מים סוערים: ירושלים נגד איגוד השחייה
בלי יחסי ציבור או פרסום, מועדון השחייה ירושלים רבתי רושם הישגים נאים ביותר. שתי האגודות המייצגות את העיר, זכו במקומות הראשון והשני והביאו גאווה רבה לבירה
שתי האגודות המייצגות את העיר, הפועל ירושלים וירושלים רבתי, זכו במקומות הראשון והשני והביאו גאווה רבה לבירה. שלא כמו אגודת הפועל, הגדולה מבין השתיים, ירושלים רבתי הוא מועדון שעובר מתחת לרדאר בדרך כלל, וזה הזמן לכוון אליו את הזרקור.
אגודת ירושלים רבתי הוקמה בשנת 1998 כאיחוד של כמה מועדונים מאזור ירושלים. היא הוקמה על ידי דמויות מובילות בענף השחייה כמו עמנואל (מנו) מאי, יו"ר המועדון, בארי אבנר - שאימן את הקבוצה בעבר וכיום מתפקד כחבר הנהלה - גד ארנון ודוד סיבור.
"הצורך לאיחוד נבע משיטת תקצוב הספורט בישראל, המעודדת אגודות גדולות", מספר אבנר, "איחדנו כמה מאמנים טובים תחת קורת גג אחת, כדי שיהפכו את האגודה למובילה בשחייה הישראלית".
במועדון מתגאים בכך שהצליחו, תוך זמן קצר, לבסס את מעמדם בענף השחייה הישראלי ולהביא תוצאות יפות. ראשי המועדון תולים את ההצלחה בדרכי העבודה הייחודיות שנוקטים המאמנים בעבודתם עם השחיינים הצעירים, ובכך שבניגוד לאגודות אחרות בארץ, בירושלים רבתי מגדלים את השחיינים באגודה עצמה.
"כאשר מזהים אצל ילד פוטנציאל מסוים מתאימים לו תכנית, ומקפידים על כך שלוח האימונים והתחרויות לא יהיה עמוס מדיי וייצור נזק פיזי", אומר אבנר. יו"ר האגודה מאי מוסיף: "בישראל נהוג ששחיינים מובילים נשלחים בגיל נוער לפנימיית המחוננים במכון וינגייט. השחיינית האחרונה שלנו ששהתה שם החליטה לעזוב
הוכחה לתוצאות האלה ראינו כאמור באליפות ישראל האחרונה. נוסף לנמרוד שפירא בראור, השחיין הבולט של האגודה שגרף תארים במשחה החופשי, השיג השחיין ג'ואן קופטי את תוארו הראשון במשחה 200 מ' חזה, ועשה היסטוריה כאשר נהפך לאלוף הערבי הראשון במשחי הבוגרים. "הצטרפתי לאגודה בגיל 13 ובדיעבד ההחלטה הייתה נכונה", מספר שפירא בראור.
"אני ואבי החלטנו שמנו הוא האיש הנכון להוביל אותי להישגים, ונוצר בינינו קשר הדוק מאוד. כעת הוא כבר נחשב למשפחה. כשאני שוחה, אני מרגיש שאני שוחה עבור המשפחה ולא סתם עבור איזה מועדון, כמו רוב השחיינים בארץ ובעולם".
למרות זאת, האמצעים הכלכליים הצנועים של האגודה לא תמיד מאפשרים לשמור את השחיינים בתוך המערכת. לכן, יצאו השחיינים הבולטים של האגודה לנסות את מזלם באוניברסיטאות בארצות הברית - שפירא בראור באריזונה, וקופטי ויניב שניידר עושים זאת במיזורי.
אבנר מסביר את התופעה: "השחייה בישראל לא מתגמלת את השחיינים מבחינה כספית. האוניברסיטאות בארצות הברית לוקחות שחיינים טובים ונותנים להם מלגות בשווי מאות אלפי דולרים. אנחנו לא יכולים להתמודד עם זה".
מרכיב עיקרי בזהות של ירושלים רבתי הוא הסכסוך המתמשך עם איגוד השחייה. כבר שנים יש חילוקי דעות בין ראשי המועדון הירושלמי לאיגוד, אולם הם הוחרפו לאחר שלראשות האיגוד נבחר נועם צבי, בעבר יו"ר אגודת הפועל ירושלים.
בירושלים רבתי טוענים שמאז היבחרו של צבי החל האיגוד להפלות את ירושלים רבתי ואת שחייניה הבולטים. הנפגע הבולט מכך היה שפירא בראור. כשהיה בן 13 והיה אמור לעבור להתאמן בפנימיית המחוננים בוינגייט החליט בראור בעצת אביו לחבור למאמן מאי באגודת ירושלים רבתי.
