תור הזהב: ספרד נכנסה לרשימת האימפריות בכדורסל

העומק והאיכות של ספרד מזכירות את בריה"מ ויוגוסלביה, ששלטו ללא עוררין באירופה. ההבדל הוא שהספרדים, ששולטים כמעט בכל דבר שזז ביבשת, כנראה לא עומדים להתפצל בקרוב

אביב לביא | 19/9/2011 10:30

תגיות: נבחרת ספרד בכדורסל, יורובאסקט 2011

גמר נטול מתח הוא סוף בלי פואנטה לטורניר אדיר,

אביב לביא דעות

אבל האמת היא שספרד עד כדי כך גדולה, שצפייה בה היא חוויה שמחפה על העובדה שהתוצאה היתה ידועה בערך מדקה החמישית (ויש שיאמרו: מהדקה החמישית של הטורניר).

פיליפה רייס מניף את הגביע, אתמול צילום: איי-אפ-פי

הגמר אתמול הזכיר יותר מדי משחקים של מכבי ת"א בליגה הישראלית, שבהם ההפרש עומד על דו-ספרתי נמוך, ובכל זאת ברור לכולם שגם אם המשחק יימשך שלושה ימים הפער לא ייסגר. ההבדל הוא שאתמול שיחק בצד השני טוני פארקר, לא אשקלון.

צרפת בנתה את המוניטין שלה על האתלטיות וההגנה, אבל אחרי קולות של אגרסיביות בדקות הראשונות ההגנה שלה התמוטטה מול הכישרון ההתקפי האינסופי של הספרדים. מה אפשר להגיד על נבחרת שקולעת בחצי הגמר 92 נקודות ובגמר ‭,98‬ בחלוקה כמעט שווה בין הרבעים ועם 64 אחוזים לשתיים?

מהצד השני, ההגנה הספרדית התלבשה על פארקר, החליפה עליו שלושה שומרים עד הדקה ה‭,17-‬ וגרמה לצרפת להיראות כמו גרמניה - נבחרת שתלויה יותר מדי בשחקן-על אחד. במחצית הראשונה פארקר נפל במלכודת פעם אחר פעם והחזיק בכדור הרבה יותר מדי.

כשהיה צריך לייצר מצב זריקה מכלום, הוא מצא את עצמו עייף מול שומר רענן ואגרסיבי. עד ההפסקה צרפת איבדה תשעה כדורים, ונענשה בצד השני. שחקן גדול הוא כזה שכולם יודעים מה התנועה שהוא עומד לעשות, ובכל זאת לא מצליחים לעצור אותה.

כולם יודעים שנבארו יעלה על החסימה, יעשה חצי סיבוב ויעיף שלשה,

ובכל זאת לא הצליחו למנוע ממנו לקלוע יותר מ‭60-‬ נקודות בחצי הגמר והגמר. נבארו העלה את שחרור הכדור המהיר לדרגת גאונות, ובכל זאת מה שאזכור מההופעה שלו אתמול, ומה שמאפיין יותר מכל את נבחרת ספרד, זו העובדה שמפגיז העל שלה לא היסס לעשות את העבירה השלישית והרביעית שלו כדי לעצור מתפרצות צרפתיות.

עם אליפות שנייה ברציפות, ספרד הפכה למעצמת על עם עומק ואיכות שמזכירים את תור הזהב של ברית המועצות ויוגוסלביה בשנות ה‭60-‬ וה‭.70-‬ ההבדל הוא, שספרד כנראה לא עומדת להתפצל לעשר מדינות בזמן הקרוב.