפנסילבניה אחרי שקיבל מלגה כקופץ מוט. כשהגיע לבור הקפיצה הבין קוריר ששיאו האישי רחוק מהגובה שאליו התבקש לקפוץ. הוא לא רצה להפסיד את מלגת הספורט ואמר למאמן שהוא רץ ריצות בינוניות. למרות שמעולם קודם לא רץ, תוך ארבע שנים השיג קוריר את התוצאה השלישית בטיבה בעולם ב-3,000 מטר מכשולים.
פול רוטיץ' הגיע להישגים דומים. אביו שלח אותו ללמוד בקולג' בטקסס עם סכום כסף שהיה אמור להספיק לשנתיים. רוטיץ בזבז את כל הכסף בשנה אחת. הוא לא רצה לשוב הביתה בטרם סיים את לימודיו וכדי שיוכל להישאר בקולג' הציע למאמן האתלטיקה שם להתחיל לרוץ תמורת מלגת ספורט. מעולם קודם לכן רוטיץ' לא רץ ואחרי שנה של ביקורים
למרות זאת, בסוף השנה הראשונה הוא נמצא מתאים להשתתף בתחרויות הקרוס קאנטרי של הקולג' ים ואחר כך הגיע להישגים נאים בריצות בינוניות. אם אתה רץ, אמר לו בן דודו כשחזר לקניה, כל אחד יכול לרוץ.
הפיזיולוג השוודי בנגט סאלטין, שחקר את רצי השבט ב-1990, הגיע למסקנה סטטיסטית שבן קלנג'ין ממוצע יכול להביס בריצה 90 אחוז מכל הרצים בעולם. לפחות 500 נערים מקריים מבני השבט יכולים לנצח בקלות את אלוף שוודיה בריצה לשני קילומטרים, כתב סאלטין במחקריו.
הרץ הראשון מהקלנג'ין שהתפרסם בעולם היה קיפ קיינו שזכה במדליית זהב בריצה ל-1,500 מטר באולימפיאדת מקסיקו ב-1968 ובמדליית כסף בריצה ל-5,000 מטר . ארבע שנים אחר כך, באולימפיאדת מינכן, הוא זכה במדליית זהב ב-3,000 מכשולים ובמדליית כסף בריצה ל-1,500 מטר.
שנה אחר כך פרש והקים בית ספר לריצה בעיר אלדורט. "אנחנו אתלטים טבעיים", אמר בראיון עיתונאי. "רוב הרצים שלנו פשוט נולדו רצים. אנחנו מתאמנים רק כדי להשתפר מבחינה טכנית. אנחנו מרגישים שהריצה זורמת בדמנו".

יוסף איזאצ'ו, בעבר אלוף ישראל בריצה לעשרת אלפים ומאמן אתלטיקה, התאמן במשך השנים כמה פעמים עם בני הקלנג'ין באלדורט. "תרבות הריצה מפותחת שם מאוד", הוא אומר.
"מאמנים מהשבט אוספים ילדים עם פוטנציאל ומחפשים מתוכם אלופים. הילדים המקומיים חולמים להיות אלופי ריצה. רצנו בכפרים וילדים חובבי ריצה הצטרפו אלינו. הם רואים איך החיים של הספורטאים השתנו וגם הם רוצים להיות כמוהם.
"הספורטאים הידועים מסתובבים בעיר עם מכוניות מפוארות, רוב בתי העסק באלדורט ובעיר הסמוכה, איטן, שייכים לספורטאים. יש להם נדל"ן ובתי מלון ועסקים קטנים. אני נפגשתי עם כמה אלופי עולם וראיתי את ההערצה אליהם. כמו שאנחנו מעריצים שחקני כדורגל הם מעריצים את הרצים שלהם".
איזאצ'ו סבור שהכישרון לא מספיק. האימונים האינטנסיביים מסייעים לבני השבט להגיע להישגים הנדירים שלהם. "הספורטאים לא עושים כלום, רק מתאמנים", הוא אומר. "הם קמים בבוקר, רצים, אוכלים, נחים ואז שוב רצים. היום, בניגוד לעבר, מרכזי האימונים שלהם מפוארים, הם אוכלים טוב, שלוש ארוחות ביום ושתי ארוחות ביניים".