צעד זה לא עבר בשקט מצד צבי, והוא יזם חוק שמאוחר יותר זכה לשם "חוק נמרוד". על פי החוק, מי שהיה בתהליך קליטה לפנימייה לא יוכל לעבור אגודה, ומי שעבר לא יוכל להתקבל בעתיד לפנימייה ותהליך בחינתו יופסק לאלתר. איגוד השחייה טען שהסיבה לאי קבלתו לפנימייה הייתה דרישות בלתי הגיוניות מצד אביו של נמרוד (שלטענתם דרש שמאמנו של נמרוד יעבור מאגודת השחייה באשדוד לפנימייה עם נמרוד – י"ב).
בסופו של הסיפור העגום הזה מעברו של שפירא בראור לפנימייה אכן נמנע. ב-2009 בוטל "חוק נמרוד" בטענה כי לא היה חוקי. למרות הכול שפירא בראור נשאר בירושלים רבתי. בגיל 18 הוא העפיל לאולימפיאדת בייג'ין, התעלה על עצמו והגיע לחצי הגמר במשחה החזק שלו, 200 מ' חופשי.
לאחר מכן הוא התמודד עם שנתיים פחות טובות מבחינה מקצועית, שהוא מודה שהיו גם באשמתו. "היו לי קשיי הסתגלות בשנה הראשונה באריזונה ולא השגתי תוצאות טובות", אומר השחיין המצטיין. אבל רבים בענף מייחסים את הירידה ביכולתו בעיקר לסכסוך נוסף עם איגוד השחייה. סאגת אי יציאתו לאליפות אירופה שנערכה בשנה שעברה בבודפשט היא דוגמה מובהקת להשפעת הסכסוך.
שפירא בראור השיג את הקריטריון כבר באליפות העולם ברומא ב~2009, אולם כמו כל שאר השחיינים הוא נדרש לאשרר אותו במחצית הראשונה של 2010 כדי להוכיח את כושרו. איגוד השחייה סירב להכיר באשרור שלו לאליפות בטענה שהתוצאה נקבעה מאוחר מדיי, והושגה אחרי תאריך היעד שקבעו, שהיה מועד תחרויות הגמר האזוריות של המכללות.
שפירא בראור מצדו טען כי התחרות שנקבעה אינה מייצגת את כושרו האמיתי, מכיוון שעל פי תכנית העבודה באריזונה השחיינים אמורים להגיע לשיאם בתחרויות הגמר הארציות. ואכן, בתחרות הגמר האזורית פספס שפירא בראור את הקריטריון ב-15 מאיות בלבד ואילו בגמר הארצי, שנערך שלושה שבועות לאחר מכן, הוא לא התקשה לעמוד בו.
גם לאחר חלופת מכתבים שארכה חודשים בין מאמנו של נמרוד ובין בכירים באיגוד השחייה נותר האיגוד איתן בעמדתו, וגרס כי אשרור התוצאה אינו תקף. עוד מכשול ביחסים הסבוכים בין השחיין המצטיין לאיגוד הופיע כחודשיים לפני היציאה לאליפות, בדמות מכתב ששלח לשחיין מאמן הנבחרת לאוניד קאופמן.
במכתב נדרש נמרוד לחתום על סוג של הצהרת נאמנות לנבחרת, ולהתחייב כי מבחינתו הדגש באליפות הוא משחה השליחים, ולא תחרויות היחידים. מכאן והלאה העסק הידרדר, ואת הדו שיח בין נמרוד לאיגוד ניהל מאותה נקודה בעיקר עורך דינו של השחיין.
השנה החליטה שרת הספורט לימור לבנת להתערב בעניין ומינתה ועדת בדיקה בראשות השופטת ציפורה ברון. פרטי הדוח ראויים לכתבה משלהם, אבל בסופו של דבר פרסמה הועדה ממצאים חד משמעיים שכמותם לא נראו הרבה זמן בעולם הספורט בארץ.
כמו כן ציינה הוועדה לשלילה את כובעיו הרבים של צבי - שעד לפרסום הדוח כיהן לצד תפקידו כיו"ר איגוד השחייה גם כיו"ר ועדת הספורט בוועד האולימפי וכיו"ר אגף הספורט במרכז "הפועל" – י"ב - ומדגישה כי זו הסיבה לאפלייתם הברורה של שפירא בראור וירושלים רבתי בכלל.
"למרבה הצער, פעילותו של ענף השחייה בישראל אינה ראויה בעליל. היא מאופיינת בניגודי עניינים רבים שמקורם בהשתייכות בכיריו לאגודת שחייה מסוימת. פועל יוצא של ניגוד עניינים זה הוא פגיעה אפשרית בשחיינים שאינם משתייכים לאגודת שחייה זו ובענף השחייה כולו", כתבה השופטת.
אם נניח את הפוליטיקה בצד, צריך לזכור שהשנה הנוכחית היא שנה אולימפית וכרגע כל מרצם של השחיינים ומאמניהם מוקדש למטרה אחת - לונדון 2012. שפירא בראור אף דחה את שנת הלימודים האחרונה שלו באריזונה לשם כך, וחזר לבריכה במושבה הגרמנית כדי לקבל יחס אישי וצמוד ממאמנו זה שנים.
