הזהות האבודה של הכדורסל הישראלי

מורה נבוכים לעונה הקרובה הוא רעיון טוב, רק שלאף אחד אין מושג איך היא תראה, גם לא לקבוצות. ככה זה כשכל שנה זורקים הכל לפח ומתחילים מחדש במראה אחר לגמרי

אבי אורנן | 21/9/2011 12:45

תגיות: ליגת העל בכדורסל

אתמול אחרי הצהריים ביקשו ממני לכתוב כמה מילים על ליגת העל המתחדשת. לנתח התפתחויות, לנסות להבין לאן אנחנו הולכים. בכל זאת, עוד פחות מחודש יוצאים לדרך,

גיא פניני מניף את צלחת האליפות צילום: דני מרון

והאוהד הסביר זכאי לזרוק מבט על הזירה ולהתחיל לתאם ציפיות.

בטח אחרי חמישה חודשי פגרה, כשאותו אוהד סביר כבר שכח מזמן מי היתה הקבוצה הרביעית בפיינל פור 2011, מי עלתה מהלאומית, מי נדחפה לעוד שנה, מי ויתרה על התענוג וכמה קבוצות ישחקו בסוף בליגת העל אחרי שחברי הדירקטוריון סיימו לגבש את החזון והחליטו מה משרת את הענף (או לפחות את האינטרסים הנקודתיים שלהם). בקיצור, מורה נבוכים שכזה נשמע רעיון מבורך, פרט לבעיה אחת. אין לי מושג איך הולכת להיראות העונה הקרובה.

לזכותי ייאמר, זה לא אני, זו הליגה. נכון להיום, גם הקבוצות לא באמת יודעות מה מצפה להן ולנו. ואיך יידעו, כששוב הדבר הראשון שעושים בכדורסל הישראלי מיד עם סיום העונה זה לזרוק הכל לפח, לרסק כל רמז לעמוד שדרה ולהתחיל מחדש. אגב, גם קשר נראה לעין בין תחזוקת הסגל להישגי העונה שעברה מיותר לחפש. אין כזה.

שלוש מארבע המשתתפות בפיינל פור - גלבוע/גליל, ירושלים וראשל"צ, אמורות להציג העונה חמישייה חדשה כמעט לחלוטין. ירושלים השאירה את בריאן רנדל, גלבוע את קורטני פלס. כל יתר הזרים הוחלפו. ולא רק שם. פרט למכבי ת"א ומכבי אשדוד (המועדון הצנוע היחיד שהקפיד לשמור על גרעין יציב גם באגף המקומי), יתר תשע הקבוצות ביחד החזירו לארץ רק חמישה זרים ששיחקו אצלן בעונה שעברה. וזה בליגה בה רשומים נכון להיום

46 זרים.

את הטקסטים המפוארים על המשכיות, חשיבה לטווח ארוך, כימיה ודרך שומרים, כנראה, להרצאות בבתי ספר למאמנים. אולי לביוגרפיות. בפועל, קשה למצוא בכדורסל שלנו מישהו שבאמת חושב עשר דקות קדימה. לא משנה מה התירוץ - זה רע למאמן, שצריך לבנות מאפס. זה רע לקהל, שצריך להתרגל כל קיץ ליקיריו/שנואי נפשו החדשים. זה רע למפרסמים פוטנציאלים שצמאים לפרצופים מוכרים. זה רע לליגה, שמשוועת לזהות.

דן גרונפלד מול אייזאה סוואן. עבר להפועל חולון צילום: אתר המנהלת

נכון שאנחנו לא חיים בוואקום, ויותר פשוט לתכנן קדימה כשאתה מכבי ת"א ויכול לשלוט בשוק. בוודאי בגזרה המקומית. לקבוצות צנועות יותר יש בעיות אובייקטיביות, וכששון ג'יימס מסיים חוזה ורוצה לעבור לצהוב, מאמן בני השרון לא אמור למכור כליה כדי להשאיר אותו בסגל.

אבל לפחות אלדד אקוניס, בניגוד לרוב היו"רים, החתים זרים על חוזים ארוכים וזכה ליהנות מג'יימס(ואחרים לפניו) שלוש שנים. מצד שני, את דן גרונפלד, מתאזרח מצוין שנקלט נפלא, בני השרון לא איבדה בקיץ למכבי ת"א, אלא לאימפריה הכלכלית של הפועל חולון.