אז מה סוד ההצלחה? קשה להבין איך שבט קטן ונידח - בקושי שלושה מיליון בני אדם המהווים כעשירית מאוכלוסיית קניה שבעבר היו רועי בקר והיום עוסקים בחקלאות - מצליח לייצר אלופים כה רבים.
בשנים הראשונות סברו החוקרים שהעובדה שבני הקלנג'ין גרים בהרים בגובה של למעלה מאלפיים מטרים מעל פני הים, היא שהופכת אותם לאלופים. האוויר הדליל מרחיב את הריאות ומאפשר לגמוא מרחקים בקלות. תתאמנו על ראש הר ותהיו גם אתם כוכבים, אמר פעם ג'וש קיראנו, מאמן נבחרת קניה. אולם ג'ון מנרס אומר שגם חלק גדול מתושבי פרו, נפאל ולסוטו גרים בגבהים דומים ובכל זאת אין הרבה אלופי עולם במדינות האלה. גם שבטים הדרים בשכנות לקלנג'ין לא מייצרים אלופים.
חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן עקבו במשך שבועיים אחרי 12 אתלטים בעיר מרקווט ומצאו שרובם צמחונים. הספורטאים אכלו מעט, בעיקר ירקות, וגם אלה שלא היו צמחונים הסתפקו במנת בשר אחת בשבוע. מחקר של בויט בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת גלזגו שנערך ב-2004 הגיע לממצאים דומים. תזונת הספורטאים מורכבת בעיקר מאוגאלי, מאכל תירס קנייתי מסורתי, סוכר, אורז וחלב. הם מתאמנים פעמיים ביום ורצים כמאה קילומטרים בשבוע.
מנרס סבור שהצלחתם של הקלנג'ין נובעת מסיבות תרבותיות. "הקלנג'ין הם שבט של לוחמים שביצעו פשיטות על עדרי בקר. בעוד אנשי המסאי היו יוצאים לפשיטות בחבורה גדולה, לאור יום, הקלנג'ין ביצעו פשיטות על עדרי בקר של שבטים יריבים בלילה, בחבורות קטנות.
"הגברים שהשתתפו בפשיטות היו צריכים להיות מהירים מאוד, נחושים, אמיצים, בעלי כוח סבל, יודעים לתפקד תחת לחץ - כל אותן תכונות שאלופים נזקקים להן בתחרויות גדולות. גיבורי השבט היו אלה שהצליחו להביא כמה שיותר ראשי בקר.

"הם קיבלו להשגחתם עדרי בקר גדולים, זכו בנתחי אוכל משובחים, נישאו לנשים רבות והולידו הרבה ילדים. בני השבט מתחתנים בינם ובין עצמם והתכונות האלה עברו אצלם בתורשה והפכו לבסיס המכניזם של רצי השבט. עד היום ילדי השבט מחונכים להפגין אומץ, להישאר רגועים תחת לחץ ולהיות בעלי תגובה מהירה".
" עשו כאן הרבה מחקרים", אמר מאמן האתלטיקה האירי קולם אוקונל בראיון שהעניק ל"גרדיאן" אחרי שהסתיימה אליפות העולם. "היה לנו כאן חוקר שוודי שרצה לבדוק את האוגאלי. אמרתי לו שייקח קצת קמח תירס הביתה כדי לבדוק את זה שם, אבל הוא אמר שהוא צריך לבשל את האוגאלי בגבהים, במים של קניה ובסיר קנייתי, ובסוף, אחרי שהוא עשה את כל זה הוא לא מצא שום דבר".
אוקונל נחשב לאגדה בשבט. הוא הגיע לבית ספר סנט פטריק בעיר איטן ב-76' כמורה . די מהר גילה את כישרון הריצה של תלמידיו והתחיל לאמן אותם ולדחוף אותם להישגים. בסוף שנות השבעים הם החלו לנצח בתחרויות בקניה ובאליפות העולם לאתלטים צעירים שנערכה ב-1986 באתונה, זכו הספורטאים שלו בתשע מדליות.
"בהדרכתו, הספורטאים בסנט פטריק משקיעים מאמץ מיוחד בבניית סגנון ריצה. הם מתאמנים ביוגה ועושים פילאטיס כדי לייצב את הגוף. כשמסתכלים בהם נראה שהם רצים ללא מאמץ. "הרצים שלי הם רצי עלית", הוא אומר. "הם לא שופכים את הנשמה שלהם כדי שמישהו יבחין בהם וייקח אותם לתחרות".
קיר מיוחד בבית הספר מוקדש לתלמידי העבר שהפכו לאלופי ריצה, כמו איברהים חוסיין, מנצח מרתון בוסטון, ושורה ארוכה של אלופי עולם ואלופים אולימפיים כדיוויד קיפוטו, ג' פט קימוטאי, מייק קוסגאי, התאומים קיפקואץ' וצ'רלס צ'ריוט, וילסון קיפקטר, ננסי לגאט ומייק בויט שמזמין לסנט פטריק כל ספורטאי ישראלי שירצה להתאמן עם הקלנג'ין. "בעזרת הקשרים שלי נסדר לכם אימונים משותפים", הוא מבטיח.
"אנשים מכל העולם באים לכאן כדי לראות מה הסוד שלנו", מסכם אוקונל, "אבל הסוד שלנו הוא שאין לנו שום סוד. האגדה גדולה יותר מהאנשים שמאחוריה".