גם קופטי דחה את לימודי ההנדסה האזרחית שלו בשנה כדי להקדיש את כל כולו לשחייה ולנסות ולהשיג את הקריטריון האולימפי, אבל בניגוד לשפירא בראור הוא נשאר בארצות הברית. "אני בהחלט תומך בצעד של נמרוד, אבל במקרה שלי אני מרגיש שהמאמן שלי במכללה מקדם אותי מאוד, וגם רואים תוצאות", אומר קופטי ומוסיף, "מעבר לזה אין לי מספיק מתחרים במשחי החזה בארץ, כמו שיש בארצות הברית".
קופטי מרגיש שהציפיות ממנו עלו אחרי ההישג באליפות ישראל, ואף שעוד אין לו הצלחות בזירה הבין לאומית הוא אופטימי: "אני מאמין מאוד בעצמי וביכולותיי, ואין לי ספק שאגיע לשם".
גם במגזר הערבי החלו לשים לב אליו, וקופטי מקווה שהוא יוכל למשוך אחריו עוד נוער ערבי לשחייה: "אני מקווה שזה יביא עוד ילדים, ערבים ויהודים, שילמדו שבעזרת עבודה קשה והשקעה אפשר להגיע להישגים.
מי יודע: אולי דרכנו אנשים ילמדו שאנחנו יכולים לחיות כאן בדו קיום". אבל עד שזה יקרה, המציאות חזקה יותר מהכול: כשחזר לאחרונה לארצות הברית לאחר שזכה במשחה בווינגייט עיכבו אותו מאבטחים בנתב"ג. הם נברו בתיקיו עד שמצאו עיתון שתמונתו התנוססה שערו, ורק אז נתנו לו להמשיך בדרכו: "מזל שאני אלוף ישראל, אחרת אולי היו מפשיטים אותי", אומר קופטי בצער.
אז מה צריך לקרות כדי שירושלים רבתי תיהפך לאגודה המובילה בארץ ותדיח משם את הפועל ירושלים, שממוקמת שם בנוחות רבה כל כך? התשובה, כרגיל בספורט הישראלי, היא כסף ומתקנים.
מאי אמנם מציין לטובה את העירייה בראשות ניר ברקת ואת פעילותה למען הגדלת תקציב הספורט בעיר, אבל עדיין מדובר בענף השחייה; בניגוד לענפים פופולריים אחרים אין בו בעלות והשקעה של אנשים פרטיים ומקורות ההכנסה מוגבלים.
גם הבריכה האולימפית שמדברים על בנייתה כבר שנים עדיין לא נראית באופק, אבל אבנר לא מתייאש: "אם יהיו תנאי אימון ויוקמו בריכות ראויות, נצליח להפוך תוך כמה שנים לאגודה מס' 1 בארץ. לצערי זה תלוי בגורמים חיצוניים. מבחינת המועדון יש לנו ניסיון, ידע ויכולות מקצועיות מתאימים".
ירון מיכאלי, דובר איגוד השחייה, מסר בתגובה כי "נמרוד שפירא בראור, כידוע, לא קבע את הקריטריון הנדרש לאליפות העולם בשנחאי. איגוד השחייה, בהחלטה חריגה ויוצאת דופן, אישר לו לנסוע לאליפות העולם, אישור שלא ניתן לאף שחיין אחר.
האיגוד עשה זאת מכיוון שרצה ללכת לקראת השחיין ובמטרה לשתף פעולה, והוא אכן שחה נהדר באליפות והצדיק את החלטת האיגוד לגמרי. הוא גם פעל כצוות עם כל יתר חברי הנבחרת וההצלחה של הנבחרת כולה ידועה.
לכן לא ברור מי עומד מאחורי הניסיונות הממושכים לפגוע במערכת היחסים הטובה של האיגוד עם השחיין ולמחזר טענות ישנות שכבר הוכחו כלא נכונות.
הרי אין חולק שלאליפות אירופה בקיץ 2010 נמרוד לא אשרר את הקריטריון, והוועדה המקצועית אישרה את יציאתו לאליפות בכל זאת. גם הטענה שהמאמן הלאומי דרש ממנו הצהרת נאמנות הוכחה כבר כבדותא מוחלטת. הוא בסך הכול רצה להבטיח מחויבות לקבוצת השליחים - מחויבות שהוא ביקש, מבקש וימשיך לבקש מכל שחיין המייצג את ישראל במשחה שליחים.
העבודה המשותפת עם נמרוד בהחלט משמחת את איגוד השחייה והאיגוד יעשה כל מאמץ שהיא תימשך, גם אם גורמים שוליים ימשיכו לנסות ולהצית אש. "לגבי האמירה שפעילות ענף השחייה אינה ראויה: הרי כל מי שעקב אחרי ההישגים הנפלאים של האיגוד בכל התחומים יודע איזו אמירה אומללה זו. איגוד השחייה הצליח להביא בוודאות חמישה ספורטאים לאולימפיאדה ושחיין שישי ישתתף כמעט בבטחה, הכול דרך אליפות העולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם