פולני עד הסוף: סיכום פרשת מליקסון
חבל. זו היתה יכולה להיות חוויה משעשעת לחזות במליקסון שלנו שר בגרון ניחר את ההמנון הפולני לפני משחק נגד ישראל. איוניר, כמו פייגנבוים, הוא מוטי מוטיבטור. אבל מה עם כדורגל? ואיך העברתי לתקשורת באיטליה שיעור ביהדות
יסלחו לי הליברלים המתקדמים, בעיקר ממוצא פולני, שנחשפו במדינת הגמדים
ובכן, אותם כוכבים לא רק שצריכים לשחק בשורות הנבחרות הללו, הם חייבים לשחק בהן. כי בכך הם מחזירים רק חלק קטן מהחוב שלהם ושל בני משפחתם למדינות שקלטו את הוריהם, או אפילו אותם, בגיל בית ספר, והעניקו להם הזדמנות לחיים אחרים, חדשים וטובים יותר.
הדוגמה הבולטת ביותר היא של זינאדין זידאן. משפחתו בכלל מאלג'יריה, והוא הפך לכוכב הבלתי מעורער של נבחרת הטריקולור מצרפת. דמות לחיקוי. מופת של ספורטאי (ותודה על הנגיחה במרקו מטאראצי בגמר מונדיאל 2006). מרענן ומרגש. שאפו.
או הסורינאמים של הולנד והטורקים של גרמניה. או שהם נולדו בהולנד ובגרמניה, או שהיגרו למדינות הללו בילדותם. בדיוק כמו זידאן. מותר להם להתרגש כאשר הם משמיעים את ההמנון של ארץ מוצאם ומיד אחר כך הם משחקים עבור המדינה שאספה אותם אל חקה.
אבל מה למליקסון ולפולין. אז אמא שלו ממוצא פולני, נו אז מה? בגלל זה צריך לנצל פרצה בתקנון פיפ"א ובציניות לשחק בנבחרת פולין? הבן אדם כולה שנה במדינה הזו. מה הקשר של מקרה מליקסון למקרה זידאן? או למשל, לג'ראלד אוסמואה הגנאי, שגדל בגרמניה ושיחק בנבחרת הגרמנית?
בדיוק בשביל מקרים כמו אלה של מליקסון, יש את הצ'מפיונס-ליג. אמנם ליגת אלופות אירופית, אבל משחקים בה מכל היבשות, הארצות, האיים והמערות. כאן כמעט ואין הגבלות. תנאי הסף הם כישוריך הספורטיביים. לא המניפולטיביים.
תודה לאל, יעידו ארכיוני העיתונות הכתובה והאלקטרונית. תמיד התנגדתי לשיתופם של ספורטאים יהודים, או מתחזים ליהודים, במדי נבחרות ישראל למשחקים האולימפיים או לאליפויות עולם באתלטיקה. אף פעם לא התרגשתי משירת התקווה רק כי איזה ספורטאי שייצג את ישראל זכה באיזו מדליה בתחרות בינלאומית כאשר הוא בכלל לא מכיר את מילות ההמנון הלאומי, ונחת כאן רק כי לא עמד בקריטריונים בארצו.
בעת כתיבת שורות אלו,
והאמת שחבל. זו היתה יכולה להיות חוויה משעשעת לחזות במאור שלנו שר בגרון ניחר את ההמנון הפולני לפני משחק נגד נבחרת ישראל, כאשר ידו הימנית מונחת על חזהו והוא כולו דומע מהתרגשות. אם פולני, אז עד הסוף פולני.
עיתונות ספורט רצינית, חוקרת ומעמיקה. שלשום, כמעט חצות. קולות מן העבר. שתי מערכות עיתונים מאיטליה, שאצלם עבדתי שנים רבות. אחרי המחמאות על השער הפנטסטיקו והמונדיאלה של ערן זהבי לרשת של קליארי כבר אחרי 16 שניות, הגיעו השאלות הבאות: מה זה הסימן הזה של יד ימין על העיניים ויד שמאל על הראש, ומה משמעו של הטקסט של זהבי, בעת כיסוי העיניים והראש.
הרגשתי חובה לפרט מהי תפילת "שמע ישראל", כי אחרת הם לא יניחו לי. הסברתי להם כי מדובר בתפילת יסוד יהודית המקדשת את אלוהים האחד והיחיד. היות שזהבי הוא פרטיקנט של המסורת היהודית, הוא כיסה את ראשו ביד אחת.
