עוד נגיע: לפתח את כדורעף הנשים
עכשיו, אחרי שננעלה אליפות אירופה בכדורעף נשים, הגיע זמן המסקנות. כמו איטליה, רוסיה והולנד, גם ישראל זקוקה לחילופי משמרות. אלא שכאן אין תשתית, והפתרון הוא המשך פרויקט המתאזרחות
ישראל, אגב, סיימה בין המקומות 16-13 בהופעתה הראשונה במפעל אחרי 40 שנה. ותודה לערוץ הספורט על השידורים, אם בכלל ידעתם שהם משדרים את הטורניר, אולי כי אלה נוהגים לקדם רק את מה שמשודר בערוצי התשלום.
נותרנו בפה פעור שלשום, כשהגרמניות הציגו כדורעף מהמם והיכו בחצי הגמר 0:3 את האלופה היוצאת והמארחת, איטליה (המשחק נערך בסרביה, שאירחה את הטורניר יחד עם איטליה).
לא הספקנו להתאושש, ובחצי השני ראינו את טורקיה חוזרת מפיגור 2:0 מול סרביה ל-2:2 ומפסידה רק 15:12 במערכה החמישית. לא גרמניה ולא טורקיה השתייכו לצמרת העולמית בעבר הלא רחוק. גם לא אזרבייג'אן, שעלתה להצלבה, ובוודאי לא הולנד, עד שאריה זלינגר הגיע לשם בשנות השמונים.
הולנד של אביטל זלינגר, הבן של הדוקטור לכדורעף, היתה הפיינליסטית בטורניר הקודם והגיעה הפעם רק עד רבע הגמר. גם רוסיה, אלופת העולם, חטפה סטירה מצלצלת מטורקיה ועפה ברבע הגמר, בסנסציה האמיתית של האליפות.
איטליה, רוסיה והולנד הן מעצמות שזקוקות לחילופי משמרות. להבדיל, גם ישראל. ולהבדיל, לישראל אין תשתית טובה. הפרויקט של הוועד האולימפי, משרד הספורט וההתאחדות הוא חדש יחסית, רק בן ארבע, ועכשיו, אחרי שהגענו ליורו, צריך לדאוג שהמאמנים-תלמידים של זלינגר, שעובדים באגודות, יטפלו בתשתית על-פי תורתו. זה צריך להיות השלב הבא של הפרויקט. בכפ"ס, רעננה, בת-ים, קרית-אתא, ב"ש ועוד.
למה בנינו פרויקט על מתאזרחות? כי ככה עשו גם בגרמניה ובטורקיה, אלה שהעניקו לנו את הדקות הכי יפות ביורו 2011 עם כל הכבוד לסרביות והשיפוט
נבחרות טורקיה וגרמניה בנויות היום על שחקניות מקומיות, לאחר שסיימו את שלב ההתפתחות בעזרת המתאזרחות. אין סיכוי שהבנות האלה ייעלמו לנו כמו ג'ים בוטרייט ולו סילבר, לאמריקה. איך אפשר להשוות את פליטי ה-NBA ושאר בלייני המועדונים של 4 לפנות בוקר, לפולי ארזי, שהגיעה מבולגריה והפכה להיות קיבוצניקית וקרובה של הזמרת ירדנה ארזי? כן, ההיא ששרה: "עוד נגיע, עוד נגיע".