והיתה שאלה שהגיעה באמצע הלילה: מה היא בדיוק פרישת האצבעות על פניו של זהבי בזמן תפילתו. הסברתי ששתי האצבעות הקיצוניות, האגודל והזרת, מכסות את שתי העיניים ואילו שלוש האמצעיות - האמה, האצבע והקמיצה על המצח - יוצרות את האות שין, שזה קיצור של שד"י, שזה קיצור של שומר דלתות ישראל.
הדברים פורסמו הבוקר בכמה אתרים ועיתונים ולמרות זאת הטלפונים המשיכו לזרום. לא עניתי יותר לשיחות OVERSEAS. אני מכיר את האיטלקים האלה. הם היו רוצים שאגיע איתם לתלמוד ולמשנה. אולי מדובר בתפילה שחוברה בסיציליה בידי הסבא-רבא של דון קורלאונה.
מה היה המשפט הראשון של הנשיא מאוריציו זמפריני אחרי השער של זהבי? אמרתי לכם, הוא אמר לסובבים אותו. זהבי הוא פרויקט אישי של זמפריני. אי אפשר לקח את זה מזמפריני. המטרה ברורה: הוא רוצה לעשות על זהבי מכה. או סיבוב. להשביח אותו ולמכור למרבה במחיר. פאסטורה הארגנטינאי, שנקנה בכמה לירטות ונמכר בקיץ לפ.ס.ז' בלא פחות מ-43 מיליון יורו, הוא הדוגמה החיה והטריה לדרכי עבודתו של זמפריני. האמת? בראבו.
כמה הערות על חמשת המחזורים הראשונים של העונה:
הפועל ת"א עדיין מתפרנסת משאריות עבודתו של אלי גוטמן. ממחר מתחילה הקדנציה של דרור קשטן.
מכבי ת"א התפרנסה עד עכשיו מהגרלה נוחה ומהתלהבות בלתי רגילה. איוניר אולי לא נחשף בינתיים כאיש מקצוע מהשורה הראשונה, אבל כמו שייע פייגנבוים, הוא נחשף כמוטי מוטיבטור. עכשיו הגיע הזמן גם לקצת כדורגל. אם אפשר, להתחיל בתרגול ההגנה.
מכבי חיפה עסוקה בכל-כך הרבה שטויות, אז מאיפה שיהיה שם זמן גם למשחק עצמו. זה לא רק אלישע, זה גם שחר. אולי בעיקר שחר. ומה נסגר עם דוידוביץ'? שינסו, אולי ביצת קינדר תעזור. כי המקרה מיוחד, ויפה נוהג קטן, שאיננו נגרר לפעוטון.
העיסוק האובססיבי שלי באיוניר מונע ממני לא פעם להתעסק בעיקר. שחקן של הפועל עכו כובש שלושער בקרית-אליעזר, מוביל את קבוצתו לניצחון גדול על הפועל חיפה ובטור המחזור שלי מאתמול, אף מילה על הארגנטינאי פלצ'וק ניקולס גסטון. סורי ניקולס.
מבקש את עזרת הציבור: מתי והיכן אפשר לראות את השערים של ניקולס ואת אלה של טל בן חיים ממכבי פ"ת?
ולמה ומדוע חייב בן-חיים לעבור לקבוצה בישראל בדרך לאירופה. שמישהו יעזור לעמוס לוזון למצוא את הזמפריני שלו.
למתי נקבע המשחק בין הפועל חיפה להפועל ב"ש. כי יכול להיות שעד למשחק הזה לא יראו שתי הקבוצות האלה נקודה. וזה קצת מביך, לא?
גילוי נאות: אני מה זה כועס על כמה מטובי חבריי, פרשני הכדורסל מהעיתונות הכתובה והאלקטרונית. כמה פעמים ביקשתי מהם שיודיעו לי בזמן מתי מתחילה אליפות אירופה, היכן היא תתקיים, מה לוח המשחקים של נבחרת ישראל ועוד פרטי טריוויה, כדי שאוכל להתכונן לאליפות הזו בצורה הראויה, ולצפות בתוצאות עבודתו של מאמן הנבחרת שמעון שלח, הוא צ'ינגה.
והנה, אתמול פגשתי במקרה אחד מהקולגות וכמה התאכזבתי כאשר הוא סיפר לי שהאליפות לא רק שהחלה, היא כבר הסתיימה.
לא יפה. כי מה עושים עם הבירות והפיצוחים. מזל שהליגה בכדורסל מתחילה קצת אחרי החגים. זאת אומרת סוף ספטמבר תחילת אוקטובר.
אקו"ם